יורם אהרוני | היסטוריה של הספורט | 12/10/2025

יאנוש קוסוצ'ינסקי – גבורתו של הרץ למרחקים ארוכים

תקציר מאמר שהופיע ב- The International Journal of the History of Sport

תקציר

יאנוש קוסוצ'ינסקי (1940-1907) היה רץ פולני שניצח בריצת 10,000 מ' במשחקים האולימפיים לוס-אנג'לס 1932. הוא החל להתאמן באתלטיקה רק בגיל 21, אחרי שקודם לכן עסק בענפי ספורט אחרים. בין השנים 1932-1929 הוא זכה בתוארי אליפות פולין בריצות 800 מ', 1500 מ', 5000 מ' ובמרוצי שדה. ב-1932 הוא קבע שני שיאי עולם: בריצת 3000 מ' – 8:18.8 ד' (השיא הקודם – פאבו נורמי 8:20.4 ב-1926) ובריצת 4 מייל  - 19:02.6 ד' (השיא הקודם – נורמי 19:15.6 ב-1924). ב-1934 הוא זכה במדליית הכסף בריצת 5000 מ' באליפות הראשונה של אירופה באתלטיקה ולאחר מכן פרש מפעילות באתלטיקה אך חזר וזכה באליפות פולין ב-10,000 מ' ב-1939. כינוי של קוסוצ'ינסקי היה "קוסי".
במהלך מלחמת העולם השנייה התנדב קוסוצ'ינסקי לצבא הפולני ונפצע פעמיים. לאחר ששוחרר מהצבא בשל פציעותיו, הוא הצטרף למחתרת הפולנית שלחמה בכיבוש הגרמני. הוא נעצר על ידי הגסטפו ב-26 במרץ 1940 ונכלא בכלא מוקוטוב. הוא הוצא להורג על ידי הגרמנים שלושה חודשים לאחר מכן, בפלמירי, ליד ורשה. לזכרו נערכת בפולין החל מ-1954 תחרות אתלטיקה שנתית - Kusociński Memorial. קוסוצ'ינסקי היה גם סופר ועיתונאי. ספר זיכרונותיו, "מפאלאנט ועד המשחקים האולימפיים", שימש כמקור עיקרי למחבר המאמר. 

