facebook tracking pixel
חיפוש סגור

אורלי קיים | תקשורת ושפה | 22/02/2013

הרטוריקה של פרשני הכדורגל, חלק ג'

הרטוריקה הריגושית של פרשני כדורגל בישראל
מאת: ד"ר אורלי קיים וד"ר חיים קאופמן
חלק ג'
השימוש במגבירים
המגבירים, כותבת לנדאו (1988), הם ברובם אמצעי שכנוע גלוי וישיר, המכריז על עצמו. בשל הכוח והעוצמה הטמונים במגבירים, יש באמצעי שכנוע זה מן ההגזמה ומן הקולניות. ניר ( 1977) כותב, שמגבירים הם מילים המביעות עוצמה. הוא מביא דוגמות מן הדיבור העממי, כגון: עצום, נפלא, פנטסטי, גזעי וכדומה. הוא מוסיף שהמגבירים הם שמות או תארים, המצטרפים לשמות אחרים כלוואים או כנשואים במשפטים שמניים. בספרו של קירק  (1976) יש תיאור מקיף של נושא המגבירים, ולפיו המכנה המשותף של המגבירים הוא שיש להם השפעה של הגבהה או הנמכה על יחידה מסוימת במשפט. המגבירים מצביעים על נקודה מסוימת בסולם ההגברה, שיכולה להיות גבוהה או נמוכה. המגבירים מתחלקים לשלוש קבוצות סמנטיות:
 
 
א. מגבירים לשם הדגשה (EMPHASIZERS)
יש להם אפקט כללי של הגבהה, והכוונה היא להטעמה באופן חזק יותר. הם מדגישים את ערך האמת של המרכיב המודגש, כגון: ודאי, בהחלט, באמת וכדומה. גרינבאום (1970) מכנה אותם כ"מגבירים המציינים עמדה". לנדאו (1988) מעירה , כי לפי חלוקות אחרות נכללים תוארי פועל אלה בקבוצות הביטויים המודאליים הרחבה יותר והכוללת נוסף על ביטויי הוודאות גם ביטויי ספק, שאין להם זיקה ליסוד ההגברה.
 
ב. מגבירים לשם העצמה או הגבהה (AMPLIFIERS)
קבוצה זו מחולקת למגבירים של הפלגה ולמגבירים של יתרון.
 
1.       מגבירים של הפלגה: אלה כוללים כל תואר הפועל או שם תואר, המציין את הקצה העליון של סולם ההגברה, למשל: ביותר, לגמרי, בהחלט, לחלוטין, בשלמות, באופן אבסולוטי וכדומה. למגבירים אלה בדרך כלל לא ניתן להוסיף את ערך היתרון ביותר או את תואר הפועל מאוד.
 
2.       מגבירים של יתרון: אלה כוללים מגבירים המציינים הגבהה מבחינת הגודל או החוזק באופן כללי, מלבד המילה יותר, שבאה תמיד בהשוואה לגודל אחר כלשהו. קבוצה זו כוללת את הרכיב הסמאנטי מאוד או הרבה לדוגמה: עמוקות, בחזקה, במידה רבה.
 
ג. מגבירים לשם הנמכה (DOWNTONERS)
מגבירים אלה נחלקים לארבע קבוצות: המפשרים ( (COMPROMISERS): אלה מגבירים השואפים לנורמה, אך בה בעת הם מפחיתים מכוח הפועל, כמו: למדי, פחות או יותר) ; המפחיתים ( (DIMINISHERS): כמו למשל: במידת מה, מעט, באופן חלקי); המזעריים ((MINIMIZERS): למשל: כלל לא, כמעט שלא); האומדניים ((APPROXIMATORS): כגון: כמעט. השוני בין קבוצה זו לחברותיה הוא בכך שהיא משמיעה את הכחשת ערך האמת של הנאמר בפועל במשפט חיובי (כמעט נכשלתי= לא נכשלתי בסופו של דבר).
 
