דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

האם מומלץ ללמד בנים ובנות משחקי כדור בגישות לימוד שונות?

רוני לידור, עינת ינוביץ 

בספרות מתחום הפדגוגיה של החינוך הגופני והלמידה המוטורית דווח לאחרונה על מספר מחקרים שעסקו בגישות חדשות ללימוד משחקי כדור. ספרות זו התמקדה בעיקר בשתי גישות: בגישת לימוד המשחק באמצעות לימוד המיומנות ובגישת הלימוד של המשחק השלם. המטרה של המחקר הזה היא לבחון את ההשפעה של גישות לימוד אלו ושל גישה נוספת, גישת המיומנות המתמשכת, שיש בה שילוב של מאפיינים המצויים בגישות האחרות, על הישגי לומדים במשחקי ההוקי הנלמד בשיעורים לחינוך הגופני בבית ספר היסודי. במסגרת המחקר נעשה ניסיון לבחון את ההשפעה של גישות הלימוד השונות על אוכלוסייה הטרוגנית שיש בה מאפיינים שונים של התפתחות מוטורית. במחקר השתתפו 90 לומדים בגיל 10-11, שהוקצו לשלוש קבוצות למידה, וכל קבוצה למדה על פי העקרונות שבאחת מגישות הלימוד.

ממצאים כמותיים נאספו על ביצועים של שש מטלות: ארבע מטלות מוטוריות ושתי מטלות קוגנטיביות. המטלות המוטוריות מוגדרות כמיומנויות בסיסיות של משחק ההוקי. המטלות הקוגנטיביות נבחנו בעזרת שאלון הניעה להשתתפות בספורט שנמסר ללומדים במפגש הראשון, ושאלון ידע והבנה במשחק ההוקי שנמסר בתום תקופת הלמידה. המורה המלמד בכיתה מילא טופס על כל משתתף ודיווח בו על מידת מוכנותו של הלומד לעסוק בספורט, על פי התרשמותו ממעורבות הלומד בתהליך הלמידה. מאמנים-מומחים בתחום ההוקי ניתחו את יכולתו של כל לומד באמצעות צפייה בקלטות וידאו. גישת המיומנות המתמשכת, שעל פיה למידת המיומנויות נעשית בתחילת השיעור ותרגולן אגב משחק בסיומו, נמצאה כיעילה ביותר ללמידה אצל הבנים. גישת המיומנות שהתמקדה ביכולת הטכנית של המשתתפים נמצאה כיעילה ביותר ללמידה אצל הבנות. בהתבסס על ממצאים אלו מוצע למורים לחינוך הגופני ולמאמנים להשתמש בגישות למידה שונות של משחקי כדור בהתאם לסוג האוכלוסיה שהם מלמדים.

לקריאת המאמר המלא