facebook tracking pixel
חיפוש סגור

אילת דונסקי | פעילות גופנית בגיל הזקנה | 08/07/2013

הכנת מורים המתמחים בפ"ג לגיל הזקנה ה'

גישה מכוונת-קהילה בהכנת מורים המתמחים בפעילות גופנית לגיל הזקנה

חלק ה'

אילת דונסקי1, PhD, אסתר ארגוב1, שרון מרם, אפרת רפאלי, יעל נץ1, PhD

1 המכללה לחינוך-גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט

נספח א-2: סיכום התהליך של יצירת קשר בין סטודנטים לבין קהילת הזקנים – בוגרת שנת התמחות שנייה, אפרת רפאלי

במסגרת לימודי לתואר ראשון בחינוך גופני במכללה האקדמית בוינגייט הייתי צריכה לבחור מגמה שבה אני רוצה להתמחות. המכללה נתנה מגוון רחב של אפשרויות, אך מבחינתי הייתה אפשרות אחת בלבד - מגמת קשישים. אני בטוחה שהקשר המיוחד שהיה לי עם סבא שלי ז"ל ושתי הסבתות שלי שיחיו היווה גורם משמעותי בבחירה זו. מאז שאני זוכרת את עצמי עוד מימי בית הספר היסודי והתיכון, התעניינתי מאוד בעולם הקשישים. גם במסגרת מחויבות אישית בחרתי להתנדב בבית אבות שהיה באזור. הייתי עושה להם הצגות, שרה ורוקדות אִתם. זו הייתה ההתנסות הראשונה שלי בעבודה עם קשישים והסיפוק היה רב. החיוך הרחב שלהם והעיניים הקורנות בכל פעם שהייתי באה היה שווה את הכול. מעבר לכך, כיום אנו חיים בעידן שבו הפעילות הגופנית תופסת מקום מאוד משמעותי בחיים של כולנו. הרבה אנשים משתדלים לחיות אורח חיים בריא, לאכול נכון ולהתעמל באופן קבוע. גם בקרב הקשישים המודעות הולכת וגדלה, ואין ספק שזו מגמה חיובית, משום שבגיל המבוגר ישנן חשיבויות נוספות לפעילות גופנית כמו עזרה בביצוע פעולות יום-יומיות, שמירה על כוח, גמישות ומניעת מחלות.

בלימודי השנה השלישית התמקדנו בעבודה עם קשישים מוגבלים. קשישים מוגבלים הם אנשים המתקשים לבצע פעולות יום-יומיות וזקוקים לעזרה ולהשגחה. במסגרת השיעורים במכללה למדנו את עקרונות העבודה עם קשישים בכלל ועם קשישים מוגבלים בפרט. רוב התרגילים נעשו בישיבה, מכיוון שרוב הקשישים המוגבלים מתקשים לעמוד לאורך זמן, אולם למדנו שחשוב מאוד להעמיד את הקשישים ואפילו אם זה לדקה או שתיים, כמובן במידת האפשר כדי לשמור על הקיים ולמנוע הידרדרות במצב הגופני. למדנו שחשובה מאוד העבודה על גמישות ושמירה על טווחי התנועה, מכיוון שאלו נוטים לרדת בצורה משמעותית עם העלייה בגיל. כמו כן חשוב לעבוד על כוח, קואורדינציה, שיווי משקל וגם פעילויות הדורשות צד מחשבתי כמו זיכרון, למשל. הלימודים במכללה כללו לימוד עמיתים. כל זוג סטודנטים התבקשו להעביר שיעור לקשישים מוגבלים הכולל את כל העקרונות אשר נלמדו בכיתה. זו הייתה ההתנסות הראשונה שלי כסטודנטית בהעברת שיעור המיועד לקשישים. למדתי הרבה מההתנסות הזו בעבודה מול הכיתה הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית. אחרי השיעור כל אחד הביע דעתו לחיוב ולשלילה, וכולנו למדנו מכך והפקנו לקחים. אני חושבת שזה נתן הרבה ביטחון לרוב הסטודנטים בכך שהתחלנו להתנסות בהעברת השיעורים קודם בינינו הסטודנטים ורק אחר כך עם הקשישים עצמם.

