facebook tracking pixel
חיפוש סגור

יורם אהרוני | אתלטיקה | 19/08/2016

חוק 163 סעיפים 2, 3 ו-4

 הרהורי ריו

חוק 163 סעיפים  2, 3 ו-4

יורם אהרוני

 

בתחרויות הריצה במשחקי ריו חזינו בכמה מקרים בהם אתלטים נפסלו בשל הפרת החוקים וגם במקרים בהם אתלטים  עלו לשלב הבא בתחרות למרות שלא  סיימו  במקומות שהיו אמורים להבטיח להם זאת.  חוק 163 בחוקת האתלטיקה עוסק באירועים המתרחשים בעת המירוץ. הציטוטים מתוך החוקה המובאים כאן הם מתוך תרגומו של דוד אייגר למהדורת  2012-2013 של החוקה. החוקה שבתוקף היא זו של 2016-2017 . השוואה עם הטקסט האנגלי של מהדורת 2016-2017 מלמדת כי ככל הנראה לא נעשו שינויים מהותיים  בחוק זה  מאז מהדורת 2012-2013.

סעיף 2 בחוק עוסק בהפרעה במהלך ריצה:

 "מתחרה הדוחף אתלט אחר או מפריע לו, כדי לעכב את התקדמותו, מועד לפסילה מן המרוץ. לפוסק יש סמכות להורות על עריכתו מחדש של המרוץ, ללא המתחרה שנפסל, או, במקרה של מקצה מוקדם – להרשות למתחרה כלשהו (מלבד זה שנפסל) אשר נפגע מהדחיפה או ההפרעה, לתחר בסיבוב הבא במקצוע, כאשר אותו אתלט היה אמור לסיים את המרוץ במאמץ בתום לב. בין אם הייתה פסילה ובין אם לאו, לפוסק יש סמכות, בנסיבות יוצאות דופן, גם להורות על עריכתו מחדש של המרוץ, אם לדעתו הדבר צודק והגיוני."

סעיף 3 בחוק עוסק בהפרת שבילים או יציאה מהמסלול:

 "(א) בכל מרוץ הנערך בשבילים, על כל אתלט להישאר בשביל שהוקצה לו מהזינוק ועד לגמר. הדבר יחול גם על כל קטע של מרוץ הנערך בשבילים.

(ב) בכל מרוץ (או כל קטע ממנו) שאינו נערך בשבילים, בעת ריצה בעיקול, בחצי החיצוני של המסלול לפי חוק 162.10 (חוק 162.10 עוסק במצב בו יש שני  קווי זינוק אם יש הרבה רצים המשתתפים בריצות ל-1000 עד 10,000 מ'),  או בעת הסטייה מהמסלול אל מכשול המים, אתלט לא ידרוך או ירוץ על הקו/השפה המציינים את הגבול הרלוונטי, או פנימה לו/ה (פנים המסלול, החצי החיצוני של המסלול, או הסטייה מהמסלול אל מכשול המים).

להוציא את האמור בסעיף 4 להלן, אם הפוסק משוכנע, על סמך דיווח משופט או פקח או בדרך אחרת, כי מתחרה הפר חוק זה, הוא ייפסל.

סעיף 4 בחוק מפרט את המקרים היוצאים מן הכלל: " אתלט לא ייפסל אם לא הפיק כל יתרון מעשי  ולא דחף רץ אחר או הפריע לו ובכך עיכב את התקדמותו של זה, כאשר –

  1. הוא נדחף או נאלץ בידי אדם אחר לרוץ מחוץ לשבילו ביישורת, או מחוץ לגבול החיצוני של שבילו בקשת.
  2. הוא דורך או רץ  מחוץ לשבילו ביישורת או מחוץ לגבולו החיצוני של שבילו בקשת.

הערה: יתרון מעשי כולל שיפור עמדתו בדרך כלשהי, לרבות היחלצותו ממצב חסום במרוץ ע"י דריכה או ריצה פנימה לשפה הפנימית של המסלול".

 נדון עכשיו בכמה מקרים שהתרחשו במשחקים האולימפיים בריו.

