דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

יורם אהרוני | כושר גופני | 11/07/2021

האם הורדת רמת הטסטסטורון מספיקה כדי שטרנסג'נדריות יוכלו להתחרות בספורט הנשים?


תקציר מאמר שהופיע ב-  Sport Medicine


במסמך של הוועד האולימפי הבין לאומי משנת 2015 המתייחס לספורטאיות טרנסג'נדריות (מקור מספר 2) נכתב בין היתר: "יש להבטיח, עד כמה שאפשר, כי ספורטאים טרנסג'נדרים יוכלו להשתתף בתחרויות ספורטיביות" עוד נכתב שם כי אין צורך לבקש מאלה שנולדו כגברים ומזדהים כנשים לעבור הליכים כירורגיים כד לאפשר את השתתפותם בספורט הנשים. התנאים שנקבעו כדי שמי שנולדו כגברים יוכלו להשתתף בתחרויות נשים הם:
1.    הצהרה של הספורטאי כי המין שלו הוא נקבה. הצהרה זו לא יכולה להשתנות במשך 4 שנים.
2.    ריכוז הטסטוסטרון של הספורטאי בסרום הוא מתחת ל-10 ננומול/ליטר במשך שנה לפני התחרות (ובמקרים מסוימים גם יותר מאשר שנה לפני התחרות אם יש חשש כי עדיין יש לספורטאי יתרון ביולוגי על נשים מלידה).
מקובל להניח כי עד גיל ההתבגרות המינית אין לבנים יתרון על בנות בהישגים גופניים ואם מוצאים כאלה הם  תוצאה  מכך שהבנים עוסקים יותר בפעילות גופנית. מספר מחקרים רחבי היקף מצאו  יתרון לבנים על בנות במבחני כושר גופני גם לפני גיל ההתבגרות. בניתוח הישגים שנעשה באוסטרליה נמצא כי בגיל 9  לבנים היה יתרון על הבנות בשיעורים הבאים: ריצות קצרות – 9.8%, ריצת מייל (1609 מטר) – 16.6%, קפיצה לרוחק מהמקום – 9.5%, שכיבות סמיכה ב-30 שניות – 33%, כוח לחיצת כף יד – 13.8%.  במחקר שנעשה ביוון נמצא כי ההישגים של בנים בגיל 6 היו טובים בממוצע משל בנות ב-16.6% במבחן ביפ להערכות סבולת אירובית וב-9.7 בקפיצה לרוחק מהמקום.
בתקופת ההתבגרות המינית  עולה ריכוז הטסטסטורון של הבנים פי 20 והוא נשאר נמוך אצל הבנות. כתוצאה מכך ריכוז הטסטסטורון אצל הבנים הופך גבוה לפחות פי 15 מאשר של הבנות. ריכוז הטסטסטורון משפיע על מספר גורמים התורמים הקשורים בהישגים גופניים כמו מסת שריר, ממדי הגוף, כוח וריכוז המוגלובין בדם.

הבדלים בין גברים ונשים שתועדו במחקרים שונים

 

טבלה מספר 1 מציגה את הבדלים באחוזים בין גברים ונשים שנמצאו במחקרים שונים.