לאחר שהתנסינו בעקרונות העבודה עם קשישים, לקחו אותנו לסיור במועדון יום לקשיש אשר בפרדס חנה.

כשנכנסתי למקום והסתכלתי על כל הקשישים, הרגשתי תחושה מוזרה. התנועות האִטיות שביצעו, צורת ההתנהלות השונה שלהם ועורם המקומט גרמו לי לראות בהם אנשים שונים ויוצאי דופן. היה לי קשה להודות בזה אפילו כלפי עצמי, אך תחושתי הייתה קצת מביכה. הרגשתי אי-נוחות ואולי אף סלידה. ניסיתי להתעלם מהרגשות המעורבים ולהתרכז בסיור עצמו. לאחר מכן כשניתחתי את ההרגשה הזו, הבנתי שהיא נובעת משתי סיבות: האחת היא, שאף פעם לא ראיתי ריכוז גבוה כל כך של קשישים מוגבלים, והדבר אינו חלק משגרת חיי, והשנייה היא, עצם היותם זרים לי, שהרי הם לא סבא או סבתא המוכרים לי מימי ילדותי. לאחר מכן ישבנו בקצהו של אולם ההתעמלות וצפינו בשיעור פעילות גופנית שהעבירה המדריכה במקום. השיעור כלל עבודה עם מקלות והרבה תרגילים שונים ומגוונים ואף כלל עבודה בזוגות. הופתעתי לטובה משיתוף הפעולה של הקשישים ומאופן ביצוע התרגילים. הם היו קשובים ונכונים להצליח. זה עורר בי תחושת גאווה. רציתי פשוט לקום ולמחוא להם כפיים. לאחר השיעור הייתה לנו שיחה עם מנהלת המועדון. היא סיפרה לנו על הפעילויות הרבות שקיימות במקום והדגישה מאוד את חשיבות הפעילות הגופנית המתבצעת בו. בסוף היום הייתה לנו שיחה עם אחת הקשישות מהמועדון. היא דיברה בצורה נעימה, בקול רך ועדין והתגאתה מאוד בגילה המופלג, שהיה באמת מפתיע לנוכח המראה הצעיר שלה. היא הייתה מצחיקה ומשעשעת וסיפרה לנו בקצרה את סיפור חייה. לאחר השיחה אִתה הרגשתי הייתה שונה לגמרי. חשתי נינוחה ורגועה. אני חושבת שבהתחלה הייתי מושפעת יותר מהמראה החיצוני של הקשישים - והיו שם קשישים שבהחלט נראו במצב לא כל כך טוב , אך לאחר שביליתי אִתם קצת ולמדתי להכיר אותם, ראיתי בהם הרבה יותר מקשישים מוגבלים. ראיתי את האישיות שלהם ואת העובדה שלכל אחד מהם סיפור חיים ארוך ומרתק. אני חושבת שכאשר עוברים את "מחסום המראה הפיזי" ומתבוננים לקשישים בעיניים, אפשר לראות את האני האמיתי שלהם ולהתאהב בהם בקלות רבה.

בלימודי השנה הרביעית, התמקדנו בעבודה עם קשישים עצמאיים. קשישים אלו מאופיינים ברמת תפקוד טובה המאפשרת להם לבצע את מיומנויות היום-יום ברמה של ניהול חיים עצמאיים. במסגרת השיעורים במכללה למדנו את עקרונות העבודה עם קשישים אלו. בשונה מעבודה עם קשישים מוגבלים רוב הפעילות נעשתה בעמידה ובשכיבה וכללה תרגילים של עמדות מוצא שונות ומגוונות. מרכיבי הכושר שעליהם עבדנו היו זהים למה שלמדנו בשנה שעברה, אולם היה דגש רב יותר בעבודה על שיווי משקל, שיפור היציבה ופעילות אירובית בעמידה. גם בשנה זו התנסינו בלימוד עמיתים על-פי העקרונות שנלמדו בכיתה. מכיוון שהתנסינו בהעברה של שיעור זה בשנה שעברה, הרגשתי מוכנה יותר ולחוצה פחות לקראת השיעור. השיעורים שהעבירו הסטודנטים היו ברמה גבוהה, ואין לי ספק שהלימוד וההתנסות במגמה תרמו רבות לשינוי ולשיפור אצל כל אחד מאִתנו.

