יורם אהרוני | אפידמיולוגיה | 27/07/2025

אורך החיים של כדורגלנים מקצוענים באנגליה במאה ה-20 בהשוואה לכלל האוכלוסייה

 

 

תקציר מחקר שהתפרסם ב-SCIENCE AND MEDICINE IN FOOTBALL

(בתמונה: 11 הכדורגלנים שייצגו את אנגליה בגמר הגביע העולמי בכדורגל בשנת 1966. עומדים משמאל לימין: הרולד שפרדסון (עוזר המאמן), נובי סטילס, רוג'ר האנט, גורדון בנקס, ג'קי צ'רלטון, ג'ורג' כהן, ריי וילסון, אלף רמזי (מאמן). יושבים משמאל לימין: מרטין פיטרס, ג'ף הרסט, בובי מור אלאן בול, בובי צ'רלטון)

רקע

ספורטאי עילית ברוב ענפי הספורט נוטים לחיות זמן רב יותר מהאוכלוסייה הכללית. סביר להניח שזה נובע מסיכויים נמוכים יותר למחלות לב וכלי דם וסרטן, הנובעים מכך שהספורטאים מבצעים יותר פעילות גופנית סדירה. הראיות לכך שאורך החיים של ספורטאים הוא גדול יותר התקבלו ממגוון ענפי ספורט כמו כדורסל, בייסבול, אתלטיקה, קריקט, סקי, הוקי, צלילה ורכיבה על אופניים.

בענף הכדורגל השוואה מקיפה נערכה על כדורגלנים סקוטים שהראתה שהם חיו יותר מהאוכלוסייה הכללית אך סבלו מעודף מקרי מוות ממחלות ניווניות. תוצאות דומות ביחס למחלות ניווניות ותמותה מכל הסיבות נרשמו גם אצל כדורגלנים שוודים, איטלקים וצרפתים.

מחקרים נוספים הראו כי כדורגלנים הולנדים ופולנים חיו יותר שנים מהאוכלוסייה הכללית. לעומת זאת מחקר בגרמניה לא  מצא הבדל באורך החיים בין כדורגלנים לאוכלוסייה הכללית).

בשנים האחרונות היה סיקור תקשורתי שלילי בנוגע לסיכויים לחלות במחלות ניווניות הקשורות לכדורגל; נתון סטטיסטי נפוץ מציין שכמעט 50% מ-11 הכדורגלנים שייצגו את אנגליה במשחק גמר הגביע העולמי ב-1966 (באותה תקופה לא הותרו חילופים במהלך המשחק), סבלו מדמנציה. עם זאת, יש לציין כי אלו שמתו שרדו עד גיל ממוצע של 76 שנים (טבלה 1), גבוה מתוחלת החיים של גבר שנולד בממלכה המאוחדת בשנות ה-40.

טבלה מספר 1: אורך החיים וסיבת התמותה של כדורגלני נבחרת אנגליה שהשתתפו במשחק גבר הגביע העולמי ב-1966

 

עד כה, לא פורסמו מחקרים בנוגע לתמותה מכל הסיבות ותמותה נוירודגנרטיבית ספציפית בקרב כדורגלנים אנגלים, למרות מחקרים רבים על כדורגלנים ממדינות אירופאיות אחרות. בהינתן הקשר השלילי המשוער בין משחק כדורגל ברמה גבוהה באנגליה לבין מחלות נוירודגנרטיביות, חשוב לערוך מחקר כדי לראות האם התמותה הכללית מושפעת או האם לכדורגלנים אנגלים תמותה כוללת נמוכה יותר מאשר לאוכלוסייה הכללית.

שיטת המחקר

החוקרים השוו שיעורי תמותה של כדורגלנים אנגלים מקצוענים מהמאה ה-20 לאוכלוסייה הגברים הכללית של אנגליה בשנים 1963–2022. שיטה זו נבחרה כדי לבטל את השפעות תמותת התינוקות (מכיוון ששיעורי התמותה הושוו רק מגיל 21 ואילך) וגם להפחית באופן משמעותי את ההשפעות המתמשכות של שתי מלחמות העולם והשלכותיהן.

 נאספו נתונים על כדורגלנים מליגת הכדורגל האנגלית  בין עונות 1920/21–1991/92, ממועדונים שבילו לפחות 50% מהזמן הזה בליגה הבכירה או 85% מהזמן הזה בשתי הליגות הבכירות באנגליה. ב-1992 נוסדה ה"פרמייר ליג" שבתחילתה היו כ-50% מהשחקנים בה אנגלים ובמשך השנים האחוז שלהם הלך ופחת. לא נכללו כדורגלנים שנולדו החל מ-1973 מאחר שרובם עוד בחיים. הכדורגלנים השתייכו ל-25 קבוצות: אברטון, אסטון וילה, ליברפול, ארסנל, מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי, ניוקאסל, טוטנהאם, צ'לסי, סנדרלנד, ווסט ברומוויץ', בולטון, בלקבורן, וולבס, לידס, ווסטהאם, שפילד יונייטד, שפילד וונסדיי, דרבי, סטוק, מידלסבורו, נוטינגהאם, ברלני, בירמינגהאם, לסטר. תקופת המעקב נמשכה מ-1963 ועד סוף 2022. שחקנים שמתו לפני 1963, לא נכללו בניתוח הנתונים.