משתנה

יתרון באחוזים לגברים על נשים

משקל הגוף ללא שומן

45

אחוז שומן

30 אחוז פחות

מסת שריר בחלק התחתון של הגוף

33

מסת שריר בחלק העליון של הגוף

40

כוח לחיצת כף יד

57

מומנט מרבי ביישור הברך

54

אורך עצם הירך

9

אורך עצם הזרוע

12

אורך עצם הרדיוס באמת היד

14

רוחב האגן יחסית לאורכו

קטן ב-6.1 אחוז

כוח בגידים

83

קשיחות בגידים

41

צריכת חמצן מרבית (צח"מ)אבסולוטית

50

צח"מ חלקי משקל הגוף

25

אוורור הריאות המרבי

48

מסת החדר השמאלי של הלב

31

תפוקת הלב במנוחה

22

תפוקת הלב המרבית

30

נפח הפעימה במנוחה

43

נפח הפעימה המרבי

34

ריכוז המוגלובין

11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בתמונה רואים את היתרון באחוזים לגברים על נשים בענפי ספורט שונים. בענפים הדורשים הרבה כוח בגוף העליון כמו בחבטת פתיחה בכדורעף, זריקת כדור בייסבול והרמת משקולות היתרון של הגברים הוא הגדול ביותר. הדבר נובע הן מהמסה השרירית הגדולה יותר של הגברים והן מאורך הגפיים שלהם היוצרות מנופים ארוכים יותר. אין נתונים על הבדלים בין גברים ונשים במקצועות הזריקה באתלטיקה מאחר שהנשים והגברים זורקים מכשירים במשקלים שונים. 

בענף הרמת המשקולות משתנות מדי פעם הגדרות קבוצות המשקל ולכן לא פשוט להשוות בין הישגי נשים וגברים. החוקרים מביאים בטבלה מספר 2  שלוש דוגמאות של שיאי עולם לנשים וגברים באותה קבוצת משקל.

 

 

עד 55 ק"ג ב-2019

עד 69 ק"ג ב-2018

משקל פתוח ב-2021

שיא נשים בדו-סגנון (הנפה+דחיקה) בק"ג

227

276

335

שיא גברים בדו-סגנון (הנפה+דחיקה) בק"ג

294

359

485

הבדל באחוזים בין השיאים

29

30

44

משקל שיאנית (ק"ג)

55

69

108

משקל שיאן (ק"ג)

55

69

168

גובה שיאנית (מטר)

1.52

1.64

1.77

גובה שיאן (מטר)

1.52

1.68

1.97

 

כדאי לשים לב בטבלה מספר 2 גם כי השיא לגברים למשקל עד 55 ק"ג טוב מהשיא לנשים במשקל עד 69 ק"ג והשיא לגברים במשקל עד 69 ק"ג טוב מהשיא לנשים במשקל הפתוח למרות שמשקלה של השיאנית במשקל הפתוח גבוה יותר ב-39 ק"ג.
דוגמאות למספר הגברים שקבעו תוצאות טובות יותר משיאי העולם לנשים באתלטיקה מובאות בטבלה 3

מקצוע

שיא עולם נשים

שיא עולם גברים

הבדל באחוזים

מספר גברים שקבעו הישג טוב משיא העולם לנשים

ריצת 100 מ' (שניות)

10.49

9.58

9.5

5963

ריצת 200 מ' (שניות)

21.34

19.19

11.2

5404  קבעו 21.10 ומטה

ריצת 400 מ' (שניות)

47.60

43.03

10.6

3363 קבעו 46.50 ומטה

ריצת 800 מ' (דקות)

1:53.28

1:40.91

12.3

2741 קבעו 1:48.00 ומטה

ריצת 1500 מ' (דקות)

3:50.07

3:26.00

11.7

4368 קבעו 3:43.00 ומטה

ריצת 5000 מ' (דקות)

14:06.62

12:35.36

12.1

5063 קבעו 13:51.0 ומטה

ריצת 10,000 מ' (דקות)

29:01.03

26:11.00

10.8

5396

ריצת מרתון (שעות)

2:14:04

2:01:39

10.2

3732

קפיצה לגובה (מטר)

2.09

2.45

17.2

1544 קבעו 2.20 ומעלה

קפיצה במוט (מטר)

5.06

6.18

22.1

2292 קבעו 5.20 ומעלה

קפיצה לרוחק (מטר)

7.52

8.95

19.0

2032 קבעו 7.80 ומעלה

קפיצה משולשת (מטר)

15.50

18.29

18.0

1669 קבעו 16.20 ומעלה

הליכה 20 ק"מ (שעות)