מניתוח לשונם של פרשני הכדורגל שנבדקו עולה, כי פעילות שתי קבוצות המשנה של המגבירים לשם העצמה ( מגבירים לשם הפלגה ומגבירים לשם יתרון), אם כי לא באותו יחס: המגבירים לשם הפלגה מרובים באופן משמעותי מהמגבירים לשם יתרון. ניתן ליחס תופעה זו לכתיבה הריגושית המאפיינת את לשונם של פרשני הכדורגל באופן כללי . כמעט שלא נמצא שימוש בקבוצת המגבירים לשם הנמכה, נראה כי הסיבה לכך היא שהשימוש באלו האחרונים אופייני בעיקר למשלב ההגות ולכתיבה אקדמית ה'זהירה' ולא ללשון האגרסיבית והבוטה יותר של פרשני הכדורגל. כמו כן נמצא, שהמגבירים השכיחים ביותר הם שמות התואר, ובעיקר כאלו שבהם ההגברה לסוגיה היא מרכיב סמאנטי נילווה למרכיבים אחרים. לעיתים מרכיב ההגברה הופך את המילה למילה קשה או בלתי נעימה, כאשר מתווספת למילה גם קונוטציה שלילית, כמו: מחפיר, שערורייתית, קלוש וכדומה. שימוש במילים מסוג זה מבטא את עוצמת הרגשות של המוען כלפי הנושא הנדון, ומסייע להעביר עוצמה רגשית זו אל הנמען לשם שכנועו.
 
והרי דוגמאות1 נבחרות:
 
מגבירים לשם העצמה או הגבהה:
1. מגבירים לשם הפלגה:
 
שגיא כהן, נעמוד ונמחא כפיים:
'הצלחה כבירה'
 
שגיא כהן, להתרגש לפני שנתרגל:
'תוצאה נפלאה'
'תוכנית משחק מושלמת'
 
שגיא כהן, ימים של תהילה:
'הכי מדהים'
המדהים ביותר'
'השער הנפלא והלא יאומן'
'ההופעה המקצועית היותר, הממוקדת ביותר והמרשימה ביותר'
 
שרף, לשחק חכם בהגנה:
'יכולת פנומנלית'
 
רצון: לקח לשחר זמן:
'ויכוח נוקב'
'דיון רציני'
 
רצון: נעים לראות נעים לגלות:
'יכולת עלובה'
 
שרף, גרנט שידר פחד:
'ביקורות קשות'
 
דורפן, אובדן המומנטום:
'דרך שערורייתית'
'זלזול מחפיר'
 
רצון: לא ז'אוטאוטס יניב קטן:
'התלהבות חסרת פרופורציות'
 
דורפן, ככה זה כשמדובר בעסק:
'תירוץ קלוש'
'העונות המנופחות'
 
 
2. מגבירים לשם יתרון:
 
שרף, גרנט שידר פחד:
'המשחק החלש ביותר'
 
רצון, נעים לראות נעים לגלות:
'אחד מהאצטדיונים המפחידים באירופה'
 
דורפן, ככה זה כשמדובר בעסק:
'ליגת האלופות החזקה בעולם'
 
קלישאות
המילה קלישאה, שהיא צרפתית במקורה, וחדרה בצורתה זו לרוב השפות, היא במקורה גלופה, שבלונה, לוח שפותחו עליו צורות שונות, ושימשה כתבנית בצילום ובדפוס. במילה חל מעתק מטפורי, והיא משמשת היום כשם נרדף לביטוי שגור ושחוק, שחל פיחות במשמעו הראשוני (פרוכטמן, 2002). פרוכטמן מציינת, כי למונח זה אין הגדרה אחת קולעת, וכי קשה היה למצוא הגדרה אחת שתתאים לכל התופעות שיוצרות בתפיסתנו את המונח קלישאה, לפיכך יש מידה רבה של עמימות ביכולת למיין את הקלישאות לסוגיהן.
פרוכטמן, על-פי טעמה האישי, מחלקת את הקלישאות לחמישה סוגים: פתגמים נדושים שיש בהם יסוד סטריאוטיפי (כגון: 'אין עשן בלי אש'); דימויים קלישאיים מחיי החיות (כמו: 'עובד כמו חמור'); אמירות סתם, חסרות משמעות אמת (כמו: 'אנחנו ננצח'); צייני שיחה (פילרים) אחדים (כמו: 'באמת!'); ביטויים שבלוניים מתחומים שונים, כגון ספורט, פוליטיקה, תקשורת וכדומה (כך למשל: 'הכדור הוא עגול').
 