שנים ראשונות

קוסוצ'ינסקי נולד ב-15 בינואר 1907 בעיר Ołtarzew שליד וורשה וגדל במשפחת גננים. יאנוש הקטן היה ילד סוער ואנרגטי. במקום לשבת עם ספרים, הוא בילה את ימיו בחוץ (כפי שניסח זאת, "תמיד נמשכתי למרחב - שנאתי דירות סגורות"). אחיו תדאוש עזר לטעת ביאנוש אהבה לספורט, שסבבה בעיקר סביב כדורגל ופאלאנט (משחק מחבט פולני הדומה ל"הקפות").
הילד הצעיר פיתח את התשוקה הספורטיבית הזו בניגוד לרצון להוריו, דבר המדגים את נחישותו הגדולה. אביו תואר כ"יריב מושבע של הספורט". כפי שזכר יאנוש מאוחר יותר, "אבא שלי לא מכיר בספורט, הוא מתעב ספורטאים, ומעל הכל, הוא מעריך ידע. הוא רצה להנחיל בי אהבה למדע - אבל היה קל יותר ללמד אסטרונום איך לקפוץ במוט מאשר לאלץ אותי להתעמק בלוח הכפל". באשר לאימו, היא התלוננה: "בשביל מה לך הספורט? הוא יהרוס לך את הבריאות, זה יתסכל אותך, וזהו."
בספרו כתב יאנוש: "כדורגל, פאלאנט וריצה בשדות – כל הדברים האלה היו קשורים קשר הדוק לחיי, הייתי זקוק להם כמו לאוכל ולשינה. זה היה חלק בלתי נפרד ממי שאני, בלתי נפרד ממני כמו פעולת הנשימה. מקצוע – מה שאבי קרא קריירה – היה משהו מנותק, משהו שחלמתי עליו, כמו משהו רחוק ובלתי מושג. אפילו כשהוריו שלחו אותו לבית ספר בוורשה, הוא חשב על כל הזדמנות לעסוק בספורט ("אם היו אומרים לי ללמוד גולף או קפיצה במוט במקום מתמטיקה או דקדוק, כנראה שהייתי מתאמן יום ולילה").
מעורבותו של קוסוצ'ינסקי באתלטיקה החלה באופן מקרי. בתחילה, ראה הנער הצעיר את עתידו בכדורגל. הוא שיחק בקבוצות חובבים שונות בגיל צעיר. כדי לפתח את תשוקתו לכדורגל, החליט הצעיר להצטרף למועדון ספורט רציני. בגיל שבע עשרה הוא הצטרף למועדון הפועלים סרמטה בוורשה, מה שהיווה נקודת מפנה בחייו. סביר להניח שהיה הופך לכדורגלן אלמלא מקרה בלתי צפוי. כפי שכתב בעצמו, אתלטיקה לא כל כך עניינה אותו. יום אחד, עם זאת, הוא הגיע לתחרות אתלטיקה כדי לעודד את חברו. מכיוון שקבוצת סרמטה חסרה ספורטאי, נקרא קוסוצ'ינסקי למלא את מקומו בריצת 800 מטר. ללא כל הכנה מוקדמת, הוא השתתף במירוץ והיה הראשון לחצות את קו הסיום. הוא נזכר: "אמרתי לעצמי - יהיה אשר יהיה, או שאטבע או שאצליח לשחות - ורצתי. התוצאה הייתה טובה - ניצחתי בריצת 800 מטר, ניצחתי את קבוצת סקרא".
ראשית הקריירה באתלטיקה
הדמות הראשונה ששימשה השראה ליאנוש היה אלפרד פרייר (1927-1901) שיאן פולין בריצות 3000 מ' עד מרתון, שמצא את מותו כשנלכד בבית בוער. קוסוצ'ינסקי נזכר: "חלמתי להתחרות נגדו, אבל הגורל מנע ממני להגשים את חלומי. כמה פעמים כאשר אני רציתי להתחרות, פרייר לא יכול היה להשתתף בתחרויות ובמקרים אחרים כשפרייר היה מוכן – אני לא יכולתי לרוץ, עד שלבסוף המוות קטע את חייו באופן טרגי וגזל מהאתלטיקה הפולנית את האיש שכונה "נורמי הפולני".
המאמן הראשון והיחיד של קוסוצ'ינסקי היה האסטוני אלכסנדר קלומברג. התחרות הבין לאומית הראשונה שבה השתתף קוסוצ'ינסקי הייתה תחרות ספורט הפועלים בפראג ב-1927. הוא כתב: "באצטדיון בפראג הרגשתי, לראשונה בחיי, את הרצון לנצח במגרש הספורט, בצבעי פולין. מראה האצטדיון הענק והקהל הרועש הותיר עליי רושם ענק. הייתי נותן הכל כדי לזכות במקום הראשון עבור הספורט הפולני (הוא סיים במקומות השני והשלישי בריצותיו)... אז הבנתי שלא אבגוד בספורט, כי שום דבר לא ייתן לי כל כך הרבה סיפוק ושמחה פנימית".

(בתמונה: קוסוצ'ינסקי, מימין, ומאמנו קלומברג)

