facebook tracking pixel
חיפוש סגור

יורם אהרוני | אתלטיקה | 17/12/2013

ירידת מהירות בשיאי עולם לגברים

ירידת מהירות בשיאי עולם  לגברים

יורם אהרוני

מאט פיצ'ג'רלד (Matt Fitzgerald) ידוע כמנפץ מיתוסים. במאמר שכתב לפני מספר חודשים  באתר האינטרנט  Competitor הוא מציין כי קיים מיתוס נפוץ שמהירות הריצה נופלת באופן דרסטי אחרי שחוצים את הסף האנאירובי. לדברי פיצ'ג'רלד, יש רבים המאמינים כי אחרי שעוברים את מהירות הסף האנאירובי, צונח הקצב באופן דרמטי, אך הנתונים לגבי שיאי העולם לא תומכים בכך. הירידה במהירות בין מרתון (ריצה מתחת לקצב הסף) לחצי מרתון  (ריצה בערך במהירות הסף האנאירובי) די דומה לזו שבין 20 ק"מ ל-10,000 מטרים (ריצה במהירות שהיא מעל הסף האנאירובי).

 מהירות הריצה הגדולה ביותר שנמדדה בתחרות אתלטיקה היא 12.35 מטר בשנייה. זה היה בקטע שבין 60 ל-70 מטר מהזינוק בעת קביעת שיא העולם בריצת 100 מטר. קטע זה עבר יוסיין בולט ב-0.81 שניות. בטבלה שלהלן ניתן לראות את המהירויות הממוצעות בשיאי העולם לגברים.

המרחק

השיא

מהירות ריצה ממוצעת (מטר/שניה)

אחוז ממהירות אדם מרבית (12.35 מ'/ש')

ירידת מהירות  (במטר/שניה) עם הכפלת המרחק

אחוז מתוך המהירות בחצי המרחק

200 מטר

19.19 שניות

10.42

84.4

 

 

400 מטר

43.18 שניות

9.26

75.0

1.16

88.9

800 מטר

1:40.91 דקות

7.93

64.2

1.33

85.6

1000 מטר

2:11.96 דקות

7.58

61.4

 

 

1500 מטר

3:26.00 דקות

7.28

58.9

 

 

מייל ( 1609 מ')

3:43.13 דקות

7.21

58.4

0.72 (יחסית ל-800)

90.9

2000 מטר

4:44.79 דקות

7.02

56.8

0.56

92.6

3000 מטר

7:20.67 דקות

6.81

55.1

0.47

93.5

5000 מטר

12:37.35 דקות

6.60

53.4

 

 

10,000 מטר

26:17.53 דקות

6.34

51.3

0.26

96.1

20 ק"מ

55:21 דקות

6.02

48.7

0.32

94.9

חצי מרתון

58:23 דקות

6.02

48.7

 

 

מרתון

2:03:23 שעות

5.70

46.2

0.32

94.7

 

 

הערה: השיא העולמי בריצת 20 ק"מ נקבע במהלך הריצה בה נקבע גם השיא בריצת חצי מרתון. השיאן בשתי הריצות, זרסנאיי טדסה, היה מסוגל אולי להגביר את המהירות לקראת  תום 20 הק"מ אך הוא ככל הנראה לא עשה זאת מאחר שהריצה הייתה לחצי מרתון, כלומר נשאר לו לרוץ עוד 1.1 ק"מ. בריצה ל-20 ק"מ (שהיא נדירה למדי) הוא עשוי היה לקבוע אולי שיא טוב יותר בכמה שניות.

 לא סתם לא הוכנסה ריצת 100  מטר לטבלה. בריצה זו  הרצים הבכירים מגיעים לשיאם רק אחרי שעברו יותר ממחצית הדרך.  גם בריצת 200 מטר, יש הגברת מהירות ב-50 המטרים הראשונים. כאשר קבע יוסיין בולט את שיאו ב-200 מ' (19.19 שניות) הוא עבר את 50 המטרים ב-5.60 שניות. לפיכך זמן ריצת 150 המטרים האחרונים שלו היה  13.59 והמהירות הממוצעת לקטע זה גדולה כמובן מהמהירות הממוצעת לכל 200 המטרים והיא 11.04 מטר שנייה. ניתן לומר אם כך שבולט רץ את 150 המטרים האחרונים במהירות ממוצעת שהיא 89.4% ממהירותו המרבית (ירידה של 10.6%). לירידה במהירות בין ריצת 100 ו-200 מטרים תורמת גם העובדה שהחצי הראשון של ריצת 200 מ' הוא בקשת. כאמור, בולט עבר את 50 המטרים הראשונים בריצת 200 מטר ב- 5.60 שניות לעומת 50 המטרים הראשונים בריצת 100 מ' אותם עבר בישורת בזמן 5.47 שניות. 50 המטרים הבאים בריצת 100 מ' נמשכו 4.11 שניות לעומת 4.32 שניות לאותו קטע בריצת 200 מ'.

