facebook tracking pixel
חיפוש סגור

אורי גולדבורט | היסטוריה של הספורט | 19/07/2012

האפוס של המיל, חלק ה'

האפוס של המיל, חלק ה'
מאת: פרופ' אורי גולדבורט
סנל וז'אז'י שוברים את שיא המיל. שירת הברבור של סנל. קיינו ומיי "מרעידים" את השיא.
תמו המשחקים האולימפיים טוקיו 1964. נתעכב לרגע ונשקיף על מצבה של ריצת ה-1,500 מ'. 2:01.4, 2:00.1, 2:00.5 ד'– אלו זמני הביניים ב-800 מ' במשחקים האולימפיים הלסינקי 1952, מלבורן 1956 וטוקיו 1964. מכאן שההבדל בזמני המנצחים (3:45.1, 3:41.2, 3:38.1 ד') נבע פשוט מיכולת אחזקת מהירות ויכולת סיום הולכת ומתגברת של המנצחים. אלו השתפרו ככל שהשתכללו האימון, עצימות העבודה וה"ליטוש". יוצא דופן: הרב אליוט, שברומא 1960 היה מסוגל לרוץ 700 מ' אחרונים מסחררים למרות 1:58.2 ד' ב-800 מ' ראשונים. התוצאה: שיא עולם של 3:35.6 ד' שאפילו סנל, ז'אז'י והאמריקנים לא התקרבו אליו כדי סיכון ממשי.
אך בינתיים, בתקופתו שלו, היה סנל בלתי ניתן להבסה: בנובמבר 1964 אנו מוצאים אותו שוב בארצו, בניו-זילנד. ה-12 בחודש: הוא קובע שיא עולמי ב-1000 מ', באוקלנד – 2:16.6 ד'. מקץ חמישה ימים, באותו מקום, הוא מתייצב לריצת מיל בחברת שני המדליסטים האחרים, אודלוזיל ודייויס. 880 יארד מהירים, כמעט מהירים יתר על המידה: 1:54.1 ד'! בשלושת רבעי מיל (2:54.3 ד') הקצב הוא של שיא עולמי, אך האם יספיקו הכוחות? 25,000 צופים , המאמינים בכך, מעודדים ללא הרף. בסיבוב אחרון לא מהיר (59.8 ש'), ועל אף עייפות מתגברת, מסיים סנל ב-3:54.1 ד' – שיפור של 3 עשיריות השנייה לשיא (אודלוזיל – 3:56.4, דייויס – 3:56.8 ד'). זמנו של סנל ב-1,500 מ', 3:37.6 ד', מציבו מאחורי אליוט בלבד במרחק זה. אמר ארתור לידיארד: "בטוקיו היה סנל בשיאו, אך שם רץ למען הניצחון, לא למען הזמן". במיל של 3:57.6 ד' – במלבורן – סיים סנל את העונה. בשנה זו, 1964, עברו לראשונה בהיסטוריה יותר מ-10 רצים 1,500 מ' ב-3:40 ומטה (13 איש) ויותר מ-10 את המיל ב-3:59 ומטה (15 איש!). מחסומי העבר איבדו את משמעותם.
הנעלם הגדול נותר מישל ז'אז'י, שזנח את ה-1,500 דווקא בשנה האולימפית. מה היה עושה ז'אז'י מול סנל? ב-1965 "התלבש" ז'אז'י על המרחקים בין 1,500 ל-5,000 מ'. ב-2 ביוני, בסנט מור, תיקן במיל את השיא האירופי של באראן מ-3:56.0 ל-3:55.5 ד'. לאחר 4 ימים שבר את השיא האירופי של ולדימיר קוץ ב-5,000 מ', שהחזיק מעמד 8 שנים, וב-9 ביוני, בעיר ראן, שוב ריצת מיל: 800 מ' ב-1:56.5 ד', כשבראש הפיינליסט מטוקיו ז'אן ואדו. ז'אז'י עבר לראש, הגיע ל-1,500 מ' ב-3:38.4 ד' וסיים ב-120 יארד מהירים. התוצאה: שיא עולמי – 3:53.6 ד'! ועדיין ז'אז'י לא רץ מעולם מול סנל!
בינתיים הפסיד סנל לא רק את שיאו, אלא גם את הילת הבלתי מנוצח. ב-4 ביוני הקדים סנל את ג'ים גרל בקומפטון, 3:56.4 ד' לשניהם (ראיין 3:56.8 ד'). ב-23 בחודש איתות נוסף מז'אז'י: במלין הוא מקדים את רון קלארק וקובע שני שיאי עולם בריצה אחת: 3,000 מ' ב-7:49.0 ד' ו – שני מיל ב-8:22.6 ד'. לאחר יומיים הוא מוביל את צרפת לשיא עולמי ב-4X1,500 מ'. ארבעה ימים מאוחר יותר: סן-דייגו, אליפות ארה"ב: וויזיגר מוביל ב-880 יארד, יוזף אודלוזיל בשלושת רבעי מיל (3:00.2 ד') וכאן שעט קדימה לא סנל, לא ג'ים גרל – אלא ג'ים ראיין. לסנל לא הייתה כבר היכולת לסיים כבשנים קודמות. ראיין ניצח בהפרש של מטר – 3:55.3 ד' (שיא ארה"ב). אחריו סנל 3:55.4 ד', גרל 3:55.5 ד'. מיד לאחר המירוץ הצביע סנל על ראיין ואמר: "זה יורשי". למחרת הגיב ז'אז'י בשיא אירופי שלישי ברציפות ב-5,000 מ' (13:27.6 ד') כשהוא גובר על קיינו ועל רון קלארק. ב-12 מירוצים בחודש יוני הוא שבר ששה שיאי אירופה ושלושה שיאי עולם (בנוסף לשיא השליחים)!