האכזבה הגדולה הראשונה הגיעה כאשר קוסוצ'ינסקי לא נבחר לייצג את ארצו במשחקים האולימפיים של 1928 באמסטרדם. כתוצאה מכך, הוא הרגיש "חולה ותשוש נפשית". כפי שאמר בעצמו, "מוכה מכל זה, מיואש, נשארתי בארץ" ו"הכמיהה למשחקים האולימפיים השאירה אותי ער בלילה". עם יציאתו עם הנבחרת הפולנית לאמסטרדם, סיפק קלומברג לקוסוצ'ינסקי הוראות מפורטות בנוגע לתוכנית האימונים שלו, אשר שאבה השראה מהמודל הסקנדינבי. התוכנית כללה: התעמלות בוקר יומיומית (עם דגש על שרירי הבטן והרגליים), ריצה של 3.5 ק"מ, עבודה על יציבת הגוף ותנועת הידיים במהלך הריצה, ועיסויים לאחר האימון.
אפיזודה אחת מאותה תקופה מספקת דוגמה לכוח הרצון המדהים של הצעיר לנצל כל הזדמנות אפשרית כדי לפתח את כושרו. התקרית המפתיעה התרחשה כאשר הרכבת מוורשה לעיר הולדתו אולטרז'ב התעכבה. למרות מזג האוויר החורפי הסוער, הוא בחר לרוץ מוורשה לאולטרז'ב מרחק של יותר מ-20 ק"מ. בזיכרונותיו, הוא סיפק תיאור מפורט של ריצה זו: "...השלג ירד ללא הפסק ונשבו רוחות חזקות מכל הכיוונים... נפלתי כמה פעמים אבל הפחד מאבא שלי נתן לי כוח. המשכתי בריצה והגעתי לאולטרז'אב עוד לפני הרכבת ולפני השעה בא הייתי אמור להגיע הביתה. כפי שאתם מבינים, האימונים יכולים להיות יעילים לדברים נוספים חוץ מאשר לניצחונות על המסלול...".
 קוסוצ'ינסקי כתב על פעילות גופנית נוספת בה היה מעורב: "...כשהגיעה עונת הקציר, במקום התעמלות הבוקר, הייתי יוצא לשדה עם הפועלים, לקציר עם חרמש. הנחתי, וכפי שהתברר מאוחר יותר, בצדק גמור, שעבודה עם חרמש מפתחת את שרירי הבטן והרגליים, במיוחד את הירכיים...".
שיטות האימון של קוסוצ'ינסקי בהדרכת קלומברג היו חדשניות לתקופתן. הן כללו אימוני הפוגות, ובחורף גם אימוני ריצה באולם וריצות על שלג בפארק שם עבד כגנן.
גורם נוסף שתרם להחלטתו להתרכז באופן מלא בתחום הספורט צצה באופן בלתי צפוי. בשנת 1928, באמסטרדם, זכתה הלינה קונופצקה במדליית הזהב האולימפית הראשונה אי פעם עבור פולין, עם ניצחונה בזריקת דיסקוס. בעקבות הצלחה זו, קוסוצ'ינסקי הביע קנאה ברורה, כפי שמעידה הערתו "הגאווה הגברית שלי נפגעה במידה הגבוהה ביותר. נשבעתי לעצמי שעליי להשתוות אליה. לא יתכן שנפגר אחרי ההצלחה של המין היפה והחלש". אם לשפוט מנקודת מבטנו היום, הצהרה כזו עשויה להראות פוגענית. עם זאת, קוסוצ'ינסקי לא נראה כמתכוון לפגוע כאשר כתב אותה. היא הייתה ביטוי לרוח שאפתנית ותחרותית שאפיינה את התקופה, במיוחד לאור התפתחות ספורט הנשים באותה התקופה.
יריבו הגדול של קוסוצ'ינסקי בפולין היה הרץ בן אגודתו, סטניסלב פטקייביץ'. פטקייביץ' (1960-1908) ייצג את לטביה במשחקי אמסטרדם 1928 בריצות ל-5000 ול-10,000 מ' וב-1929 הפך לאזרח פולני. ב-1931 הוא נפסל  מלעסוק באתלטיקה בשל הפרת חוקי החובבות (מקצוענות), סיבה שהביאה לפסילה של אתלטים מצטיינים לא מעטים בטרם הפכה האתלטיקה ל"ספורט פתוח".  כך כתב אדם שהכיר את קוסוצ'ינסקי: " ישנם הטוענים שהמניע העיקרי לכל הישגיו הספורטיביים של 'קוסי' היה סלידתו מפטקייביץ', במשך זמן רב יריבו הגדול ביותר... המריבות המתמידות שלהם, התככים ההדדיים ו"הקרבות המפוארים" לא רק על המקומות הראשונים בתחרויות, אלא גם ברכבת, במלון, בארוחות, היו מוזרים מאוד." בכל זאת, לאחר פסילתו של פטקייביץ' כתב קוסוצ'ינסקי כי זו אבדה גדולה לספורט הפולני וכי פטקייביץ' היה רץ מוכשר מאד.