מן הניתוח של הקלישאות המצויות בלשונם של פרשני הכדורגל שנבדקו במחקר זה עולה, כי רוב הקלישאות שייכות לסוג האחרון, כלומר ביטויים שבלוניים מתחומים שונים (ראה להלן).
רוזנטל (2001) מציין, כי בלשון העיתונות, על פי רוב, הקלישאות הרגילות הן 'קלישאות זוגיות', הבנויות מנוסחה קבועה: שם עצם +שם תואר, כך למשל: מסמר שיער; אבל כבד; רצח מזעזע.
ובמאמרים הנבדקים: 'משחק מבוזבז'; 'מהלך מבריק'; 'יכולת פנומנלית'.
 
ראוי לציין גם את האינפלציה בביטויים ספורטיביים משדה המגרש, שהשימוש השגור בהם הפך אותם לקלישאות בתחום הספורט עצמו, כך למשל: 'לשלוח למתפרצות'; 'משחקים משבת לשבת'; 'כל משחק מתחיל ב-0:0; 'הכדור הוא עגול' וכדומה.
 
תופעה מעניינת בתחום קלישאות הספורט היא העברתן של קלישאות מתחום הספורט גרידא לקלישאות שמשמשות את הכלל בתחומים שאינם ספורטיביים. רוזנטל (2003) מכנה ביטויים אלו כמותגים חוץ-ספורטיביים, כך לדוגמה: 'הגיע לישורת האחרונה'; 'הדקה ה-90'; 'זמן פציעות'; 'זרק אותו לקרשים; 'הסיר את הכפפות'; 'מכה מתחת לחגורה'; 'ראש בראש'; 'הרים לו להנחתה'; 'מגרש ביתי'; 'ליגה א' או ליגה לאומית ומאידך ליגה ז'; 'החמישיה הפותחת'; הורד לספסל'; 'אנחנו על השפה', ועוד רבים אחרים.
 
הלשון הייחודית של פרשני הספורט מתאפיינת בכך שכותרות המאמרים, מרביתן בעלות אופי ציור-קלישאי. לפי טנא ( 2002 וראה גם יהב, 1987/8) לשון עיתוני הספורט היא לשון ציורית במיוחד, ובהתאם לכך כותרות המאמרים רעשניות במיוחד, וחלק גדול מהן הוא קלישאי. חלק גדול מכותרות המאמרים שנבדקו במחקרנו גם הן בעלות אופי קלישאי, כך למשל: חצי הכוס המלאה ; ימים של תהילה; לשחק חכם להגנה; בדרך אל האושר; אובדן המומנטום.
 
להלן מבחר קלישאות שנמצאו במאמרים שבדקנו, ממוינות על-פי התחומים שהצגנו לעיל:
 
קלישאות שהן ביטויים שבלוניים מתחומים שונים (מרביתן קלישאות זוגיות)
 
שגיא כהן , נעמוד ונמחא כפיים:
'משחק מבוזבז'
 
שגיא כהן, להתרגש לפני שנתרגל:
'הגרוש ללירה'
 
שגיא כהן, חצי הכוס המלאה:
'נקודת התורפה'
'לשים חותמת סופית'
 