1:23:49

1:16:36

9.4

794  

 

במקצועות הזריקה באתלטיקה אי אפשר להשוות בין הישגי נשים וגברים מאחר שנשים זורקות בתחרויות מכשירים במשקל נמוך יותר מהמכשירים אותם זורקים הגברים: כדור הברזל והפטיש לגברים בוגרים הם  במשקל 7.26 ק"ג ומכשירים אלה לנשים הם במשקל 4 ק"ג. הדיסקוס לגברים הוא במשקל 2 ק"ג והדיסקוס לנשים במשקל 1 ק"ג והכידון לגברים הוא במשקל 800 גרם לעומת 600 לנשים. במבחני זריקה וחבטה בענפי ספורט אחרים משיגים גברים תוצאות הרבה יותר טובות מאשר הנשים. למשל, במחקר אחד נמצא כי הממוצע של הבנים בגיל 17 בזריקת כדור היא טוב מההישג של 99% מהנערות. בבדיקה שעשיתי בשתי כיתות של סטודנטים במכללה בוינגייט בזריקת כדור בייסבול הממוצע של 23 בנות היה 25 מטר והממוצע של 21 בנים באותן כיתות היה 46 מטר. טווח התוצאות אצל הבנות היה 44-14 מ' והטווח של הבנים 68-29 מ'. גם כאן נמצא כי ההישג של הבת הטובה ביותר היה נמוך מהממוצע של הבנים.


השפעת הורדת רמת הטסטסטורון על גוף הטנסג'נדריות


מספר מחקרים בדקו את השפעת הורדת רמת הטסטסטורון באמצעים תרופתיים על גוף הטרנסג'נדריות. עיקר הממצאים הם:
גובה הגוף ואורך הגפיים – לא משתנה עקב הורדת רמת הטסטסטורון
צפיפות מינרלים בעצמות – לא משתנה עקב הורדת רמת הטסטסטורון. לעובדה זו יש אולי חשיבות כי נשים נוטות יותר לשברי מאמץ בשל צפיפות נמוכה יותר של מינרלים בעצמות.
גודל שרירי הירך- ירידה של 9% אחרי שנה אחת בה הורדה רמת הטסטסטורון ל-1 ננומול/ליטר וירידה של 12% אחרי 3 שנות טיפול (יחסית לרמה לפני התחלת הטיפול). החוקרים השוו את גודל השרירים בירך לזה של גברים טרנסג'נדרים (נולדו כנשים וגם עברו התבגרות מינית כנשים) ומצאו  כי אלה שנולדו כגברים (נשים טרנסג'נדריות) היו להם שרירים גדולים ב-13% מאשר של גברים טרנסג'נדרים ומכאן מסיקים החוקרים שהורדת רמת הטסטסטורון עדיין לא מוחקת לגמרי את היתרון השרירי של הגברים.
משקל הגוף ללא שומן – ירידה של 3%-5% אחרי שנה של הורדת רמת טסטסטורון. מאחר שההבדל בין נשים וגברים הוא כ-40% הרי שגם ממצא זה מראה כי שנה אחת של הורדת רמת טסטסטורון לא מספיקה כדי למחוק את היתרון  הגברי. מחקר אחד מצא כי גם אחרי 8 שנים של טיפול הממוצע של הנשים הטרנסג'נדרים היה הרבה יותר גבוה מהממוצע של נשים מלידה.
כוח לחיצת כף יד – ירידה של 7% אחרי שנה של טיפול ו-9% אחרי שנתיים של טיפול. נשים טרנסג'נדריות היו בעלות הישגים הטובים מאשר של 90% מהנשים  מלידה שנבדקו.
כוח כפיפת ברך וכוח פשיטת ברך – לא נמצאו הבדלים אחרי שנה של טיפול. הממוצע של נשים טרנסג'נדרויות היה גבוה ב-50% מזה של נשים מלידה.
משתנים הקשורים בביצועי סבולת – מעט מאד ידוע בתחום זה בשל מיעוט המחקרים וכן בשל העובדה שביצועי סבולת מושפעים מאד מאימונים. יש עדויות על נשים טרנסג'נדריות המשפרות ביצועי סבולת אחרי הטיפול להורדת טסטסטורון וזאת בשל כך שהם מגבירות את אימוני הריצה שלהן.. הורדת רמת טסטסטורון תורמת להורדת רמת המוגלובין אבל מדדי סבולת כמו צח"מ מושפעים מגורמים נוספים כמו גודל הלב, נפח הדם, תפוקת הלב ומגורמים נוספים שלא ידוע איך הם מושפעים מהטיפולים.
מחקרים על גברים שעברו טיפול להורדת רמת טסטסטורון מסיבות רפואיות
במצבי מחלה מסוימים כמו בסרטן הערמונית מקבלים גברים תרופות להורדת רמת הטסטסטורון. אצל גברים אלה, אם אינם עושים אימוני כוח, נמצאה ירידה במסת שריר אך אם הם התאמנו במקביל לטיפול נמצא כי הם לא מאבדים ממסת השריר ופעמים גם משפרים את הישגיהם במבחני כוח. גם מחקרים על גברים בריאים שקיבלו טיפול כזה ובמקביל ערכו בקביעות אימוני כוח מצאו כי האימונים מנעו את הירידה במסת השריר ובכוח השרירים.