בשנת 1929 עבר  קוסוצ'ינסקי ממועדון סרמטה למועדון KS Warszawianka ונשאר שם עד סוף הקריירה שלו. שנה זו הייתה מאתגרת עבורו, בעיקר בשל גיוסו לצבא. הוא חסר את היתרונות של אימונים מובנים, נאלץ להתמודד עם פציעות, ומצא את עצמו בצל יריבו הגדול ביותר, פטקייביץ'. אף על פי כן, הוא עשה כל מאמץ לשמור על כושרו, רץ רבות בשטחים פתוחים, כולל בחורף, והשתתף במרוצי שדה. בספטמבר 1930, נורמי ניצח את קוסוצ'ינסקי לאחר תחרות צמודה שהציגה את הפוטנציאל של האתלט הפולני להצלחה אולימפית עתידית.

(בתמונה: פאבו נורמי מקדים את קוסוצ'ינסקי בסיום צמוד בריצת 5000 מ')

משחקי לוס אנג'לס 1932

כאמור, הצלחתו הגדולה של קוסוצ'ינסקי הגיעה במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1932. בשל המשבר הכלכלי בעולם וריחוקה של לוס אנג'לס מאירופה, רוב מדינות אירופה שלחו למשחקים משלחות קטנות. המשלחת הפולנית כללה רק 20 ספורטאים שהתחרו באתלטיקה, סיוף וחתירה. קוסוצ'ינסקי החליט לצאת לארה"ב לפני שאר חברי המשלחת הפולנית כדי להסתגל טוב יותר לתנאים בלוס אנג'לס.
פאבו נורמי תכנן להתחרות בלוס אנג'לס במרתון, ואולי גם ב-10,000 מ', אך הוכרז כמקצוען זמן קצר לפני המשחקים ולא יכול היה להתחרות. זה הותיר את האירוע פתוח לגמרי.  הריצה התחילה בקצב מהיר מקצב שיא העולם. הפיני וולמרי איזו-הולו הוביל אחרי 1000 מ' (2:53 דקות) וקוסוצי'נסקי היה בראש ב-4 הק"מ הבאים: 2000 מ' – 5:48 ד' (2:55 לק"מ השני), 3000 מ' – 8:51 ד' (2:53), 4000 מ' – 11:55 (3:04) ובחצי המרחק – 14:56.5 (3:01.5). בהמשך עברו קדימה הפינים איזו-הולו ולאורי "לאסה" וירטנן, כשקוסצ'ינסקי בעקבותיהם. איזו-הולו הוביל בנקודות 6000 המטרים  - 18:01 (3:04 לק"מ השישי), והמשיך להוליך ב-7000 מ' – 21:06 (3:05), וב-8000 מ' – 24:08 (3:02). בנקודה זו נשר כבר וירטנן לאחור והמאבק על הזהב התנהל רק בין איזו-הולו וקוסוצ'ינסקי. איזו-הולו הגיע ל-9000 מ' ב-27:20 (3:12). קוסוצ'ינסקי זכה במדליית הזהב כשחלף על פני איזו-הולו בקשת האחרונה, יצר לעצמו פער גדול ואפילו האט קצת לפני קו הסיום. 1) קוסוצ'ינסקי 30:11.4 (שיא אולימפי); 2) איזו-הולו 30:12.6; 3) וירטנן 30:35.0. הישגו של קוסוצ'ינסקי היווה שיפור של 17 שניות לשיא הפולני  והתקרב עד כדי 5.2 שניות לשיא העולם של נורמי שנקבע ב-1924 (30:06.2). את הק"מ האחרון עבר קוסוצ'ינסקי ב- 2:51 ד'.
פאבו נורמי צפה במירוץ כשישב באחת השורות הראשונות במחיצת חברים למשלחת הפינית וכמה פעמים נראה קם ממושבו ומנסה לעודד את הרצים הפינים. אחרי הריצה הוא אמר כי אם קוסוצ'ינסקי היה בוחר להמשיך להוליך בריצה היה לו סיכוי לשבור את שיא העולם וכי לאף אחד מהרצים למרחקים ארוכים בעולם אין סיומת חזקה כמו לפולני.
