facebook tracking pixel
חיפוש סגור

יורם אהרוני | אתלטיקה | 15/10/2012

מעשיות השליחים, חלק כ"ב

מעשיות השליחים
חלק כ"ב
מאת: יורם אהרוני
אליפות העולם 2001 נערכה באדמונטון, קנדה. בריצת 100 מ' לגברים ניצח מוריס גרין מארה"ב, בפעם השלישית ברציפות בהישג של 9.82 ש' לפני בני ארצו טים מונטגומרי (9.85) וברנרד ויליאמס (9.94). בסוף שנת 2005 הוחלט לפסול את כל הישגיו של טים מונטגומרי החל מ-31 במרס 2001 (כולל השיא העולמי שקבע בשנת 2002 – 9.78 ש') ולפיכך קודם ויליאמס למקום השני ואילו מדלית הארד הוענקה לאטו בולדון מטרינידד (9.98). את ישראל יצג אלכס פורחומובסקי שקבע במוקדמות 10.42 ש' (שלישי במקצה מספר 11) וברבע הגמר נמדד לו זמן של 10.28 ש' (שמיני במקצה מספר 1, "עלה" למקום שביעי עקב פסילתו של המנצח במקצה, מונטגומרי). בשלב ברבע הגמר הייתה תקלה במדידת הרוח ולכן התוצאות שהושגו בו לא נלקחו בחשבון ברשימות השנתיות. ההישגים הטובים של ישראלים בעונת 2001 היו: פורחומובסקי 10.30, גדעון יבלונקה 10.36, טומי כפרי 10.51, אטילה פרקש 10.52, מיקי בר יהושע 10.54, כפיר גולן 10.55 (ה-10.28 של פורחומובסקי באדמונטון רשום תחת הקטגוריה: "יתכן שהיה עם רוח מעל המותר").
25 נבחרות התייצבו לשליחים. היו 4 מקצים מוקדמים מהם העפילו לחצי הגמר השלוש הראשונות מכל מקצה בתוספת 4 "מפסידות מהירות". ברזיל הייתה ראשונה במקצה הראשון (38.44) לפני טרינידד (38.60, שיא לאומי) ופולין (38.79). במקצה השני הגיעה ראשונה ארה"ב (38.35) ותוצאתה לא נמחקה מאחר שמונטגומרי לא שותף בהרכב בשלב זה. בתחילה נפסלה ארה"ב מסיבה אחרת: הרץ הפותח שלה, ג'ון דראמונד, סבל מעווית בשריר בעת הריצה בקשת, מה שגרם לו לאבד שווי משקל ולדרוך על הקו הפנימי של השביל. לפי החוקה הדבר מחייב פסילה אך לאחר שארה"ב ערערה הוחלט לאפשר לה לרוץ בחצי הגמר "ברוח ההגינות הספורטיבית".  אחריה סיימו יפאן (38.67) וצרפת (38.97). קנדה סיימה ראשונה במקצה השלישי (38.83) לפני אוסטרליה (38.96) ואיטליה (38.97). ישראל שובצה למקצה הרביעי לשביל מספר 4. את הקטע הראשון רץ גולן ואחריו: כפרי, יבלונקה ופורחומובסקי. דרום אפריקה סיימה ראשונה (38.72) לפני חוף השנהב (38.74) ומאוריציוס (38.99, שיא לאומי). ישראל סיימה רביעית עם ההישג השני בכל הזמנים של רביעייה ישראלית – 39.13 ש'. בסה"כ הצליחו 19 נבחרות לסיים את המוקדמות בלי להיפסל. בין הנפסלות היו הנבחרות החזקות של בריטניה, קובה וגרמניה. ישראל העפילה לחצי הגמר כ"מפסידה מהירה" יחד עם ניגריה (39.10), ערב הסעודית (39.15, שיא לאומי) ובהאמה (39.16). בין הנושרות הייתה ג'מייקה שקבעה רק 40.05 ש': הרץ השלישי שלהם "שכח" לצאת לדרך לפני שהגיע אליו הרץ השני עם המקל....בחצי הגמר רצה ישראל בשביל 7 במקצה הראשון וסיימה שביעית עם 39.39 ש'. ברזיל הייתה ראשונה (38.23) לפני יפאן (38.54), חוף השנהב (38.60, שיא לאומי), דרום אפריקה ( 38.63), איטליה (38.71) וערב הסעודית (39.04, שיא לאומי). צרפת נפסלה. במקצה השני רצה ארה"ב. ההחלפה האחרונה של ארה"ב הייתה גרועה: מונטגומרי נאלץ ממש לעצור בכדי לקבל את המקל אך ארה"ב סיימה ראשונה בכל זאת עם 38.60 ש' לפני טרינידד (38.76), פולין (38.92) ואוסטרליה (38.97). בגמר רצה ארה"ב בהרכב: מיקי גריימס, ברנרד ויליאמס, דניס מיצ'ל, טים מונטגומרי וסיימה ראשונה עם 37.96 ש'. מוריס גרין נעדר עקב פציעה. דרום אפריקה, שהייתה כזכור רק במקום הרביעי בחצי הגמר, קבעה שיא לאומי כאשר סיימה במקום השני, הרחק מאחור עם 38.47 ש' ולאחר פסילתו של מונטגומרי קיבלו רציה את מדליות הזהב. בהרכב של דרום-אפריקה לא היו רצים שהעפילו לחצי הגמר בריצת 100 מ': מורן נאגל קבע ברבע הגמר 10.20 והיה חמישי במקצה בו סיים פורחומובסקי במקום השמיני. שיאו האישי עמד על 10.15 ש'; לקורנה דו-פלסיס שיא אישי של 10.25 ו-20.39 ש' ב-200 מ'. שיאו האישי של לירוי ניוטון הוא 10.27 ש' ואילו הרץ המסיים, מתיון קויין, היה שביעי במקצה השני של רבע הגמר עם 10.46 ש'. שיאו האישי 10.08 ונקבע בתנאי גובה...