facebook tracking pixel
חיפוש סגור

אריה יעקבי | ספורט אתגרי | 06/09/2013

לעוף במירוץ עמיצור

לעוף במרוץ עמיצור

מאת: אריה יעקבי

 

 

 

השעה תשעה וחצי בבקר ואני מתלבט: האם לשמש דוגמא לסטודנטים של כיתתי, ולהשתתף איתם במרוץ עמיצור בבחינת "נאה דורש נאה מקיים", או לראות את המרוץ מזווית קצת אחרת – ממעוף הציפור? השעה רבע לעשר.

לזכרו של עמיצור שפירא, מי"א חללי מינכן, האדם, המורה והמאמן, נערך בכל שנה מרוץ בהשתתפות תלמידי המכללה בוינגייט ומשתתפים נוספים, המנציח את זכרו ואת זכר חבריו.

 

אני עורך התייעצות עם הקולגות שלי ומחלט שאת המרוץ הזה אעשה בדרך אחרת. רמת העוררות מתחילה לעלות, ותחושה של התרגשות קלה מהולה בניצני הנאה מתפשטת בקרבי. בודק את מצב הרוח, הכוון לא רע, רק נדמה שהעוצמה חלשה. אני ממהר לרכב, לפני שיסגרו את הכביש לטובת הרצים, מגיע לשער הירידה לים שליד הבריכה, נועל נעליים גבוהות ולובש מכנסיים ארוכים. מעמיס את התיק הגדול על גבי, ושועט לכוון הרכס המערבי שמעל חוף הים.

השעה חמישה לעשר, הזינוק למרוץ בעוד דקות ספורות. מניסיוני במרוץ זה הרצים הראשונים מגיעם בתוך דקות ספורות לירידה המובילה לחוף הים. אני יודע זאת מהיותי לא פעם בעבר בין אלה המובילים את המרוץ, ואפילו באמתחתי מדליה ממרוץ זה.

 

פותח את התיק ומוציא את הקסדה ואת מצנח הרחיפה. מגלגל את התיק ואורז אותו לתוך הרתמה, פורס את המצנח על גבעת הכורכר, ומקווה שאצליח להניפו כבר בניסיון הראשון. בודק שהמיתרים הקדמיים מסודרים קדימה, ושאין פיתולים בשאר המיתרים. למרות לחץ הזמן, החלק הזה דורש בדיקה מדוקדקת ואסור שיהיו בה טעויות. חובש את הקסדה, ונרתם לרתמה, לאחר בדיקה נוספת של המיתרים. הרוח עדיין חלשה עקב השעה המוקדמת יחסית, אבל זה יספיק כדי להחזיק אותי צמוד מאד לרכס, מה שנקרא "טיסת גירוד". עוד בדיקה אחת אחרונה, צעד אחד והמצנח מעלי. הרוח חלשה מה שמחייב אותי לרוץ כדי לשמור על מתח בחופה. עוד שניה ואני באוויר, ואוווו - איזה כיף! אלא שאין זמן רב מדי ליהנות מהחוויה כי אני שוקע, מתחיל בפניה שמאלה ונצמד ממש לרכס. החלק הזה של הרכס נמוך יחסית ואינו מייצר עילוי בגלל הרוח החלשה, מה שמחייב אותי להגיע לרכס הגבוה יותר או - לנחות בחוף הים. נחיתה תמנע ממני את הצפייה במרוץ מלמעלה, דבר שלא בא בחשבון כמובן. המצנח טס במהירות, בגלל הרוח החלשה ותוך שניות אני מרחף לי מעל הרכס של האנטנה שבקרבת הבסיס הצבאי. בודק שהמטווחים ריקים, כי כבר הזדמן לי מספר פעמים רב מדי בעבר, להפסיק מקצה זה או אחר במטווח. והיו פעמים שמפקד המטווח דבק במשימה, והחיילים המשיכו לטווח, אם האופציה המסוכנת לי, גם לא לפגוע במטרות הנייחות למטה...   

