מוטיבציה לעיסוק בספורט: טיבה וטיפוחה לאור תיאוריית האוריינטציה הקוגניטיבית

שולמית רביב, שולמית קרייטלר 

במאמר זה מוצגת גישה חדשה לנושא המוטיבציה לעיסוק בספורט. גישה זו מעוגנת בתיאוריית האוריינטציה הקוגנטיבית (Kreitler & Kreitler, 1972, 1976, 1982). שהיא תיאוריה קוגנטיבית כללית של מוטיבציה שמטרתה להסביר, לנבא ולשנות התנהגויות של בני אדם. תיאוריית האוריינטציה הקוגנטיבית שייכת למשפחת התיאוריות המייחסות לקוגניציה תפקיד בסיסי וראשוני בהתנהגות. עם זאת היא מדגישה במידה שווה ומספקת את הצד המוטיבציוני, כמו גם את הצד הביצועי של ההתנהגות, הלכה למעשה. הצד התיאורטי מעוגן היטב במחקרים אמפיריים רבים ובהוכחות מחקריות. היא מוצגת בארבעה שלבים, כשכל שלב מאופיין בשאלה ובתשובה (למרות שאין בפועל שום שאלות ותשובות ואין מי ששואל או עונה).

השלבים זורמים האחד לעוקב אחריו, ואין הבחנה ברורה וחדה בין השלבים, מדובר רק בדרך ההצגה של התהליכים. תיאוריית האוריינטציה הקוגנטיבית כתיאוריה קוגנטיבית של מוטיבציה אינה מניחה שהכל בהתנהגות הוא קוגנטיבי או שאין בהתנהגות משהו שונה מקוגניציה. התיאוריה מניחה כי תכנים ותהליכים קוגנטיביים ממלאים תפקיד מכריע בקביעת כיוון ההתנהגות, אך בנוגע לביצוע, הם ממלאים בעיקר תפקיד של בקרה. התהליכים המהווים את ההתנהגות עצמה אינם קוגנטיביים אלא מוטוריים, פיזיולוגיים, רגשיים וכו'. הם קוגנטיביים רק במקרה שמדובר בהתנהגויות קוגנטיביות כגון: פתרון בעיה או תכנון. כן חשוב להדגיש כי המונח "קוגנטיבי" אין פירושו שמדובר בתהליכים ובתכנים מודעים או רציונליים או שההבחנה בין הכוונה לבין הביצוע משמשת בסיס להנחה העיקרית של תיאוריית האוריינטציה הקוגנטיבית והיא שתכנים ותהליכים קוגנטיביים מכוונים התנהגות. להנחה זאת יש גילוגיים שונים לגבי שני המרכיבים הבסיסיים של ההתנהגות - הכוונה והביצוע. בפסיכולוגיה מתייחסים לכוונה ולביצוע באמצעות מושגים שונים. להבחנה בין כוונה לבין ביצוע יש ביסוס פיזיולוגי, כמו גם ביסוס פסיכולוגי.

הביסוס הפיזיולוגי מתבצא בכך שיש מרכזים שונים במוח שבהם מתבצעים התהליכים הכרוכים בגיבוש הכוונה או הביצוע של ההתנהגויות. בנוסף, יש עדות להפרעות המתבטאות רק בכוונה או רק בביצוע. הביסוס הפסיכולוגי מתבטא בכך שתהליכים ותכנים פסיכולוגיים שונים כרוכים בעיצוב הכוונות והביצועים, שיש גילויים התנהגותיים שונים לכוונות ולביצועים, ושמופיעות הפרעות מסוגים שונים בכוונות ובביצועים. בנוגע לפעילות ספורטיבית ניתן להבחין בין הנטייה לעסוק בספורט, העניין בתחום, הרצון או החשק לעסוק בו, לבין עצם הביצוע הכרוך בבחירה של תחום פעילות מסוים וכן בהגשמת העניין הלכה למעשה. ההבחנה בין שני המרכיבים מאפשרת לראות שאין בהכרח הצמדה קבועה מראש ביניהם. ההשלכה מכך היא שתיתכן הופעת כוונה מבלי שתהיה מוצמדת לביצוע, ייתכן למשל, שאדם יהיה מעוניין בספורט ויביע את רצונו לעסוק בספורט, אך הדבר לא יגיע בהכרח להגשמה, הלכה למעשה. כמו-כן, ההבחנה מאפשרת להכיר בכך שאותה כוונה יכולה להתבטא בפועל באמצעות התנהגויות שונות, כמו עיסוק בענפי ספורט שונים.

לתיאוריית האוריינטציה הקוגנטיבית יש יתרונות רבים באשר לעיסוק בספורט. ראשית, זיהוי משמעויות העומק המהוות את התשתית המוטיבציונית של העיסוק בספורט יאפשר לנבא באיזו אוכלוסייה נטייה רבה או פחותה לעסוק בספורט, ובהתאם לכך לכוון את ההשקעות בפיתוח התחום. כמו כן, יהיה אפשר לדעת מראש אם ניתן לגשת באורח ישיר לפיתוח הפעילות הספורטיבית או אם נדרשת הכנה של תשתית מוטיבציונית. והחשוב ביותר הוא שיהיה ניתן לדעת על סמך תיאוריית האוריינטציה הקוגנטיבית כיצד לפתח את התשתית המוטיבציונית כדי לשלב בפעילות הספורטיבית גם אוכלוסייה שהייתה מלכתחילה חסרת מוטיבציה לפעילות כזאת.

לקריאת המאמר המלא