facebook tracking pixel
חיפוש סגור

חיה הלפרין | | 19/12/2011

דימוי גוף של מדריכי כושר

הכוונה לשיפור דימוי הגוף בקרב מדריכי כושר ומתאמנים
מאת: חיה הלפרין
 
מה מידת האחריות שלנו בראותינו את דרך התייחסות המתאמנים אל גופם?
מדריכים השותפים בתעשיית הכושר , הם בעלי השפעה חזקה ביותר בתחום זה ומחובתם לעזור לעצמם,  למתאמנים ולעמיתיםלהתייחס בדרך בריאה אל גופם.
הגדרת הבעייה
מדריכים רבים אשר  חוו שאלות דכאוניות החוזרות ונשנות מפי מתאמניהם , ביחס להצרת היקפים ושריפת קלוריות, מכירים את העיסוק המתמיד של קהל המתאמנים בדימוי גופם.
 לצערנו, אי שביעות רצון מדמוי הגוף, ותפיסת גוף שלילית ובלתי בריאה הן תופעות נפוצות ששיעורן הולך וגדל "פרא" בתעשיית הכושר, הן בקרב המדריכים/ות והן בקרב מתאמניהם/ן.
במחקר שנעשה באוניברסיטת מונטגומרי באלבמה, ארה"ב, ע"י הפיזיולוגית מישל שרף-אולסון (Scharff Olson), התברר שכ - 40% ממדריכות הכושר הן בעלות היסטוריה של הפרעות אכילה.
במחקר עוקב לזה של שרף-אולסון הנ"ל ,שנעשה על ידי קרול קנדי ראש המחלקה לכושר גופני ואיכות חיים באוניברסיטת אינדיאנה בשנת 2000, נבדק נושא דימוי הגוף בקרב מדריכים מקצועיים בכנס מקצועי שנערך באינדיאנה (Professionals at a regional fitness conference) ובמחקר זה התברר שנשים מתחת לגיל 30 מגלות יותר אי-שביעות רצון מגופן מאשר נשים מבוגרות יותר, וזאת למרות שאחוזי השומן בגופן של הצעירות יותר הם נמוכים ונמצאים מתחת לממוצע.
"איני יכולה להאמין עד כמה מדריכי הכושר מחמירים עם עצמם", תהתה קנדי, "44%  מן המדריכים, יכולים להכנס תחת הקטגוריה של 'המכורים לכושר', כאלה המרגישים חובה להתאמן וצורך לעבוד קשה, גם כאשר הם חולים או פצועים ואף חוו רגשות אשם או חרדה כאשר לא התאמנו בתקופות כאלה ".
כמובן שהמדריכים  אינם היחידים המדווחים כבעלי הפרעות אכילה, ו/ או אי ספוק מדמוי גופם. מחקרים נוספים הראו שגם מתאמנים המשתתפים בשעורים הראו  בעיות  רבות בתפיסת הגוף ולמרות שהתופעה נפוצה יותר בקרב נשים היא בהחלט נפוצה גם אצל גברים.
בעוד שגם מאמר זה דן בעיקר בתופעה בקרב נשים שהן מדריכות כושר, ניתן להשליך מכאן על תופעה זו גם בקרב גברים .
גלוי ראשוני
קרי מאיירס סמית (Carrie Myers Smith) היא מאמנת כושר מלנדף (Landaff), ניו המפשיר, ארה"ב,  וקודם לכן הייתה מדריכת כושר וכותבת הספר "הצר מידה 14 למידה 6" (2003).
היא טוענת כמקצוענית בתחום הכושר, כי "אנו כמדריכים ומאמנים, נמצאים במקום האידיאלי  בו ניתן לעודד נשים לשנוי המודעות ולדפוסי החשיבה על גופן. אולם, על מנת לעזור לאחרים , המדריכים צריכים להבין בראש וראשונה את עצמם ולאתר את  'מחול השדים'  המתחולל בנושא הגוף כמו גם לתת את הדעת על מה על מה שמכונה ומהווה את המושג 'גוף מושלם' ".
 קרי סמית עצמה, שסבלה מהפרעות אכילה בעבר, עזבה את 'זירת הכושר' למספר שנים על מנת לנסות ולהמנע 'מהמנטליות ' המוגזמת של המודעות לגוף ולהתנתק מן האוירה השוררת בתעשיית הכושר.
"תמיד נהגתי להקשיב למדריכים המדברים על מה אכלו ומה לא אכלו, מה המשקל
שלהם ומה אחוזי השומן בגופם". היא נזכרת שהמתאמנים היו משננים באזניה: "אילו רק היה לנו את הגוף שלך...היינו מאושרות...".
"לא יכולתי להתמודד עם בעיות הגוף של המתאמנים, כיון שבקושי יכולתי להתמודד עם בעיות מודעות הגוף שלי עצמי", היא מספרת.
מדריכי כושר הנאבקים באורח קיצוני עם אי הסיפוק מדימוי גופם, מגזימים באימונים, ו/או הלוקים בהפרעות אכילה, אינם נמצאים במקום בו יוכלו לקדם את דימוי הגוף של המתאמנים בשעוריהם.
מדריכים שימו לב: אם אכן זה נשמע לכם כמשהו שאתם נמצאים בו, בדקו את עצמכם  וודאו האם הנכם יכולים  ומתאימים להיות מודל לחיקוי של בריאות וכושר ושאלו את עצמכם האם הנכם מעבירים את המסר הנכון למתאמנים שלכם. לדוגמה, שאלו את עצמכם :
האם הנכם משוחחים עם המתאמנים שלכם על תועלת האימון?
האם הנכם מקדישים הרבה זמן לאימון מעבר להדרכה?