 ניצחונו של קוסוצ'ינסקי זכה  לפרסום גדול בעיתונים בפולין, בארה"ב, בפינלנד ובארצות רבות אחרות והודגש כי הוא שבר את ההגמוניה הפינית. מאז הוכנסה ריצת 10,000 מ' לתוכנית תחרויות האתלטיקה במשחקים האולימפיים ב-1912 זכו רצים מפינלנד בניצחונות 4 פעמים רצופות: האנס קוהלאמאיינן ב-1912, פאבו נורמי ב-1920, וילי ריטולה ב-1924 ונורמי ב-1928.
במהלך ריצת ה-10,000 התפתחו לקוסוצ'ינסקי שלפוחיות בכפות הרגליים והוא סבל כאבים חזקים ובשל כך נאלץ לוותר על ריצת 5000 מ' אליה נרשם גם כן. זה היה ההסבר שלו לפציעה: הנעליים שהוא שהביא עמו מפולין היו גמישות והתאימו למסלולים אירופיים אך המסמרים הארוכים והחזקים התגלו כלא תואמים את קשיחות המסלול בלוס אנג'לס. קוסוצ'ינסקי ידוע בתולדות האתלטיקה כראשון שרץ 10,000 מ' עם נעליים סמורות (ספייקס) כשהמשקל על כריות כפות הרגליים.
בספרו כתב קוסוצ'ינסקי בין היתר: "...שמחתי, כי אחרי הכל זכיתי בכבוד הגבוה ביותר שכל ספורטאי שואף אליו - התואר האולימפי. תרמה לשמחתי העובדה שהייתי הגבר הפולני הראשון שזכה בו. שמחתי עוד יותר כי מעכשיו לנשים שלנו כבר לא תהיה סיבה להתפאר בכך שרק ספורטאיות בפולין הגיעו לרמה האירופית והעולמית..."
חזרתה של נבחרת פולין גרמה להתרגשות ועוררה עניין רב, ובצדק - הספורטאים חזרו הביתה עם 9 מדליות. שתי מדליות נוספות הושגו באתלטיקה: סטניסלבה ולסייביץ' (אתלטית שנולדה בפולין ומאז היותה תינוקת חיה בארה"ב ונודעה שם בשם סטלה וולש) ניצחה בריצת 100 מ',  וידויגה וייס זכתה במדליית הארד בזריקת דיסקוס. כמו כן זכו ספורטאי פולין  ב-3 מדליות  בתחרויות החתירה, אחת בסיוף ושתיים בתחרויות האמנות (אחת בציור ואחת בפיסול). המשלחת הגיעה לנמל גדיניה והתקבלה בהתלהבות על ידי המון רב. תזמורת ניגנה לכבודה את ההמנון הלאומי. אחר כך עלו הספורטאים לרכבת למסע בן 12 שעות. הרכבת עצרה בהרבה תחנות בדרך  ובכל תחנה הריע לספורטאים הקהל המקומי. קוסוצ'ינסקי כתב: "...כל תחנה נוספת הביאה לנו הפתעה שונה. אפילו בחלומותינו הפרועים ביותר, לא יכולנו לדמיין שנזכה לקבלת פנים מלכותית שכזו עם שובנו. המוני צופים נלהבים בכל מקום, כל התחנות מקושטות בפרחים ובירק, פרצופים צוהלים בכל מקום. אפילו בתחנות הקטנות שבהן הרכבת שלנו לא עצרה, קבוצות של אנשים חיכו למעברנו וקיבלו את פני הספורטאים האולימפיים בתשואות". בוורשה, הקהל שהתאסף, באופן לא מפתיע, היה הגדול ביותר. כפי שציין קוסוצ'ינסקי, "כשהבטתי ברחובות, הגדושים באנשים, נדמה היה לי שכל וורשה עומדת בתור כדי לקבל את פנינו". 