אחד המקומות שאליהם לקחו אותנו לסיור כדי לראות כיצד חיים קשישים בסביבה מוגנת היה "פרוטאה בכפר". אני זוכרת את התפעלותי הרבה מהגודל, מהיופי ומהאסתטיקה של המקום. מרגע שנכנסתי למקום ההרגשה הייתה כאילו אני נמצאת בתוך כפר נופש גדול וירוק. כל המבנים חדשים ומעוצבים בצורה מרשימה, החל ברהיטים המצויים במקום וכן בתמונות ובצבעים החמים.

המקום ייחודי מאוד, משום שהוא מציע מגוון רב של פתרונות למצבם של הקשישים: מחלקה של תשושי נפש - אנשים אשר סובלים מפגיעה קוגניטיבית; מחלקה סיעודית - מחלקה שבה הקשישים זקוקים לסיוע צמוד מבחינה פיזית; מחלקת דיור מוגן תומך - מחלקה שבה לכל קשיש יש מטפל צמוד; ודיור עצמאי - אנשים עצמאיים לחלוטין אשר גרים לבד בדירות משלהם ונהנים מכל שירותי המקום. התרשמתי מכך שכל קשיש יכול לבחור את צורת החיים המתאימה לו ביותר על-פי הצורך. החיסרון הוא שרשימת ההמתנה ארוכה מאוד, ויש קשישים רבים שלא יכולים להצטרף מפאת חוסר מקום.

התרשמתי גם מן הפעילויות הרבות והמגוונות שמציע המקום לדיירים. מבחינת פעילות גופנית יש אולם הסטודיו ואולם האירועים שבהם יש חוגי אירובי ועיצוב מדי יום. ישנו חדר כושר ובו מכשירים המותאמים לאוכלוסייה וכן ישנה בריכת שחייה מקורה ומחוממת לשימוש בכל ימות השנה. מבחינת פעילות אישית וחברתית, יש חדרי אמנות, אולם קריאה, פאב, מקום למשחקים וחוץ מזה המקום מוקף בגן גדול ויפה שאפשר לטייל בו ולעשות צעידות.

אני חושבת שזה חשוב מאוד שלמקום יש כל כך הרבה פעילויות להציע לדיירים. בגיל המבוגר יש הרבה זמן פנוי, וחשוב שהקשישים יוכלו למלא את הזמן בפעילויות מהנות אשר תורמות הן למצבם הבריאותי-גופני והן למצבם הנפשי והחברתי.

במהלך הסיור צפינו בשיעור אירובי של מיכל המדריכה והאחראית לפעילות הגופנית במקום. השיעור כלל מוזיקה קצבית והועבר במקצועיות וברמה גבוהה מאוד. התרגילים התבצעו במהירות רבה וכללו הרבה תנועתיות הן בידיים והן ברגליים. היו תרגילים אשר דרשו רמת קואורדינציה גבוהה מאוד.

הרשימה אותי הערצת הקשישים למיכל, ונראה כי הם אוהבים אותה מאוד. אהדה כזו מעוררת חשק אצל כל העוסק במקצוע, וגם אצלי התעורר חשק לאמן קבוצת קשישים ברמה כזו.