האם אתם מלמדים הרבה שעורים על מנת לשמור על משקלכם שלכם?
אם אכן כך, יהיה עליכם לערוך מספר שינויים בתפיסת העצמי שלכם, בטרם תוכלו לעזור לגרום
שינויים בריאותיים  ולתת הכוונה מתאימה למתאמנים האחרים .
השפעתכם כמודל לחיקוי הינה  חשובה מכרעת:  הן בעזרה והן במניעה של בעיות בדימוי הגוף .
להלן מספר  אסטרטגיות כתתיות המתאימות לישום מיידי הבאות במטרה לקדם ולעודד דימוי גוף חיובי לעצמכם, למתאמנים בשעורים שלכם ולעמיתים שלכם למקצוע:
אתגרו סטראוטיפים גופניים ושנו מיתוסים
 אתגור סטריאוטיפים וציפיות על המראה הרצוי של גוף בכושר, זהו הצעד הראשון החשוב
 באימוץ דימוי גוף בסביבת קבוצת האימון. מתאמנים אשר מאמינים שלהיות בכושר, משמעו צמצום הקפי הגוף לכדי רמות פיזיות בלתי אפשריות, ככל הנראה לעולם לא ישיגו שביעות רצון מדימוי גופם.
 מדריכים אשר נותנים חיזוק ומדגישים "רזה זה כשיר" ומאמתים זאת דרך שפתם ופעילותם, 
 גורמים לשירות הפוך מן הנדרש ללקוחותיהם וכן לעצמם.
במשך המחקר של קרול קנדי נמצא שהמניע של המדריכים להשיג 'כושר' למען רזון - היה המנבא היחידי והטוב ביותר לסיפוק מגופם. דוגמאות רבות מובאות במחקר הנ"ל לכמות העצומה בה המדריכים מביעים ומדגישים את המניע לרזון, כולל הסתמכות על אימונים שמטרתם העיקרית היא הפחתה במשקל ו/או דיבורים באופן קבוע על כך שהאימונים באים בעיקר למען שריפת קלוריות.
סוגיות דומות מתגלות כתוצאה של ראיונות עמוקים שנערכו במחקר בנושא: "דימוי גוף ותפקיד מדריך הכושר". במחקר זה השתתפו  24 נשים בטווח הגילאים 23 - 68. בסוגיית צורתו החיצונית של המדריך, שנדונה במחקר הנ"ל: רוב הנשים סברו ,שמדריכת הכושר צריכה להיות רזה ובעלת מסה שרירית הנראית לעין. למעשה, חלק מן הנשים הרחיקו לכת וסברו שמראה המדריכה הוא זה הקובע, או זה היכול לפוסלה מלהיות מדריכה. לשמחת החוקרת היו גם אחרים שדחו דעה זו והעדיפו מישהי שנראית קצת יותר 'נורמלי'.
על כן, מדריכי הכושר צריכים לידע את המתאמנים שאין צורך להיות רזה כדי להיות בכושר. המדריך הרזה אינו בהכרח בעל איכויות טובות יותר או עולה על אחרים. אם כמדריכים נתקלתם בכך שהמתאמנים  שלכם 'חוקרים' את היכולות של שלכם ושל עמיתיכם למקצוע  על פי מבנה גופם הרזה, כדי שיהיו מתאימים למבנה הסטראוטיפי, שימו את המתאמנים האלה במקומם.
ידעו אותם שהמחקרים מצביעים על כך שאימון רגיל הוא מנבא טוב יותר לבריאות ולכושר גופני מאשר משקל הגוף או מדדים אחרים שלו כמו היקפים של חלקי הגוף. הזכירו למתאמנים שישנם אנשים בעלי גובה שונה, חלקם כבדים יותר, והסבירו למתאמנים על יכולת הגוף יותר מאשר על צורתו.
 הסבירו שמאמץ המושקע בפעילות גופנית סבירה עדיף על מאמץ מוגזם, ודיאטות רצחניות פוגעות בתפקודי הגוף.
 אין זה סוד שמתאמנים רבים מתבוננים במדריכיהם ובדרך בה הם, המדריכים, שומרים על משקלם ומשנים את צורת גופם. מסיבה זו שרף-אולסון מעודדת את המדריכים להיות מודעים במיוחד ולתת את הדעת על הדרך בה הם עצמם נוהגים ונחשפים בפני מתאמניהם.
שרף-אולסון טוענת שמדריכים המלמדים 15 שעורים בשבוע ומשקיעים זמן נוסף ומעמיסים אימונים מפרכים לשריפת קלוריות על המכשור האירובי,  - מדריכים כאלה מעבירים מסר קשה למתאמנים שלהם, כי זה מה שנדרש על מנת להשיג גוף טוב ונאה.
 המדריכים  הם האחראים ליידע את לקוחות הכושר שלהם באמצעות מילותיהם ופעולותיהם ועליהם להסביר שלהיות בכושר אין פרוש הדבר לבזבז שעות רבות בחדר הכושר, או לבצע שלושה שעורים ביום . קנדי טוענת שמדריכים יכולים וצריכים לנצל את עמדתם כמודל לחיקוי למען חיזוק ההתיחסות להרגלי הבריאות: "מה שהמדריכים עושים, מה שהם אוכלים ולצורת הגוף שלהם, יש השפעה עצומה על המתאמנים. המתאמנים מתבוננים ומחקים את מדריכיהם. אם המדריך פונה אל הסטפר או אל מכשיר הריצה לאחר שהוא מסיים להעביר שיעור,  כך יעשו גם המתאמנים". מאידך גיסא, אם המדריכים מדברים על הרגלי בריאות נכונים, ומהווים דוגמה לכך, התלמידים עשויים ללכת בדרכיהם. דוגמאות: המדריכים רוכבים על אופניים בסוף השבוע, הולכים במקום לנסוע במכונית כאשר זה מתאפשר, ונהנים מארוחה טובה ומזינה (לאו דווקא דלת שומן...) ".