סיכום


רוב המחקרים שנעשו עד היום על השפעת טיפול להורדת טסטסטורון על כושר גופני היו באוכלוסיות רגילות ולא באוכלוסיות של ספורטאים. מאחר שנמצא כי אפילו הורדה של רמת הטסטסטורון לרמה של 1 ננומול/ליטר מביאה להפחתה קטנה מאד בגודל השרירים ובתוצאות מבחני כוח, החוקרים מסיקים כי לנשים טרנסג'נדריות יש יתרון ביולוגי בתחרויות ספורטיביות על נשים מלידה. סביר להניח כי אימונים ספורטיביים  במקביל לטיפול להורדת רמת הטסטסטורון (ולפעמים גם טיפול משולב עם הוספת הורמוני מין נקביים) עשויים לשמר את רמת הכושר שהייתה לפני התחלת הטיפול, אך נדרשים עוד מחקרים בנושא.
החוקרים מציעים לא לאמץ הנחיות  אוניברסליות לגבי כל ענפי הספורט אלא לבדוק בכל ענף האם ובאיזו דרך ניתן לשלב בו נשים טרנסג'נדריות.
גם שילוב  בספורט של נשים שיש להן באופן טבעי רמות גבוהות בהרבה מהממוצע  עקב מצבי  DSD (Disorders of sex development) – מצבי אינטרסקס, צריך להיבחן בכל ענף ספורט בנפרד וכדוגמה הם מביאים את המצב השורר כיום באתלטיקה בו נשים לא יכולות להתחרות בריצות למרחקים 400, 800 ו-1500 מ' אם רמת הטסטסטורון שלהן גבוהה מ-5 ננומול/ליטר.


מקורות:


1.    Hilton, E.N., Lundberg, T.R. Transgender Women in the Female Category of Sport: Perspectives on Testosterone Suppression and Performance Advantage. Sports Med 51, 199–214 (2021). https://doi.org/10.1007/s40279-020-01389-3
2.    Harper J, Hirschberg AL, Jose M, et al. IOC consensus meeting on sex reassignment and hyperandrogenism. 2015. https:// stillmed.olympic.org/Documents/Commissions_PDFfles/Medic al_commission/2015-11_ioc_consensus_meeting_on_sex_reass ignment_and_hyperandrogenism-en.pdf
3.    https://www.worldathletics.org/records/all-time-toplists

 


יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.