 

כעת הזמן להתרווח ברתמה, לבדוק את הים ואת גליו. ההתבוננות מערבה יוצרת בי את הרוגע והשקט, תחושות המתחזקות ביחס למראה העיניים ממזרח לי, שם כביש החוף על ששת מסלוליו ההומים, מזכירים כמה העולם ההוא לחוץ מדי...עתה יש לי די גובה לטוס לכוון דרום, ולבדוק את העלייה האכזרית שמצפה לרצים בסיום החלק החופי של מסלול הריצה. תנאי מסלול הריצה טובים בהחלט היום. השפל יוצר חוף רחב דיו שאינו מופרע על-ידי מפולות כורכר החסומות לעיתים את המעבר החופשי בחוף. חוזר חזרה צפונה ונתקל בהלכים הראשונים, אלה שלא חיכו לאות הזינוק, וביניהם עמיתיי לעבודה המנופפים לי לשלום. אני נהנה לצפות בהם במפגש המיוחד הזה, ומנסה לתרום להם פיסת צל הנופל ממצנחי, אבל הרוח החלשה אינה מאפשרת לי התייצבות במקום. כמה דקות חולפות והנה מופיעים ראשוני הרצים בירידה החולית. הם בהחלט נראים מהירים גם מלמעלה, וכמובן שהמורד התלול תורם גם הוא למהירות הריצה. התמונה הבאה  מלהיבה ומיוחדת אף יותר. טור ארוך של רצים צץ לו מאחורי הפיתול ברכס והחוף מתמלא בנחש אנושי המתפתל ומתארך מרגע לרגע. הנחש הזה מתפתל לו על פי תוואי החוף והוא פשוט ארוך ולא עושה סימנים שיש לו סוף, איזה יופי של מחזה!

כעת הגיע הזמן לעודד את הרצים בנקודה הקשה ביותר במסלול הריצה. אני טס דרומה לכוון העלייה. ראשוני הרצים כבר סיימו את החלק הקשה הזה, והם ממשיכים צפונה בשביל העליון במקביל לחוף הים. בקצה העליון של העלייה מזהה את השפוטים, המארגנים ואת נקודת המים, העמוסה ברצים שסיימו זה עתה את המאמץ המפרך שלהם. זה הזמן לתת לרצים סיבה טובה להרים את הראש למעלה, להפנות את המחשבה לענייני הרוח ולהתנתק עד כמה שניתן ממכאובי הגוף. הריקוד שלי באוויר נקרא “Wings over” בריקוד זה כל כנף בתורה נבלמת, מה שמביא אותי להתנדנד בנדנדה ענקית התלויה באופן חופשי באוויר. את הריקוד הזה באוויר ניתן לבצע כי עוצמת הרוח התחזקה במעט, ולאחר כמה פניות הדוקות ועוד סיבוב של 360 מעלות מעל הים, ראשי כבר מסוחרר וההנאה שלי בשיאה. כעת נותר לי רק לעודד את המזדנבים מאחור, אז אני טס שוב צפונה. הרצים האחרונים נעים להם לאיטם, וניתן לגלות גם מלמעלה מחזות יפים. זוגות שרצים יחד, אחד הרצים מעודד ומדרבן את חברו המתקשה וחבורות של רצים שעוברים את הדרך ביחד. יופי של מחזה.

 

זה הזמן לנחות ולנסות להספיק לטקס הסיום. ניכנס בפניה ימינה מעל המצוק פונה בזהירות שמאלה ומתיישר מול הרוח המערבית. מאבד גובה במהירות בולם עוד קצת, ומוריד את מהירות הנחיתה. מקבל את אמא אדמה ברכות ומיד המצנח נושק לחול ומתרוקן מהאוויר שמילא את חלליו, "נפח נשמתו" עד לפעם הבאה. מקפל את המצנח, אורז את הכל לתיק ושועט חזרה בחול הרך לכוון הרכב. הרגשת ההתעלות עדיין לא פגה. הרכב שלי משתלב באחד מששת מסלולי האספלט השחורים, שמחזירים אותי, מהר מאד, לקרקע. החוויה הזאת בהחלטה הייתה ייחודית ובלתי נשכחת, מה שפותח את הדילמה למרוץ של שנה הבאה...   

 

אריה יעקבי

 

 

יש לך שאלה למומחים של המכללה האקדמית בוינגייט ? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.

 

מאמרים רלוונטים נוספים

ירידת רמה של רצות רוסיה אחרי הפעלת הדרכון הביולוגי

21/03/2020

קרא עוד

הפינה האולימפית: אורך מסלול המרתון

04/04/2012

קרא עוד

כושר גופני של ילדים ביוון

07/06/2015

קרא עוד

מגמות בתחום אימוני הכושר לקראת שנת 2016

05/12/2015

קרא עוד

הפינה האולימפית: ואלרי בורזוב

11/05/2012

קרא עוד

רכיבה על אופניים והרכבת פאזל

27/09/2013

קרא עוד