בד בבד עם ראיין, החל דורך כוכבם של נציגים מהדור החדש. יורגן מיי, בן 22, נטל מוולנטין והרמן את הבכורה המזרח-גרמנית (ומבחינת התוצאות, גם את האירופית) עם – 1,500 מ' ב-3:36.4 ד', שיא אירופי ושני רק לאליוט! ימים מספר קודם לכן ניצח המזרח-גרמני הנמוך והגוץ קמעה את אודלוזיל, סנל וג'ון דייויס גם יחד בקרב מרתק בפראג. לכך הוסיף שיא עולמי (2:16.2 ד') ב-1,000 מ'והותיר את סנל עם שיאי 800 מ' ו-880 יארד בלבד. מיי קינח בתוצאת השנה ב-800 מ' – 1:46.3 ד'!
נניח למיי ונעבור לקיפצ'וגה ("קיפ") קיינו, שכזכור נשר בחצי-גמר ריצת 1,500 מ' בטוקיו 1964 למרות שקבע זמן שווה לשני רצים שהעפילו לגמר. בגיל 25 היה קיינו ידוע פחות מאשר ראיין בגיל 18. אך עתה, ב-1965, פרץ לזירה העולמית בחטף, עם סדרת ניצחונות על קלארק ב-5,000 מ'. ב-25 באוגוסט, בהלסינגבורג, רץ 3000 מ' "שגעוני" ב – 7:39.6 ד' ( שיא עולמי עד ל-1972!) וכעבור חמישה ימים הגיע ל"וייט סיטי" בלונדון. נגד אוגדלוזיל, אלן סימפסון ומיי, שסיימו בשיאים לאומיים של 3:55.6, 3:55.7 ו-3:55.9, הוביל קיינו במשך מרבית הריצה והקדימם בהרבה ב-3:54.2 ד'. שתי ריצות אלה של הרץ ש"איננו מבין זמני בייניים ודברים מסוג זה" הותירו את פרשני בריטניה הממולחים פעורי פה. החלה ההסתערות האפריקנית על צמרת עולם הריצה.
סנל החליט לתלות את נעליו עוד לפני שמלאו 27 שנים. בתום מסע תחרויות אומלל בארה"ב ואירופה. החל ב-10 ביוני בטורנטו (הפסד בריצת 880 יארד לביל קרותרס) וכלה ב-17 ביולי בברלין (שלישי בריצת 1,500 מ' בברלין עם 3:45.1 ד') נוצח סנל בתשעה מירוצים ברציפות. הוא יצא למסע לאחר תקופת הכנה בלתי מספקת שלוותה בפציעות ולא הצליח לשחזר בו את הקסם של השנים הקודמות.
ניו-זילנד, דצמבר. ב"גני קוק" (מקום שיאו הראשון של סנל) , כמובן כבר ללא "בעל השמחה" המקורי, אך ג'ון דייויס, מיי וקיינו היו גם היו. בשלושת רבעי המיל ( קיינו, ששיא עולמי טרי ב-5,000 מ' – 13:24.2 ד' נרשם לזכותו, הובילב-2:54.9 ד') שוב ריחף בוונגנואי ריחו של שיא עולמי. 1,500 מ': עדיין קיינו ב-3:38.0 ד', אך מיי (3:38.2 ד') אינו מוותר. האם ייפול השיא? לפתע עייף קיינו. מיי שועט קדימה ושתי עשיריות בלבד מפרידות בינו ובין השיא של ז'אז'י. הזמנים: 3:53.8 ו-3:54.9 ד'. השניים עברו לאוקלנד, וכעבור ארבעה ימים שוב חולף מיי בסיום – 3:54.1 לעומת 3:54.4 ד'. יורגן מיי איננו משער באותם רגעים כי הגיע לשיאו, ובריצות מיל תחת דגלי שתי מדינות ( מזרח-גרמניה ומערבה), במשך 6 שנים נוספות, לא יחזור אפילו פעם בודדת אל יכולתו בניו-זילנד.
 
הסדרה פורסמה לראשונה ב"החינוך הגופני" בשנים 1975 - 1976 ולאחר מכן (בגרסה מעודכנת) ב"עולם הריצה" בשנים 1984 - 1985.

מאמרים רלוונטים נוספים

הפינה האולימפית: מצטיינים גם במכבייה

13/06/2012

קרא עוד

מדדים פיזיולוגיים בשלוש צורות של ריצות תת-מרביות

01/04/2020

קרא עוד

השפעת אימונים על ירידה במשקל

14/04/2018

קרא עוד

הרהורי לונדון: מי קבע שיא?

30/07/2012

קרא עוד

מגמות בסטטיסטיקה אישית לאורך הקריירה בכדורסל

08/07/2019

קרא עוד

האפוס של המיל, חלק ה'

19/07/2012

קרא עוד