ירידת מהירות בשיאי עולם לגברים

הערה: השיא העולמי בריצת 20 ק"מ נקבע במהלך הריצה בה נקבע גם השיא בריצת חצי מרתון. השיאן בשתי הריצות, זרסנאיי טדסה, היה מסוגל אולי להגביר את המהירות לקראת  תום 20 הק"מ אך הוא ככל הנראה לא עשה זאת מאחר שהריצה הייתה לחצי מרתון, כלומר נשאר לו לרוץ עוד 1.1 ק"מ. בריצה ל-20 ק"מ (שהיא נדירה למדי) הוא עשוי היה לקבוע אולי שיא טוב יותר בכמה שניות.

 לא סתם לא הוכנסה ריצת 100  מטר לטבלה. בריצה זו  הרצים הבכירים מגיעים לשיאם רק אחרי שעברו יותר ממחצית הדרך.  גם בריצת 200 מטר, יש הגברת מהירות ב-50 המטרים הראשונים. כאשר קבע יוסיין בולט את שיאו ב-200 מ' (19.19 שניות) הוא עבר את 50 המטרים ב-5.60 שניות. לפיכך זמן ריצת 150 המטרים האחרונים שלו היה  13.59 והמהירות הממוצעת לקטע זה גדולה כמובן מהמהירות הממוצעת לכל 200 המטרים והיא 11.04 מטר שנייה. ניתן לומר אם כך שבולט רץ את 150 המטרים האחרונים במהירות ממוצעת שהיא 89.4% ממהירותו המרבית (ירידה של 10.6%). לירידה במהירות בין ריצת 100 ו-200 מטרים תורמת גם העובדה שהחצי הראשון של ריצת 200 מ' הוא בקשת. כאמור, בולט עבר את 50 המטרים הראשונים בריצת 200 מטר ב- 5.60 שניות לעומת 50 המטרים הראשונים בריצת 100 מ' אותם עבר בישורת בזמן 5.47 שניות. 50 המטרים הבאים בריצת 100 מ' נמשכו 4.11 שניות לעומת 4.32 שניות לאותו קטע בריצת 200 מ'.

בכל הריצות הקצרות האולימפיות (100, 200 ו-400 מ') הקטע של 50 המטרים הראשונים הוא האיטי ביותר (שלב הגברת המהירות) ואילו הקטע השני של 50 מ' הוא המהיר ביותר. בריצות ל-200 ו-400 מ' מתחילה ירידה של המהירות אחרי הקטע השני של 50 מטר.  זמני המקטעים של 50 מטר של יוסיין בולט בעת השיא ב- 200 מ' היו: 5.60, 4.32 (מצטבר 9.92) , 4.52 (14.44), 4.75 (19.19). בשיא ל-400 מ' של מייקל ג'ונסון  הזמנים לכל 50 מ' היו: 6.14, 4.96 (11.10), 5.00 (16.10), 5.12 (21.22), 5.20 (26.42), 5.24 (31.66), 5.52 (37.18), 6.00 (43.18). מייקל ג'ונסון, כאשר קבע את שיאו בריצת 400  מטר רץ בחצי הראשון ב-91% מהמהירות בה רץ בעת קביעת שיאו ב- 200 מ'. את ה-100 הראשונים בעת קביעת השיא ב-400 הוא עבר ב- 11.10 לעומת 10.12 בעת שיאו ב-200 מ' ואילו את ה-200 מ' בשיא ב-400 הוא עבר ב-21.22 ש' לעומת 19.32. כפי שאנחנו יודעים, בחצי השני של ריצת 400 מ' המהירות יורדת. ולכן מהירות השיא ב-400 היא רק כ-  89% ממהירות השיא ב-200

הירידה הגדולה ביותר חלה במעבר מריצת 400 לריצת 800 מטר – נפילה ממהירות ממוצעת של 9.26 מטר בשנייה ל-7.93 מ'/שנ' – ירידה של יותר מ-14% במהירות. פיצ'ג'רלד טוען כי לירידה זו לא רק מרכיב פיסיולוגי אלא גם פסיכולוגי אך נראה לי כי זהו הסבר מוזר. אם הירידה הייתה פסיכולוגית היה כבר  מישהו מצליח להתגבר על מכשול זה. בכל הריצות הקצרות (כולל 100 מ') אנו רואים כי הרצים מאבדים מהירות לקראת סיום הריצה. זה לא שהרצים לא משתדלים מספיק או לא יכולים לסבול את הכאבים. יש גורמים פיסיולוגיים המונעים מהם להמשיך לרוץ במהירות אליה הגיע בחצי הראשון של הריצה.

ברמת הרץ הבודד התמונה כמובן תהיה שונה מזו שבטבלת שיאי העולם. הרצים המצטיינים במרחקים הארוכים יראו ירידה קטנה יותר במהירות. הם לא מסוגלים להגיע למהירות של הספרינטרים במרחקים הקצרים אך הם לא בהכרח איטיים. לא נדיר לראות ריצות 10,000 מטר בה הרצים עוברים את 400 המטרים האחרונים בפחות מדקה. לעומת זאת הרצים המצטיינים במרחקים הקצרים, במידה שהם בכלל מסוגלים לסיים מרחקים ארוכים (למה שיעשו זאת?) יראו ירידה גדולה יותר במהירות.

אפשר לומר כי במעבר מריצות קצרות לריצות בינוניות החל בין 400 ל-800 מ', הגוף עובר ממצב בו רוב ה-ATP  מופק במסלולים אנאירוביים למצב בו רוב ה-ATP מופק במסלול האירובי. במעבר הזה חלה עיקר הירידה במהירות בה ניתן להתמיד. לעומת זאת אחרי הסף האנאירובי לא קורה שום דבר דרמטי. אין אחרי מהירות הסף שום ירידה דרסטית במהירות אותה ניתן לשמר.

המאמר של פיצ'ג'רלד:

? Is Threshold Psychological Or Physiological

https://www.podiumrunner.com/training/the-real-threshold

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.