שרף, גרנט שידר פחד:
'מהלך מבריק'
'משדר פחד'
'יכולת פנומנלית'
'טרף את הקלפים'
 
רצון, לא ז'אוטאוטס יניב קטן:
'בורג חשוב במכונה'
 
רצון, לקח לשחר זמן:
'שקט תעשייתי'
'שקיפות מוחלטת'
 
דורפן, אובדן המומנטום:
'אובדן המומנטום'
'אורך נשימה'
 
 
קלישאות מתחום הספורט
 
שרף, לשחק חכם בהגנה:
'רוח הקרבה והתלהבות'
'פתח את המשחק בסערה'
'לשלוח למתפרצות'
 
רצון, לקח לשחר זמן:
'ניצחון דחוק'
 
 
דורפן, ככה זה כשמדובר בעסק:
'סיאוב ספורטיבי'
 
דורפן, השינוי שלנו החלק שלהם:
'שחקנים יצירתיים'
'כוכבי ההתקפה'
 
 
קלישאות מתחום הספורט שהפכו למותגים חוץ-ספורטיביים
 
'רמת ציפיות ורף גבוהים'
'ניצחון בנוק-אאוט ולא רק בנקודות'
'לעבור את המשוכה הענקית'
 
 
אירוניה
על-פי קוונטיליאנוס  (אצל וייצמן, 2000) אירוניה מזוהה על פי רוב עם היפוך משמעות סמוי. הגדרה זו אינה תקפה בכל המקרים, שכן נימה אירונית לא בהכרח כרוכה בהיפוך משמעות. ויצמן (שם) מציינת, כי קיימות גישות שונות לתפישת נושא האירוניה: גרייס (1975), רואה את האירוניה כאימפליקטורה שיחתית, הקשורה בהפרת כלל האיכות; קלארק וגריג (1984) כהעמדת פנים; ספרבר ווילסון (1981) כהדהוד.
 
על-פי הדוגמות שנמצאו במאמרים שנבדקו במחקרנו, אנו רואים שימוש מגוון במבעים אירוניים, בתפקידים שונים, כפי שנראה להלן:
 
להלן הדוגמות, ולצד כל דוגמה דיון תמציתי בתפקידו של המבע האירוני:
 
אחד טוען שלא גרנט צריך לצאת להשתלמות אצל פרגוסון אלא פרגוסון צריך לצאת להשתלמות אצל שום ושלישי גורס שהוא לא מבין על מה החגיגה חיפה סה"כ ניצחה קבוצה בינונית
(שגיא כהן, נעמוד ונמחא כפיים).
 
שגיא כהן יוצא נגד אלו שמגזימים באופוריה בניצחונה של מכבי חיפה נגד מנצ'סטר יונייטד ונגד אלו שמפחיתים בגודל ההישג. האירוניה מופנית בעיקרה כלפי אלה שמגזימים באופוריה, עד כדי כך שהם שולחים את מאמנה הידוע של אלופת אנגליה - מנצ'סטר יונייטד- להשתלמות אצל שום. האירוניה מובעת באמצעות היפוך משמעות, שכן ברור לנמען שמאמן ברמתו של פרגוסון עולה לאין שיעור על שום והמבע הוא אירוני בלבד.
 
 
הפטירו,  נו מזל שה' ובקהאם ריחמו.
(שגיא כהן, נעמוד ונמחא כפיים).
 
בדוגמה זו מהדהד ברקע האזכור ה' ירחם. במשחק זה חיפה הפסידה וספגה חמישה שערים, והמלגלגים הפטירו שלולא רחמי ה' ובקהאם (בנשימה אחת) היו יכולים לספוג מס' שערים גדול יותר.
 
 
חזרנו לעידן כאבי הלב ? קבוצה ישראלית משחקת טוב ואז מקבלת שער רשלני מכדור נייח, ועוד אחד בעזרתם הנדיבה של הזרקורים.
(שגיא כהן, חצי הכוס המלאה).
 