איסוף הנתונים על הכדורגלנים התבצע ממקורות גלויים באינטרנט כמו ויקיפדיה וזו הסיבה שלא ניתן היה למצוא את שנות הפטירה של כל הכדורגלנים ובוודאי שלא את סיבות הפטירה של כולם.

תוצאות

נמצאו נתונים על 8802 שמות של כדורגלנים אך נכללו בחישובים רק 7620. הסיבות לאי הכללה בחישובים: 878 שמות שהופיעו בשתי קבוצות ומעלה, שחקן אחד שכנראה הופיע בשני שמות שונים, 206 שמתו לפני 1963, 93 שכנראה מתו אך לא נמצאה שנת הפטירה שלהם, שניים שנולדו לפני 1900 ושניים שככל הנראה כלל לא שיחקו.

הצפי היה כי בין השנים 2022-1963 ימותו 4242 מהכדורגלנים אך בפועל רק 3571 מתו בתקופה ו-4049 שחקנים היו עדיין בחיים בתחילת 2023. שיעור התמותה בקרב השחקנים היה 0.84 ביחס לאוכלוסייה הכללית.

טבלה מספר 2 מביאה את מספר מקרי המוות הצפויים לפי קבוצות גיל לעומת מקרי המוות בפועל בקרב הכדורגלנים

 

 

הכדורגלן המבוגר ביותר שהיה בחיים בסוף תקופת המעקב היה בן 104. שני כדורגלנים מתו בגיל 21. בין סיבות המוות של הכדורגלנים מתחת לגיל 51: תאונות דרכים – 13; התאבדות – 9; סרטן – 32; מחלות לב- 19; מחלות מוטוריות עצביות – 5; מחלות אחרות – 2;  תאונות עבודה – 3; אירוע מוחי – 4; מוות במהלך משחק כדורגל – 6; פגיעת ברק – 1; סיבה לא ידועה – 6; מנת יתר של סם – 1; רצח-1; הסיבה לא דווחה – 89.

היו 4 שנים בהן שיעור התמותה היה שווה או גבוה מהצפוי: 1965 (1.08), 1977 (1.02), 1994 (1.01), 2014 (1.00).

השנים בהן שיעור התמותה היה הנמוך ביותר ביחס לצפוי היו 2022 (0.54), 1963 (0.57) ו-2008 (0.66).

כדאי לשים לב כי שיעורי התמותה של הכדורגלנים יחסית לאוכלוסייה הכללית הולכים ומתקרבים  ככל שעולה הגיל עד שבקבוצת הגיל 89-80 שיעור התמותה של הכדורגלנים הוא קצת יותר גבוה מהצפוי. ניתן להסביר זאת בכך שכדי לשחק כדורגל מקצועני צריך להיות בבריאות טובה אבל אחרי גיל הפרישה ממשחק השחקנים כנראה הולכים ונעשים דומים לאוכלוסייה הכללית. לחוקרים אין הסבר מדוע ב-4 שנים שיעור התמותה של הכדורגלנים לא היה נמוך משל האוכלוסייה הכללית ורואים בכך נתון מקרי.

טבלה מספר 3 מביאה את שיעורי התמותה של כדורגלנים מארצות אחרות באירופה

 

המחקר בגרמניה  מצא כי הכדורגלנים חיו בממוצע 1.9 שנים פחות מהאוכלוסייה הכללית. המחקר נערך על שחקנים שייצגו את נבחרת גרמניה בין השנים 1908 ו-2006 ומחברי המחקר ההוא מציינים שתוצאותיו הושפעו מאד משיעור מקרי המוות הגדול במלחמות העולם ומפגיעה בשירותי הבריאות בשנים שאחרי המלחמות.

סיבות אפשריות לכך שיש הבדלים גדולים בשיעורי התמותה בין הכדורגלנים לאוכלוסייה הכללית בגילים הצעירים: סיבות תורשתיות, כושר אירובי גבוה של הכדורגלנים, אורח חיים ספורטיבי (תזונה, פחות עישון, פחות צריכת אלכוהול), הכנסה גבוהה יותר (במיוחד  החל משנות ה-50 של המאה ה-20) המאפשרת גישה טובה יותר לשירותים רפואיים.

החוקרים לא מצאו מידע על סיבות המוות ועל שיעור הדמנציה בקרב הכדורגלנים ולכן הם לא היו יכולים  לערוך השוואה לשיעור מקרי הדמנציה באוכלוסייה הכללית.

מקור:

Sellers, M., Orchard, J. W., Orchard, J. J., & Batty, P. (2025). Professional male English footballers of the 20th century had lower death rates than the general population. Science and Medicine in Football, 1–10. https://doi.org/10.1080/24733938.2025.2533791

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.