התרומה של אסכולת התהליך ושל תיאוריית התירבות לחקר הסוציולוגיה של הספורט

יאיר גלילי 

מאמר זה שופך מעט אור על תרומתו של אסכולת התהליך להתפתחות המחקר בתחום הסוציולוגיה של ספורט. המאמר דן בתיאוריית התירבות (civilizing process), העומדת בבסיסה של אסכולת התהליך, ועל הרחבתה לתחום הספורט ותרבות הפנאי. הטענה היא כי תיאוריית התירבות הפכה את מייסדה ועמוד התווך שלה, נורברט אליאס (Norbert Elias) (1990 - 1897), לאחד החלוצים החשובים בחקר הסוציולוגיה של הספורט. לפי אליאס, על מנת לשקף את האופי התהליכי של החיים האנושיים, הסוציולוגיה כנושא חייבת להיות היסטורית במהותה. על מנת ללמוד תהליכים אלו יש לנקוט, על פי אליאס, גישה התפתחותית (developmental) או גישה תהליכית (processual). אליאס מצביע על התלות ההדדית שבין ההיסטוריה והסוציולוגיה, וקורא לשיתוף פעולה פורה בין השתיים, אך לא למחיקת הבדלי ההתמחות ביניהן.בעוד הסוציולוגים צריכים להבין כי בני האדם והחברות שהם יוצרים מהווים תהליך בזמן, ההיסטוריונים יכירו בחשיבות של תיאוריות לשם ניתוח עובדות ולשם יצירת קשר בין מחקרים אמפיריים.

לצד הצגת מחקריו של אליאס על תרבות הפנאי והספורט ינסה מאמר זה, תוך שהוא נוקט גישה התפתחותית, (א). למקם את עבודתו של אליאס על תרבות הספורט והפנאי במפת התרבות החברתית המודרנית ו-(ב). להציג את מידת ייחודו של המחקר ההיסטורי-אליזיאני לעומת אסכולות עמיתות בחקר הספורט בהקשרו החברתי.

לקריאת המאמר המלא