בדוגמה זו יש הדהוד כפול: עידן כאבי הלב של סיטואציות מוכרות מן העבר של קבלת שער רשלני מכדור נייח (כמו במשחקי הנבחרת נגד אוסטרליה ונגד אוסטריה); ודברי השוער דודו אוואט, שתירץ את ספיגת השער מידי הקבוצה הגרמנית בכך שהזרקורים סינוורו אותו. 
בדוגמה זו המפענח יאתר את הנימה האירונית אם יזהה את האמירה המהדהדת, ייחס אותה לאומרה, ויהיה מצוי בנסיבות שבהן נאמרה (וייצמן, 2000)
 
אבל רוחו של גרנט עדיין מרחפת בין רמת גן לקריית אליעזר ובין מלטה לניקוסיה. כי אם ז'אוטאוטס הוא עשר למי יש מקום וזמן לזוטא אולימפית ושמה קטן ?
(רצון, לא זאוטאוטס, יניב קטן).
 
לדעתו של אבי רצון, תרומתו של יניב קטן למשחק לא פחותה מזו של ז'אוטאוטס, ואולם מאמן הנבחרת -אברהם גרנט- התעלם מכך, ולא זימן אותו לשחק בנבחרת. רצון משתמש בכתיבתו כמקור להתנגחות ולהתחשבנות עם גרנט. רצון מבטא זאת בשימוש באירוניה הפוכה, ומכנה את יניב קטן, הראוי ללבוש את מדי הנבחרת, 'זוטא אולימפית'.
 
 
עם אין יותר בעיות של סבולת, אפילו השרירים הקצרים התארכו והארוכים התקצרו.
(רצון, לקח לשחר זמן).
 
בדוגמה זו מהדהדת הגישה הביקורתית אודות אלו שתומכים בגישות פיזיולוגיות מורכבות להסבר נחיתותו של הספורטאי הישראלי, כמו רוצה לומר: אין יותר תירוצים להישגים הדלים של הספורט הישראלי. האירוניה מובאת באמצעות שימוש ציני באותם מונחים מקצועיים, שבהם משתמשים המומחים הפיזיולוגים למיניהם.
 
שחר זז הצידה הוא השאיר את הבמה למאמן ולשחקנים. ככה נוהגים נשיאים בעולם, הם זמינים רק כאשר יש להם מה לומר, והם אינם רצים למצלמה כדי להצטלם עם כובע הבוקרים החדש שרכשו בשוק הבדואי של אילת.
(רצון, לקח לשחר זמן).
 
רצון מבקש לשבח את התנהגותו הראויה של שחר ומבטא זאת באמצעות השוואת התנהגותו של שחר להתנהגות נשיאים אחרים, המוכנים לחשיפה בכל מחיר, גם אם מדובר בחשיפה שיש עמה גיחוך. תאוות הפרסום של הנשיאים האחרים מוצגת באירוניה שבה מהדהדת תמונה, הידועה מן הסתם לקורא, שבה נראה אחד מהנשיאים חבוש בכובע בוקרים. זוהי אירוניה שיש בה מידה של רלוונטיות לזמן כתיבת המאמר עצמו, אך היא מאבדת את חיותה המיידית ואת משמעותה האירונית, ככל שהקורא מתרחק מהתמונה המהדהדת. כדי לשמר את האפקט האירוני לאורך זמן, הכותב מוסיף לעג נוסף לסיטואציה, בכך שהוא "מנמיך" את התמונה האירונית על-ידי הוספת הסיפא 'שרכשו בשוק הבדואי של אילת'.
 
גברי לוי ואנשי צ'רלטון שכנעו כמה פראיירים שדחיית הליגה והארכת המו"מ על זכויות השידור תעלה את מחירי הזכויות הללו.
(דורפן, אובדן המומנטום).
 