הפסילה של אזיקיאל קמבוי בריצת 3000 מ' מכשולים

הרץ הקניתי סיים את הגמר במקום השלישי בזמן 8:08.47 ד'. במקום הרביעי סיים את הריצההרץ הצרפתימהדין מחייסי. בזמן 8:11.52 ד'. הצרפתים הגישו ערעור והציגו צילום המראה כילאחר שעברו הרצים בפעם השנייה במרוץ את מכשול המים דרך קמבוי פנימה לקו המציין את התחום בו מותר לרוץ, בעודו רץ בקשת כאשר שלושה רצים אחרים ממש מימינו ומחייסי קצת מאחוריו (אולי כך הוא הבחין בדריכה של קמבוי ממעבר לקו). לוועדת הערעורים לא היה כל שיקול דעת בנושא. אם לא הוכח כי קמבוי נדחף או אולץ לדרוך פנימה לתחום הוא חייב להיפסל. השאלה יחידה נוגעת למידת ההגינות של הצרפתים בעצם הגשת הערעור כי הריהדריכה הזו של קמבויפנימה לקו לא הייתה הסיבה לכך שקמבוי הקדים את מחייסי. היו בעבר הרבה מקרים בהם אתלטים נפסלו מסיבה דומה. באליפות העולם בשנת 1995 שהתקיימה בעיר ייטבורי (Gothenburg)  בשוודיה היו 22 מקרי פסילה בשל הפרת שבילים  כולל זו  של המנצחת בריצת 200 מ'.

חוק הפרת השבילים עבר מספר שינויים. בעת המשחקים האולימפיים 1984 היה עדיין לשופט שיקול דעת. לחוק הפרת השבילים צורפה טבלהממנה ניתן היה להעריך את מידת הקיצור בכניסה פנימה לשביל או המסלול. לדוגמה: דריכה אחת על הקו 5 ס"מ פנימה לאזור המותר מקצרת את מרחק הריצה ב-4 מ"מ בלבד. 10 דריכות המתבצעות 30 ס"מ פנימה מקצרות את הריצה ב-219 מ"מ. בחצי הגמר של ריצת 4X400 מ' במשחקי לוס אנג'לס 1984, נכנס הרץ השני של ארה"ב פנימה, בעודו בקשת. בריצה זו על הרץ השני להישאר בשביל שלו עד סוף הקשת הראשונה ורץ אז מותר לו להיכנס לשביל הפנימי. מיד לאחר שהבחין בטעותו חזר הרץ לשביל שלו בלי להפריע לרצים אחרים. הוגש ערעור  אך הוא נדחה מאר שכאמור,  החוקה דאז השאירה לשופטים שיקול דעת. בעקבות כך שונתה חוקה ונקבע בחוקת 1985/6  כי  כל יציאה משביל  או מסלול  שאינה תוצאה של דחיפה או אילוץ (אפילו דריכה על קו חיצוני של  שביל) תוביל לפסילה. בתחרות הגביע העולמי 1985 שובץ נציג ארה"ב לשביל מספר 1 בריצת 200 מ'. הוא ניצח בריצה אך נמצא כי במהלך הריצה בקשת הוא דרך על הקו החיצוני של השביל בלי להפריע לרץ אחר. מאחר שבהתאם לשינוי בחוק לא היה לשופטים שיקול דעת, הם פסלו את  הרץ  אבל אז תוקן החוק שוב ונקבע כי דריכה על קו חיצוני של שביל או חוצה לו בלי להפריע לרץ אחר אינה מחייבת פסילה.

 