(בתמנוה: קוסוצ'ינסקי מוביל בריצת 10,000 מ' במשחקי לוס אנג'לס 1932)

השנים הראשונות אחרי לוס אנג'לס 1932

לאחר המשחקים הפך קוסוצ'ינסקי לדמות נערצת בפולין וזכה להזמנות רבות לאירועים חברתיים. זמן קצר אחרי המשחקים הוא כתב את ספרו שהתפרסם תחילה בהמשכים בעיתון יומי וב-1933 הופיע כספר. בשנת 1957, הודות למאמציו של עיתונאי הספורט קז'ימייז' גרייז'בסקי, הופיעה גרסה מורחבת של הזיכרונות, שהכילה חומר משלים שהתבסס בחלקו על דברים שכתב קוסוצ'ינסקי עצמו, שהביאו מידע על חייו עד 1936. גרייז'בסקי הוסיף פרקים על שנותיו האחרונות של הרץ, תוך הסתמכות על דיווחי עיתונות וזיכרונות אישיים. הדפסה מחודשת של הספר הופיעה במלאת 80 שנה להירצחו של האלוף.
קוסוצ'ינסקי מעולם לא נישא, החלטה שהייתה קשורה למטרתו להקדיש את עצמו באופן מלא לקריירה בספורט. אחד ממכריו ניסח זאת כך: "אומרים שקוסוצ'ינסקי ניתק כל קשר עם נשים ברגע שהן התחילו לדבר על נישואין. לא היה לו זמן לדברים כאלה".
כאמור, קוסוצ'ינסקי פרש מפעילות אחרי אליפות אירופה 1934 בשל פציעות חוזרות ונשנות אך בכל זאת נכלל במשלחת פולין למשחקי ברלין 1936 כאחד המאמנים.  הוא התרשם מאד מן הספורטאים השחורים בנבחרת ארה"ב וכתב: "צפיתי בכושים באימונים. ה"המשמר השחור" כלל את  ג'סי אוונס, ארצ'י וויליאמס (מנצח ריצת 400 מ'), ג'ימי לו-וייל (שלישי ב-400 מ' , רלף מטקאלף (שני ב-100 מ'), קורני ג'ונסון ודייב אולבריטון (הראשון והשני בקפיצה לגובה). חשבתי לעצמי שאת החבר'ה האלה כנראה רק השטן עצמו יכול לנצח. הם רצו בצורה מרשימה והדהימו אותי בסגנונם. הם רצו בקלילות ולא ניתן היה לראות את המאמץ הקל ביותר על פניהם. ספורטאים מעולים הבנויים בצורה מדהימה". במהלך המשחקים קוסוצ'ינסקי פגש מספר פעמים את אוונס שזכה במשחקים ב-4 מדליות זהב (100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק ושליחים 4X100 מ') וכתב: "התיידדתי בברלין עם הכושי הנפלא, תגלית המשחקים, ג'סי אוונס. הוא היה קולגה נהדר".
לאחר פרישתו מריצה, קוסוצ'ינסקי הציב לעצמו למטרה להשלים את לימודיו, שכללו קורסי אימון. הוא גם כתב מאמרים מקצועיים לעיתונות ואף הפך לעורך הראשי של עיתון הספורט "ספורטס קורייר". בניסיון לשקם את קריירת הריצה שלו הוא עבר ניתוח ב-1936 וב-1937 החל לחזור בהדרגה לאימונים וכאמור זכה ב-1939 באליפות פולין בריצת 10,000 מ'. שאיפתו הייתה להתחרות במשחקים האולימפיים שהיו אמורים להיערך בהלסינקי ב-1940 ובאחד הראיונות האחרונים שהעניק הוא אמר כי הוא  יזכה בהלסינקי במדליית הזהב אך עדיין לא החליט אם זה יהיה ב-5000 מ' או ב-10,000 מ'...

