אורי גולדבורט
סקירה זו עוסקת בעדויות האפידמיולוגיות לקשר בין העדר פעילות גופנית ובין תחלואה ותמותה, בעיקר מחלת לב כלילי. מחקרים אפידמיולוגיים פרוספקטיביים, שהתנהלו בשנות ה-50 עד שנות ה-70 של המאה, עשו שימוש במגוון של שאלונים ודרכי איסוף מידע על תדירות וסוג הפעילות הגופנית, בעבודה, בעת הפנאי או בשניהם. עדויות ממחקרים אלו, ביססו את הפעילות הגופנית כגורם הקשור עם סיכון נמוך לתחלואה ותמותה ממחלת לב כלילית. העקביות של מרבית הממצאים מחזקת את ההנחה, שחסינות יחסית של הפעילים גופנית הנה תכונה הנקנית נפעילות זו ולא מכתיבה אותה. קשר פחות בולט, אם כי עקבי, נמצא בין פעילות גופנית לבין תמותה מופחתת מכל הסיבות. עדיין קיימת מחלוקת באשר למידת העצימות הדרושה לספק "הגנה קרדיווסקולרית" ונראה כי ממחקרים ארוכי-טווח שונים עולות מסקנות בלתי זהות. אף שהסיכון היחסי הקשור עם אי פעילות גופנית קטן מזה של מספר גורמי סיכון מוכרים אחרים, הרי הסיכון האבסולוטי גדול, כל עוד אחוז גדול בחברה אינו מקיים הרגלים של פעילות מתמדת. לכך השלכות מובהקות מבחינת בריאות הציבור באשר לחשיבות פעילות גופנית בהגנה על בריאות כלילית.
הסקירה מסייעת להתוות מספר כיוונים למחקרים עתידים בתחום האפידימיולוגיה של מחלת לב כלילית פעילות גופנית.
יום פתוח - יום שני 30.5.2022 בשעה 16:30 - תואר ראשון, שני, הסבת אקדמאים ומכינה
.png "המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט")