גברי לוי ביקש לדחות את הליגה. ההתנגדות לצעד זה מובעת כאן באירוניה הפוכה, שעל פיה הארכת הליגה והארכת המו"מ תעלה את מחירי זכויות השידור (בעוד שבפועל המציאות היא הפוכה). לקורא שעלול חלילה לקבל את הטיעון של גברי לוי כפשוטו, ולא להבין את האירוניה מוסיף דורפן כי רק 'פראיירים' יקבלו טיעון מסוג זה, עובדה זו הופכת מיידית את הקורא שאינו רוצה כמובן לסווג עצמו בין ה'פראיירים', לשותף מלא למשמעות האירונית ההפוכה של מבע זה.
 
 
היכולת להפעיל כוח פיזי עצום עם חלק הגוף העליון ובו זמנית לטפל בכדור בטכניקה רכה היא נדירה בכל מקום היא לא יכולה להתפתח בפלסטינה.
(דורפן, השינוי שלנו החלק שלהם).
 
דורפן מנסה כאן להציג את נחיתותו של הכדורגלן הישראלי בשליטה באלמנטים, המשלבים טכניקה וכוח. הוא עושה זאת באמצעות השימוש במשמעות המהדהדת של המונח 'פלסטינה'.    'פלסטינה' היא שמה המנדטורי של ארץ-ישראל, והיא מעלה אסוציאציות של עבר רחוק, מיושן, ארכאי , טרום-מדינתי. דורפן מדגיש, כי יש אמנם קושי בהקניית אלמנטים אלה בכל מקום, אך השימוש האירוני במונח 'פלסטינה' מסביר מדוע 'היא אינה יכולה להתפתח' בישראל, וחוסך ממנו את הצורך להבהיר את הסיבה לכך. אם מדינת ישראל היא עדיין בגדר 'פלסטינה', מובן מאליו, כי אין בידה האמצעים המתאימים כדי להקנות לשחקן הישראלי את הכלים, שיאפשרו לו שליטה באלמנטים מורכבים.
 
הכוכב הישראלי הוא כיום ההוצאה הכספית הפחות אינטליגנטית בכדורגל שלנו.
(דורפן, השינוי שלנו החלק שלהם).
 
האירוניה של דורפן באה כאן לידי ביטוי בשימוש בהגדרה "הוצאה כספית פחות אינטליגנטית" ויש כאן מבע אירוני שנועד ללעוג על כל אלה המשלמים מחיר מופרז עבור השחקנים הישראלים. דורפן בוחר דווקא ב"פחות אינטליגנטית" במקום לומר כפשוטו "אין טעם להוציא כל כך הרבה כסף על שחקן כדורגל ישראלי" ומדגיש בכך בצורה לעגנית יותר את חוסר התוחלת ואת חוסר ההיגיון בהוצאה הכספית עבור השחקן הישראלי. גם השימוש במונח כוכב מבטא למעשה אירוניה הפוכה (וסמויה) , שכן אם הוצאה כספית אודותיו הינה לא אינטליגנטית מדוע הוא קרוי בפיו "כוכב"?  
 
 


1 ראוי לציין, כי מיון הדוגמאות נעשה באופן שונה בסעיף זה בשל ריבוין, כמו כן לא הובאו כל הדוגמאות אלא דוגמאות נבחרות.

מאמרים רלוונטים נוספים

הפינה האולימפית: שלומית טור-ניר

25/05/2012

קרא עוד

כושר גופני של מתגייסים לצבא השוויצרי בשנים 2015-2006

04/04/2020

קרא עוד

האפוס של המיל, חלק י'

01/02/2013

קרא עוד

אימוני ריצה למרחקים ארוכים של קנייתים וספרדים

14/04/2020

קרא עוד

הבדלים בין כדורגל בישראל לכדורגל באירופה

09/10/2011

מתוך הספר "אימפריה: איך המציאה אנגליה את הכדורגל מחדש"

קרא עוד

האפוס של המיל, חלק יא'

04/04/2013

קרא עוד