בסוף הסיור שמענו הרצאה על מחלת הפרקינסון. ההרצאה הועברה על ידי זוג נשוי שרק הגבר חולה במחלה. התפעלתי מהזוג ונהניתי לשמוע על דרך ההתמודדות שלהם עם המחלה ועם כל המצב שאליו נקלעו. כל יום אנו שומעים על אנשים שחלו באיזושהי מחלה קשה או שחוו חוויה קשה. העיתונים שלנו מלאים בידיעות כאלו, אך מעטים הם האנשים שבוחרים להתמודד עם המצב בנחישות, לא לוותר ולא להתייאש אלא להילחם ולהפיק את המקסימום. אני חושבת שהזוג הזה יכול לתת המון השראה וכוח לאנשים אשר חולים במחלה, אך גם לאנשים בריאים. אני כאדם בריא ששמע את ההרצאה לא יכולתי שלא להעריך את החיים שלי ולהודות לבורא עולם על מה שנתן לי. לעתים אנשים צריכים לצאת מהשגרה היום-יומית ולדעת שלא הכול בחיים מובן מאליו. הסיור תרם לי מאוד הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית. נחשפתי לסיפור חיים מרתק ומרגש ולצורת חיים שונה משהייתה מוכרת לי. אני חושבת שהסיורים הללו יכולים לתרום לכל אדם ובפרט לנו הסטודנטים ולאנשים אשר עוסקים בעבודה עם קשישים.

זה המקום להוסיף כי בכל הסיורים אשר השתתפתי בלטה לעין העובדה שאוכלוסיית הנשים גדולה מאוכלוסיית הגברים. ההסבר המוכח וההגיוני הוא שתוחלת החיים של נשים גבוהה יותר משל גברים.

במסגרת הלימודים נתבקשנו לעשות סטאז' הכולל שלושים שעות מעשיות בהעברת שיעור פעילות גופנית לקשישים. את הסטאז' שלי ביצעתי ב"כפר הגמלאים נווה אפעל". הכפר ממוקם באזור שקט ויוקרתי ומציע לדייריו מגוון פעילויות חברתיות ותרבותיות ומאפשר להם לנהל חיים עצמאיים, עשירים ומלאי תוכן בסביבה מוגנת. במקום קיימות מחלקות רבות העומדות לרשות הקשישים: מחלקת תשושים, מחלקה סיעודית, דיור מוגן, עצמאיים ועוד  על מנת לאפשר לכל קשיש לבחור את המסגרת וצורת החיים המתאימה לו ביותר. נוסף על כך, קיימים כל השירותים הנחוצים למחיה ברמת חיים גבוהה, כגון: סופרמרקט, דואר, מספרה, מכון כושר, סטודיו לחוגים, פאב, אולם כנסים, בית כנסת ועוד. יש לציין כי בכל מבנה יש גישה לנכים, חנייה מסודרת לדיירים ולאורחים, ואף יש אפשרות לבקש טיפול בשפה האנגלית. אין ספק שהמקום שומר על סטנדרטים גבוהים ומספק שירותים ברמה גבוהה. מעבר לכך היחס של צוות המטפלים והאנשים שבאתי אִתם במגע הנו יחס חם, נדיב ואדיב, וההרגשה היא של בית שבו גרה משפחה גדולה.

השיעורים שלי הועברו במחלקת תשושים. אנשים אלו הנם תשושים מבחינה נפשית ומנטלית, וברוב המקומות הם מכונים "תשושי נפש". רובם הגדול זקוקים לעזרה וסיוע ביום-יום, חלקם מוגבלים וזקוקים להליכון, כיסא גלגלים או מקל הליכה, אולם ישנם בודדים שהולכים בכוחות עצמם. בית התשושים מחולק לחמש מחלקות, שבכל מחלקה רמה אחרת של תשישות ויכולת תפקוד. אני עבדתי עם קשישים ברמת תפקוד גבוהה יחסית. היו לי שתי קבוצות: קבוצה אחת במחלקה ג אשר כללה חמישה עשר קשישים בגילאים שונים, גברים ונשים ברמת תפקוד בינונית, וקבוצה שנייה במחלקה ה אשר כללה עשרים וחמש נשים ברמת תפקוד בינונית- גבוהה.