להלן כמה כלים להכוונה:
  • העריכו את  גופכם בכבוד
שמעתי פעם מדריכת כושר אומרת בשעורה: "חייכו, כך תשרפו יותר קלוריות"
מה ניתן לאמר במקום?
"חייכו, כך תרגישי שמחים יותר, ותהיו יותר אנרגטיים!"
אחת הדרכים לקדם את הערכת הגוף החיובית היא לעזור למתאמנים להכיר בדברים החיוביים שגופם עשוי לחוש, מעבר למראה.
מחקרים מראים שכאשר אנשים בכושר ולומדים לזוז טוב ונכון, הערכת הדימוי העצמי שלהם משתפרת. (שרף-אולסון).
תוכלו לקדם את הערכת הגוף בשעורים שלכם, בשלב תרגילי המתיחה בהרפיה בכך שתזמינו את המשתתפים לדמיין 2 או 3 דרכים בהן האימון אינו מקושר רק למען הפחתה במשקל, אלא בא למען שיפור איכות חייהם.
שאלו את המתאמנים, האם הם יכולים לשחק עם ילדיהם זמן ממושך יותר מבלי להתעייף? או  האם הם יכולים לטייל בהרים ולהנות מן הנוף? האם פעילות גופנית מפחיתה מתח משעות העבודה במשרד, למשל?
משתתפים המסיימים את השעור כשאיכויות אלה טריות במחשבתם, קרוב לוודאי שירגישו טוב יותר מאלה השבים הביתה בדאגה להצרת מידות הירכיים.
הפסיקו  את ההתעסקות עם דימוי גופכם, חסכו הערות וטענות.
רבות מן הנשים מתעודדות מכך שעונת הקיץ בפתח ובקרוב יצטרכו ללבוש שוב את בגד הים .
אחרות, דווקא מתייסרות לקראת עונת הקיץ, מהדגשת הנושא של ספירת קלוריות, הפחתה במשקל ושלמות הגוף.
מדריכים ומאמנים צריכים להיות רגישים מאוד ולתת את הדעת על מה הם אומרים.
לעולם אין המדריך יכול לדעת כיצד יפנים המתאמן את הדברים הנאמרים בשיעור.
לנשים אשר מנסות לרדת במשקל, נאבקות בכך ונשארות 'תקועות' - מסוכן והרסני לומר להן שאינן עובדות מספיק קשה בשעור.
רצוי שמדריכים ימנעו מלדבר על עם המתאמנים על מחלותיהם שלהם עצמם, או יתלוננו על בעיות בדימוי גופם שלהם - השלילי.
מילים על תסביכים אישיים או ציון 'אזורים בעיתיים' בגופם רק מוסיפים דלק למדורת התסכול של המתאמנים.  
  • תמכו ועודדו אכילה בריאה – לא בצורה כפייתית.
מכיון שבקרב רוב המתאמנים בעלי דימוי הגוף הנמוך קיימות  ממילא דאגות בנושא האכילה,  קיימת חשיבות רבה לדרך בה המדריכים עצמם מדברים על נושא זה ועל היכולה להקל או להחמיר דאגות אלה.
לעתים תכופות מידי נשמעות גם הערות חרפה מפי המדריכים, או ניכרת בפניהם הבעה שלילית כלשהי על הגוף. כמו כן אין זה נדיר בקרב מתאמנים כאשר הם מספרים איך "רימו " בסוף השבוע ואכלו משהו עתיר שומן.
חלק מן המדריכים אף יוזם תחושת אשמה מרומזת בכך שהאימון הוא עונש הבא לשלם על הארוחה העשירה (כמו ארוחת חג, למשל). "אף אחד אינו צריך לחוש אשמה בנושא האוכל ", אומרת סמית, "כאשר המתאמן עסוק בספירת קלוריות או מוטרד מנושא האוכל , על המדריכים לנגוד טרדות אלה באמירה כגון: פינוק עצמי מידי פעם, אינו מהווה בעייה של ממש, כל זמן שהאוכל שהנך אוכל בדרך כלל הוא בריא ומספק אנרגיה ."
הזכירו למתאמנים שאכילה בריאה כדרך קבע ,מתירה מידי פעם אכילת מזונות עתירי שומן.
"לקוחות בעלות משקל עודף, כאשר הן רואות מדריכה רזה –דבר זה כבר מרתיע אותן מלהכנס לאולם הפעילות", אומרת שרף-אולסון במחקרה," אנשים מבוגרים יותר, אשר לעתים  הם לוקים בקואורדינציה, עלולים גם הם  להרגיש אי נוחות עם גופם בעת שהמדריכה מפגינה את שרירי הבטן החטובים שלה בבגוד חשוף ". מומלץ למדריכות שלא רק להדגיש את הופעתה החיצונית,  אלא ,במקום ללבוש ביגוד צמוד, רצוי שהמדריכה תבטא גם אהבה ועזרה ליכולת הביצוע".
מדריכים אשר  הינם רגישים לבעיה זו,  עשויים לסייע ללקוחות בטיפוח דימוי גוף חיובי יותר. חנכו את עצמכם, את עמיתיכם למקצוע ואת המתאמנים שלכם לרכוש ידע בסוגיות תפיסת דימוי הגוף במטרה להקל על הבעיות הקיימות בתפיסה זו.
ניתן ומומלץ גם לערוך הרצאות וסדנאות בנושא הערכת דימוי הגוף, לשתף עמיתים ומתאמנים בקריאת מאמרים מקצועיים.
מקורות רבים ניתן למצוא באתר של IDEA –Health and Fitness Association:
 
