חיפוש סגור

שינויים ביחס שבין הכוח האיזוקינטי המירבי של כופפי הברך לעומת פושטי הברך בתנאי עייפות

דוד בן סירא, משה איילון, אלברטו איילון, ארז מורג 

לביצוע מיטבי של פעילות ספורטיבית נדרש איזון בכוח בין קבוצות שרירים אנטגוניסטים. איזון זה מוצג בדרך כלל ביחס שבין הערכים של הכוח המרבי של שתי קבוצות השרירים. היחס בין קבוצות שרירים אנטגוניסטיות נבדק בעיקר בתנאים של חוסר עייפות. מטרת עבודה זו היא לבחון אם היחס בין כופפי הברך ופושטיה משתנה בתנאי עייפות ומהו דפוס השינוי.

17 גברים, סטודנטים לחינוך גופני, התנדבו להשתתף במחקר. כל נבדק עבר שתי סדרות של בדיקות: בדיקה למאמץ מרבי ובדיקת עייפות. בראשונה נמדדו 3 חזרות רצופות של מאמץ מרבי בפשיטה ובכפיפה של הברך. במבדק ההתעייפות ביצע כל נבדק 30 מחזורים רצופים של פשיטה וכפיפה בברך הדומיננטי. המדידות של שלושת הניסיונות המרביים ושל 30 מחזורי ההתעייפות התבצעו באמצעות מכשיר איזוקינטי Cybex II במהירות של 150 מעלות בשנייה. טווח התנועה היה 90 מעלות מנקודת מוצא של כפיפה בת 90 מעלות בברך. המשתנים שנדגמו ישירות מהמכשיר הם הזווית במפרק הברך והמומנט. בהתאם לנתונים שהתקבלו חושב הספק ממוצע לכל טווח התנועה הן בכפיפה והן בפשיטה.
הממצאים מצביעים על כך שבזמן עייפות קצב הדעיכה, כפי שמשתקף בהספק מרבי, גבוה יותר מזה המשתקף במומנט המרבי (57% ו-63% מערך התחלתי, בהתאמה), וזאת למרות שהמתאם הגבוה ביניהם. קצב ההתעייפות המוחלט בברך זהה בשתי קבוצות השרירים. לעומת זאת, בהשוואה של קצב ההתעייפות היחסי בין שתי קבוצות השרירים נמצא קצב התעייפות גבוה יותר בכופפי הברך לעומת פושטיה (51.5% -57.5% מערך ההתחלתי, בהתאמה). השינוי כתוצאה מהתעייפות ביחס שבין הכופפים לפושטים מצביע על ירידה ביחס מכ-70% בתחילת הבדיקה עד ל-62% לאחר 30 חזרות.
מיומנויות מוטוריות גסות תלויות בדרך כלל בקואורדינציה של השרירים האנטגוניסטים. שינויים ביחס ביניהם בזמן עייפות מצריך ארגון מחדש בתבנית התנועתית ועלול להשפיע על חשיפה של המבצע לפציעה. היות והיחס בין קבוצות השרירים האנטגוניסטים מושפע מתנאי עייפות, מומלץ שלפרוטוקולים של הערכת התפקוד השרירי יתווספו בדיקות בתנאי עייפות. בבדיקות מסוג זה יש להעדיף ממדים המשקפים את התפקוד השרירי לאורך כל טווח התנועה על פני בדיקות המבוססות על מדד מרבי המשקף יכולת מקומית בלבד.

לקריאת המאמר המלא