אני לא מאמין, קיבלתי שיעורים גם בחינוך גופני

רוני לידור, מיכל פנטנוביץ 

שלא כמו במקצועות רבים הנלמדים בבית הספר כמו מדעים ומתמטיקה שבהם מקובל לתת לתלמידים שיעורי בית, בחינוך גופני אין ניתנים לתלמיד שיעורי בית. עיקר ההתנסות של התלמיד היא בשיעור עצמו, ורק לעתים רחוקות הוא נדרש לתרגל את הנלמד גם מחוץ לשיעור. יעילות שיעורי הבית במקצועות עיוניים נבחנה במחקרים רבים, אך רק מחקרים אחדים בחנו סוגיה זו בחינוך הגופני. המטרות העיקריות של מאמר זה הן לסקור את המחקרים על שיעורי הבית בחינוך גופני ולבחון את תרומת שיעורי הבית לטיפוח הישגים בתחום זה. המחקרים הנסקרים במאמר חולקו לשלוש קטגוריות: מחקרים שבחנו את היעילות של שיעורי בית עיוניים, מחקרים שבחנו את היעילות של שיעורי בית מעשיים ומחקרים שבחנו עמדות של מורים והורים בנוגע למתן שיעורי בית בחינוך גופני. בהתבסס על סקירת המחקרים לא נמצאה תמיכה מוצקה במתן שיעורי בית בחינוך גופני משום שהראיות ליעילותם אינן חד-משמעיות. עם זאת הטענה המועלית במאמר זה היא שיש להמשיך ולבחון את השימוש בשיעורי בית בחינוך גופני משום הפוטנציאל הרב הקיים בהם להעלאת שיעור ההשתתפות של תלמידים בפעילות גופנית מבוקרת ומונחית, החיונית כל כך לשמירה על אורח חיים פעיל ובריא. 

לצפייה במאמר המלא