דונו במאמרים עם מדריכים נוספים במטרה לרומם את נושא דימוי הגוף.
השתדלו שלא להתעלם משיחות בקרב המתאמנים שלכם על נושא הדיאטות שלהם. הביעו את דעתכם והקנו להם מן הידע שלכם.
 תוכלו לומר לדוגמא: "כושר הוא הרבה יותר מן המראה החיצוני ,בעיקר כשהנכם
מתמקדים בתחושה הטובה שהוא יוצר ומטביע בכם".
הכושר צריך לרומם את תפיסת הגוף החיובית וכמוהו כתהליך ריפוי.
תהליך ריפוי זה מדימוי הגוף שלילי אל זה החיובי, אינו קורה בן לילה, אך כל מאמץ שמושקע למען שיפורו בשעורים עוזר למתאמנים להתקדם עוד צעד המקרב אותם אל היחס החיובי אל גופם.
ולכן:
אנו המדריכים והמאמנים נמצאים במיקום האידיאלי על מנת לעודד שינוי התפיסה של אנשים אודות גופם.
הבה ננצל זאת לקידום מטרות חיוביות ולמען בריאות טובה .
 
מקורות רבים ניתן כאמור למצוא באתר: http://www.ideafit.com
 

מאמרים רלוונטים נוספים

הפינה האולימפית: הקפיצה ההיסטורית

06/05/2012

קרא עוד

האפוס של המיל, חלק כב'

10/12/2013

קרא עוד

מרלין אוטי - חלק א

07/07/2012

קרא עוד

האם לוחמי קרב-10 הם אתלטים אמיתיים?

24/08/2013

קרא עוד

אין קיצורי דרך

22/11/2013

קרא עוד

הפינה האולימפית: מצטיינים גם במכבייה

13/06/2012

קרא עוד