במבט כללי על הקשישים בשתי המחלקות נראה שרוב הזמן הם יושבים מנוונים ולא מרבים להניע את הגוף והמפרקים. מסיבה זו בחרתי לעבוד אִתם בעיקר על גמישות, טווחי תנועה והנעת מפרקים מתוך מחשבה שמרכיבים אלו מהווים את הבסיס לפעילות הגופנית, כמו שלמדנו במגמה. כמובן שילבתי עבודה על מרכיבי כושר נוספים, כמו כוח, קואורדינציה, זריזות, מהירות, שיווי משקל ועוד... אני חושבת שהצרכים של הקשישים סופקו בצורה טובה מאוד. כל שיעור כלל עבודה על כל מרכיבי הכושר החיוניים והדרושים לקשישים, ונוסף על כך, השיעור היווה מעין חוג חברתי עם ערך מוסף שקיבל משמעות רבה יותר מסתם עוד שיעור התעמלות. במהלך השיעור היינו צוחקים הרבה, שרים שירים ואף קיימנו שיחות קצרות שבהן כל אחד סיפר איך הוא מרגיש או שסיפר סיפור שרצה לשתף בו אותי ואת שאר חברי הקבוצה.

השיעורים התבצעו בצורה דומה ושיטתית לכל אורך הסטאז': השיעור התחיל בחימום קל, אחר כך בוצע קטע אירובי בישיבה, לאחר מכן חלק של תרגילים עיקריים ולבסוף ריקוד או משחק קטן והרפיה. השתדלתי לתת הרבה דימויים במהלך ההסברים בכל תרגיל. זה גרם לקשישים להבין את מטרת התרגיל בצורה טובה יותר וגם גרם לאווירה טובה בשיעור. מתברר שלקשישים יש חוש הומור מאוד מפותח, והם יכולים להפוך כל דימוי קטן לבדיחה ולצחוק גדול. האווירה בשיעורים הייתה מאוד נעימה ונינוחה. הרגשתי שהייתה כימייה טובה מאוד, ומהפרגונים ששמעתי מהמורה המאמנת ומהקשישים עצמם מתברר שההרגשה הייתה הדדית.

אוכלוסיית הקשישים הנה אוכלוסייה מיוחדת ורגישה מאוד אשר זקוקה להרבה חום ותשומת לב. יש להם חוש הומור משעשע, אך מה שבולט זה שהם יודעים להעניק הרבה בתמורה. במשך הסטאז' עם כל שיעור שעבר, הרגשתי שאני יותר נקשרת אליהם והם אליי. הרגשתי שהם פשוט אוהבים אותי, פשוט כך בלי שום תנאים, והם העריכו והוקירו כל דבר שעשיתי בשבילם. מצאתי את עצמי נרגשת מתחושה זו בכל פעם שהגעתי למקום. למדתי המון מבחינה מקצועית ונוכחתי ש"אין חכם כבעל ניסיון". הלימוד והניסיון בשטח חיוניים והכרחיים, והם מחובתו של כל אדם שהולך לעבוד עם קשישים ובעיקר עם אוכלוסייה מוגבלת. את תחושת הסיפוק וההרגשה הטובה לא ניתן לתאר במילים, ואין לי ספק שאעבוד עם אוכלוסייה זו בפרק זמן כלשהו בחיי.

יש לך שאלה למומחים של המכללה האקדמית בוינגייט ? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.

מאמרים רלוונטים נוספים

הקשר בין צח"מ, משקל והישגים

12/10/2014

קרא עוד

כושר אירובי בצעירים הוא מרכיב בריאותי חשוב

21/09/2020

קרא עוד

הפינה האולימפית: פייטרו מנאה

15/05/2012

קרא עוד

גיל והישגים בשחייה

09/08/2015

קרא עוד

מדוע בנות פחות פעילות גופנית מבנים

20/03/2016

קרא עוד

השפעת אימוני הליכה נורדית על משתנים בריאותיים של נשים מבוגרות

06/04/2020

קרא עוד