מוקדמות ריצת 4X100

במקצה מספר 2  כשלו רצות ארה"ב בהעברת המקל בין הרצה השנייה, אליסון פיליקס לרצה השלישית אינגליש גרדנר. ארה"ב ערערה בטענה כי הרצה השלישית של ברזיל, שהייתה בשביל 3  נכנסה לשביל מספר 2 בו רצה ארה"ב, פגעה בפיליקס ובכך גרמה לא לאיבוד שווי משקל. הערעור של ארה"ב התקבל וברזיל נפסלה. בניגוד למה שכתוב בחוקה לא נערכה ריצה חוזרת וארה"ב גם לא הועלתה אוטומטית לגמר. הסיבה שארה"ב לא צורפה לגמר הייתה שבמסלול בריו יש רק שמונה שבילים. במקרה שהיו בו 9 שבילים סביר להניח כי ארה"ב הייתה מועלית לגמר. עריכת המקצה מחדש הייתה עלולה לפגוע בנבחרות שעלו לגמר ולא היו מעורבות בתקרית. בעת ההחלפה השנייה בריצת 4X100 מגיע הרץ השני עם המקל כאשר הוא אוחז בו בדרך כלל ביד שמאל ורץ קרוב לצד החיצוני של השביל. הרץ השלישי בקבוצה המתכונן לקבלת המקל, מנסה להתקרב כמה שאפשר לקו הפנימי של השביל (בלי לדרוך עליו כמובן, כי אז קבוצתו תיפסל) כדי לרוץ את המרחק הקצר ביותר בקשת. כתוצאה מכך יתכן בהחלט מצב בו תפגע ידו הימנית ביד השמאלית של  רץ מקבוצה אחרת, הרץ את הקטע השני של קבוצתו ומתכונן להעביר את המקל לרץ השלישי של הקבוצה שלו וזה בדיוק מה שקרה במוקדמות בריו. הסיבה שרצות ארה"ב זכו לריצה חוזרת הייתה כנראה  שנציגיהן הראו כי הרצה  השלישית של ברזיל דרכה על הקו הפנימי של השביל, כלומר היא נכנסה לתוך השביל של ארה"ב.

ריצה חוזרת של חצי גמר נערכה במשחקי מונטריאול 1976 במקצה מספר 2 של חצי הגמר ב-100 מ' משוכות (אסתר רוט עלתה לגמר ממקצה מספר 1 ולא הייתה מעורבת בתקרית). הרצה מברה"מ ליובוב קונונובה נכנסה לשביל של הרומנייהולריה בופנו-סטפנסקו והפריעה לה. הוחלט לחזור על המקצה בלי קונונובה שנפסלה.בריצה החוזרת סיימה בופנו-סטפנסקו רביעית ועלתה לגמר על חשבונה של הרצה ממזרח גרמניה אנלי ארהרדט שסיימה במקום השלישי בריצה המקורית.הריצה החוזרת עשתה אולי צדק עם הרומנייה אבל היא גרמה גם לכך שארהרדט איבדה את מקומה בגמר למרות שהייתה ראויה לו לפי תוצאות המרוץ המקורי. ההחלטה לתת לארה"ב ריצה חוזרת "נגד השעון" (ללא יריבים) אינה בהתאם לחוקה אבל אולי היא "ברוח החוקה". יתכן שבעתיד יתוקן החוק שוב ואולי הדרישה לערוך אליפויות גדולות במסלול שבו יש תשעה שבילים תיהפך לחובה. הפעם הראשונה בהנעשה שימוש באליפות גדולה במסלול שבו תשעה שבילים הייתה בתחרות הגביע העולמי ברומא בשנת 1981. באותה תקופה התחרו במפעל קבוצתי זה (במתכונתו הנוכחית הוא נקרא הגביע הבין יבשתי) 8 נבחרות: אפריקה, אסיה, אוקיאניה, ארה"ב, נבחרת "שאר אמריקה", שתי הראשונות בגביע אירופה ונבחרת "שאר אירופה". האיטלקים קיבלו אישור לצרף גם את הנבחרת שלהם ולכן הוסיפו למסלול שביל תשיעי.

הפרעות לא מכוונות במירוצי שליחים הנערכים בשבילים הן לא נדירות. רוחב שביל הריצה הוא 1.22 מ' בלבד ובעת העברת המקל צריכים להסתדר בו שני רצים.  לעיתים קורה שאחד הרצים המעורבים בהחלפה יוצא לשביל חיצוני יותר ואם לא הוכחה הפרעה לקבוצה  אחרת, הקבוצה לא נפסלת. לדעתי היציאה החוצה  של אחד הרצים עשויה להוות יתרון שכן היא מגדילה את רוחב האזור בו מתבצעת ההחלפה. כמו כן, בגלל הרוחב הצר  של שביל הריצה, המיועד בעצם לשימושו  של רץ אחד בלבד יתכן בהחלט מצב בו חלקי גוף של רץ אחד חודרים באוויר (בלי מגע בקרקע) לתוך השביל הסמוך ובכך  הם עלולים ליצור הפרעה לקבוצה אחרת. רעיון מהפכני: לשבץ רק 4 קבוצות במקצה  וכל קבוצה תוכל להשתמש בשני שבילים