מותו

אחרי הכיבוש הנאצי, נאסרה בפולין כל פעילות של מועדונים כלשהם, כולל של אגודות ספורט.
 לאחר שחרורו מהצבא בשל פציעותיו הצטרף קוסוצ'ינסקי לארגון מחתרתי בשם "הזאבים" ועבד כמלצר ב"קפה ספורט", ששימש כמקום מפגש לחברי המחתרת. בשל הלשנה, הוא נאסר יחד עם חברי מחתרת אחרים. הוא לא היה אלמוני עבור הגרמנים. הם הכירו את עברו הספורטיבי ואף הציעו לו לעבור לגרמניה כדי לאמן שם אתלטים גרמנים. מי שהיה מעורב בניסיונות השכנוע היה אתלט פולני ממוצא גרמני, אדוארד לוקהאוס. לוקהאוס ייצג את פולין בקפיצה משולשת במשחקי ברלין 1936 ועם פרוץ המלחמה התנדב לצבא הגרמני. בהמשך המלחמה נפל לוקהאוס בשבי, שוחרר ב-1948 ועבר לחיות במערב-גרמניה
 קוסוצ'ינסקי סירב להצעה לאמן רצים גרמנים ועבר עינויים קשים. ב-21 ביוני 1940, הוצא קוסוצ'ינסקי להורג בפלמירי, ליד ורשה, שם ביצעו הגרמניים סדרה של הוצאות להורג המוניות של אנשי אליטה פולניים  במסגרת "מבצע אה בה", קיצור של המילים בגרמנית שמשמעותן "פעולת הרגעה חריגה". קורבנות טבח פלמירי היו בעיקר אסירים פוליטיים פולנים, ביניהם חברי המחתרתית הפולנית ואינטלקטואלים אשר נתפסו כהנהגה פוטנציאלית בעלת יכולת התנגדות לשלטון הנאצי בעתיד. הידיעה על הרצחו של קוסוצ'ינסקי התפרסמה בארה"ב רק ביוני 1941. בניו יורק טיימס הופיעה ידיעה על כך תחת הכותרת "הנאצים הרגו רץ פולני".

הנצחתו

קוסוצ'ינסקי נחשב כגיבור לאומי בפולין והוא מונצח במקומות רבים. פסלים שלו הוצבו במספר מקומות ולוחיות זיכרון נקבעו במקומות בהם גר ופעל. על שמו נקראים מוסדות חינוך, אגודות ספורט, רחובות, אוניה ומטוס. כמו כן הופק בפולין סרט על חייו וחוברו לזכרו שירים ויצירות מוזיקליות.
תחרות האתלטיקה השנתית לזכרו נערכה בתחילה בוורשה אך במשך השנים נערכה בערים שונות בפולין. בתחרות השתתפו במשך השנים כמה מטובי האתלטים בעולם ובין היתר נשבר בתחרות שיא העולם בריצת 400 מ' לנשים על ידי אירנה שווינסקה שקבעה ב-1976 הישג של 49.75 ש' בתחרות שנערכה אותה שנה בעיר בידגושץ'. גם אליפות הנוער באתלטיקה של פולין נשואת שמו של קוסוצ'ינסקי.

מקור:

Michał Mazurkiewicz . The Heroism of the Long-Distance Runner: Janusz Kusociński and His Times as Portrayed in Light of His Memoirs From Palant to the Olympics. The International Journal of the History of Sport, 42(5), 482–507, 2025 

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.

.