| | 11/04/2019

עקרון האקראיות וההתחשבות במשתנים מתערבים בניסוי – האם אנו עושים זאת נכון?

גל זיו, רוני לידור, יעל נץ

המכללה האקדמית בוינגייט

תקציר
אחד הגורמים המאיימים על יכולתו של החוקר במדעי הספורט והתנועה להצביע על קשר סיבתי בין המשתנה הבלתי-תלוי (המשתנה המסביר; הסיבה) למשתנה התלוי (המשתנה הנמדד; המוסבר) בניסוי (experiment) שהוא עורך, הוא אי-שוויון בין קבוצות המחקר למרות החלוקה האקראית. במילים אחרות, על החוקר לוודא שאת ההבדלים שנמצאו בקבוצות הניסוי במשתנה התלוי יהיה אפשר לייחס להבדלים במשתנה הבלתי-תלוי שהופעל עליהן ולא להבדלים שהיו קיימים ביניהן מראש במאפייני המשתתפים. מאמר זה מחזק את הטענה שחלוקה אקראית של משתתפים לקבוצות – אחד מ"כללי הברזל" בתכנון ניסוי – אין פירושה בהכרח שוויון בין הקבוצות. המאמר אף בוחן כמה דרכים שעל החוקר לנקוט כדי להתמודד עם האיום של חלוקה לא הולמת של המשתתפים בניסוי שהוא עורך. ביתר פירוט, ארבע מטרות למאמר זה: (א) להגדיר מהי חלוקה אקראית של משתתפים לקבוצות הניסוי ולדון בבעייתיות ביישום חלוקה זו; (ב) לבחון חלוקה אקראית חלופית של המשתתפים בניסוי – החלוקה האקראית הרבודה ואופן השימוש בה; (ג) לבחון כמה אסטרטגיות המסייעות לחוקר לטפל במשתנים מתערבים בניסוי; (ד) להמליץ על כמה שלבים לתכנון החלוקה לקבוצות ולטיפול במשתנים מתערבים. המחברים קוראים לחוקרים לשכלל את הליך הבחירה האקראית הנהוג במדעי הספורט והתנועה כדי לחזק את יכולתם להסביר את הקשר הסיבתי בין משתני הניסוי.

תארנים: ניסוי, גורמים מאיימים, תוקף פנימי, חלוקה אקראית רבודה.

להורדת המאמר בקובץ PDF