 

 

פסילתו רובי אנדריוס בחציגמר 1500 מ'

אנדריוס סיים חמישי את המקצה ממנה העפילו אוטומטית חמישה רצים אך נפסל מאחר שביישורת האחרונה  עשה שני צעדים פנימה לאבן השפה בעודו חסום על ידי רצים שהיו לפניו ומנעו את התקדמותו. הוא נפסל כמובן בשל ההערה  שבסוף סעיף 4 המבהירה כי  דריכה או ריצה פנימה לשפה הפנימית של המסלול כדי לצאת ממצב חסום גוררת פסילה.

העלאת רצים שנפלו לגמר

קרו מספר מקרים כאלה כולל העלאתה של ניקי המבלין מניו זילנד לגמר ריצת 5000 מ' (וגם העלאתה הסמלית של אבי ד'גוסטינו מארה"ב). המבלין  (שיא אישי 15:18.02) התנגשה ברצה מארה"ב אבי ד'גוסטינו (שיא אישי 15:03.85 ד') במהלך המקצה המוקדם מספר 2. המבלין עצרה וסייעה ל-ד'גוסטינו לקום והשתיים סיימו את הריצה הרחק אחרי  שאר הרצות במקצה: המבלין קבעה 16:43.61 ד' וד'גוסטינו שקרעה רצועה בברך סיימה ב-17:00.2 ד'. גם ג'ניפר ונת' מאוסטריה (שיא אישי  15:16.12) שסיימה ב-16:07.02 הועלתה לגמר  וכך מופיעות ברשימת המשתתפות לגמר 18 נשים למרות שברור כי ד'גוסטינו לא תוכל ליטול בו חלק בשל פציעתה. מאחר שגם היא הייתה מעורבת בהתנגשות. המעשה של המבלין היה אצילי וזכה לפרסום רחב. יש לזכור עם זאת כי יש רצות טובות מהן שלא העפילו לגמר ויתכן שרק בשל הנפילה העפילו המבלין וונת' לגמר.

האפשרות להעלות רץ לשלב הבא אם  נפגע במקצה שלו קיימת בחוק שנים רבות (מצאתי אותה בחוקה משנת 1961/2, ייתכן שהייתה שם עוד קודם לכן) אך לא נעשה בה כמעט שימוש עד שנות התשעים. לדוגמה: במוקדמות ריצה 1500 מ' במשחקי מינכן נפל הרץ מארה"ב ג'ים ראיין (היה אז שיאן העולם בריצות ל-1500 ומייל) כתוצאה מהתנגשות עם רץ אחר,  ולאחר שקם לא הצליח להדביק את הרצים שלפניו. ערעור של ארה"ב לא עזר וראיין נותר בחוץ. המקרה המפורסם הראשון בו הועלה לגמר רץ שנפל  ולא סיים את המרוץ היה באליפות אירופה 1990. הרץ הבריטי פיטר אליוט נפל כתוצאה מהתנגשות עם רץ ממזרח גרמניה והועלה לגמר, בו סיים רביעי. מאז המקרה של אליוט ב-1990 נוטות ועדות הערעורים להעלות לשלב הבא רצים שנפלו כתוצאה מהתנגשויות.

 

יש לך שאלה למומחים של המכללה האקדמית בוינגייט ? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.

 

 

מאמרים רלוונטים נוספים

הריצה למרחקים קצרים, חלק ד'

18/10/2013

קרא עוד

יעילות שימוש ביישומוני כושר

31/12/2016

קרא עוד

מיוקי אואהרה ולורה מויר

17/08/2016

קרא עוד

הפינה האולימפית: המדליסט היחיד בסידני

24/06/2012

קרא עוד

מצב מירוצי הכבישים בארה"ב

08/02/2020

קרא עוד

פעילות גופנית של מתבגרים בארה"ב

14/01/2014

קרא עוד