אחרי דרום-אפריקה סיימו: טרינידד (38.58, שיא לאומי: מרק ברנס, אטו בולדון, ג'ייסי הארפר, דרל בראון), ואוסטרליה (38.83: אדם באזיל, פול די-בלה, סטיב ברימאקומב, מתיו שירוינטון). ברזיל, בעלת ההישג הטוב בחצי הגמר, נפסלה. התוצאה של דרא"פ היא החלשה ביותר לזוכה באליפות העולם וטובות ממנה גם כל התוצאות של המנצחות במשחקים האולימפיים החל מ-1968.
כל שלוש הראשונות ב-100 מ' נשים "כיכבו" מאוחר יותר בפרשיות סמים: ז'אנה פינטוסביץ'-בלוק (10.82), מריון ג'ונס (10.85) ויקטריני תאנו (10.91)...כיום מחוקים מתוצאות הגמר ההישגים של ג'ונס ושל חברתה לנבחרת, קלי וייט, שסיימה שביעית עם 11.15 ש' (מחוקות גם תוצאותיהן מריצת 200 מ' שם הן סיימו במקום הראשון והשלישי וגם הישגיה של נבחרת ארה"ב במירוץ השליחים). חברה נוספת בנבחרת השליחות של ארה"ב, קריסטי גיינס, הושעתה מאוחר יותר על שימוש בסמים גם כן.
רק 13 מדינות שלחו נבחרות למירוץ השליחות. במקצה המוקדם הראשון סיימה גרמניה ראשונה (42.92) לפני ניגריה (43.04) וג'מייקה (43.09). במקצה השני הייתה צרפת ראשונה (42.49 ש') לפני ארה"ב (ללא ג'ונס ווייט, 42.64) ובריטניה (43.08). ארה"ב הייתה ראשונה בגמר (41.71 ש': קלי וייט, קריסטי גיינס, אינגר מילר, מריון ג'ונס) לפני גרמניה (42.32: מלני פאשקה, גבי רוקמאייר, בירגיט רוקמאייר, מריון וגנר), צרפת (42.39: סילבין פליקס, פרדריק בנגור, מוריאל ארטיס, אודיה סידיבי) וג'מייקה (42.40: ג'ולייט קמפבל, מרלין פרייזר, בברלי מק-דונאלד, אסטיה ווקר). גבי ובירגיט רוקמאייר הן תאומות. איפה אלופת העולם והאלופה האולימפית, בהאמה? בתום עונת 2000 פרשו מפעילות שתיים מחברות הנבחרת: פולין דיויס-תומפסון (ילידת 1966) והמחליפה אלדיס קלארק-לואיס (ילידת 1965). המדינה הקטנה שהיו לה בשנת 2000 חמש רצות ברמה עולמית (11.03 ומטה) נותרה בשנת 2001 עם שלוש בלבד: צ'נדרה סטורופ, דבי פרגוסון וסבתדה פיינס. רצה רביעית ברמה סבירה לא נמצאה ולכן הן לא השתתפו במירוץ השליחות. במוקדמות השתתפה נבחרת סרי-לנקה שקבעה שיא לאומי – 43.89 ש'. יכולה להיות מתחרה ראויה למדגסקר בתחרות על מספר האותיות בשמות המשתתפות. ההרכב: Susanthika Jayasinghe, Anoma Sooriyaarachchi, Nimmi de Zoysa, Damayanthi Dharsha. בשנת 1983 הייתי בלונדון והלכתי לראות את תחרות גביע אירופה. במירוץ השליחות 400X4 מ'  שובצה בריטניה לשביל 7. הכרוז קרא את שמות חברות הנבחרות לפני המירוץ: "... שביל מספר 4, צ'כוסלובקיה: מוראבצ'קיובה, מאטייקוביקובה, קוסמבובה, קראטוכבילובה; שביל מספר 5, פולין: פיאצ'ק, דונצ'קה, יאנושטה, קאפוסטה; שביל מספר 6: בולגריה: דאמיאנובה, סטאמיאנובה, פנקובה, אילייבה; שביל מספר 7....",הכרוז לקח פסק זמן קצר והמשיך: "כאן זה הרבה יותר פשוט, בריטניה: סקאט, ברידג'מן, הויט, קוק..."

מאמרים רלוונטים נוספים

הפינה האולימפית: המשחקים הנעלמים

05/04/2012

קרא עוד

הפינה האולימפית: הקטר הצ'כי

02/05/2012

קרא עוד

הרטוריקה של פרשני הכדורגל, חלק ה'

09/03/2013

קרא עוד

הפינה האולימפית: הקטר הצ'כי

02/05/2012

קרא עוד

הפינה האולימפית: מחאת הקהל באתונה

24/04/2012

קרא עוד

תולדות ריצת 10,000 מ' לנשים, חלק ב'

20/09/2019

קרא עוד