בכל הריצות הקצרות האולימפיות (100, 200 ו-400 מ') הקטע של 50 המטרים הראשונים הוא האיטי ביותר (שלב הגברת המהירות) ואילו הקטע השני של 50 מ' הוא המהיר ביותר. בריצות ל-200 ו-400 מ' מתחילה ירידה של המהירות אחרי הקטע השני של 50 מטר.  זמני המקטעים של 50 מטר של יוסיין בולט בעת השיא ב- 200 מ' היו: 5.60, 4.32 (מצטבר 9.92) , 4.52 (14.44), 4.75 (19.19). בשיא ל-400 מ' של מייקל ג'ונסון  הזמנים לכל 50 מ' היו: 6.14, 4.96 (11.10), 5.00 (16.10), 5.12 (21.22), 5.20 (26.42), 5.24 (31.66), 5.52 (37.18), 6.00 (43.18). מייקל ג'ונסון, כאשר קבע את שיאו בריצת 400  מטר רץ בחצי הראשון ב-91% מהמהירות בה רץ בעת קביעת שיאו ב- 200 מ'. את ה-100 הראשונים בעת קביעת השיא ב-400 הוא עבר ב- 11.10 לעומת 10.12 בעת שיאו ב-200 מ' ואילו את ה-200 מ' בשיא ב-400 הוא עבר ב-21.22 ש' לעומת 19.32. כפי שאנחנו יודעים, בחצי השני של ריצת 400 מ' המהירות יורדת. ולכן מהירות השיא ב-400 היא רק כ-  89% ממהירות השיא ב-200

הירידה הגדולה ביותר חלה במעבר מריצת 400 לריצת 800 מטר – נפילה ממהירות ממוצעת של 9.26 מטר בשנייה ל-7.93 מ'/שנ' – ירידה של יותר מ-14% במהירות. פיצ'ג'רלד טוען כי לירידה זו לא רק מרכיב פיסיולוגי אלא גם פסיכולוגי אך נראה לי כי זהו הסבר מוזר. אם הירידה הייתה פסיכולוגית היה כבר  מישהו מצליח להתגבר על מכשול זה. בכל הריצות הקצרות (כולל 100 מ') אנו רואים כי הרצים מאבדים מהירות לקראת סיום הריצה. זה לא שהרצים לא משתדלים מספיק או לא יכולים לסבול את הכאבים. יש גורמים פיסיולוגיים המונעים מהם להמשיך לרוץ במהירות אליה הגיע בחצי הראשון של הריצה.

ברמת הרץ הבודד התמונה כמובן תהיה שונה מזו שבטבלת שיאי העולם. הרצים המצטיינים במרחקים הארוכים יראו ירידה קטנה יותר במהירות. הם לא מסוגלים להגיע למהירות של הספרינטרים במרחקים הקצרים אך הם לא בהכרח איטיים. לא נדיר לראות  ריצות 10,000 מטר בה הרצים עוברים את 400 המטרים האחרונים בפחות מדקה. לעומת זאת הרצים המצטיינים במרחקים הקצרים, במידה שהם בכלל מסוגלים לסיים מרחקים ארוכים (למה שיעשו זאת?) יראו ירידה גדולה יותר במהירות.

אפשר לומר  כי במעבר  מריצות קצרות  לריצות בינוניות החל בין 400 ל-800 מ', הגוף עובר ממצב בו רוב ה-  ATP  מופק במסלולים אנאירוביים למצב בו רוב ה-ATP מופק במסלול האירובי. במעבר הזה חלה עיקר הירידה במהירות בה ניתן להתמיד. לעומת זאת אחרי הסף האנאירובי לא קורה שום דבר דרמטי. אין אחרי מהירות הסף שום ירידה דרסטית במהירות אותה ניתן לשמר.

המאמר של פיצ'ג'רלד:

Is Threshold Psychological Or Physiological?

http://running.competitor.com/2013/08/training/the-real-threshold_9736

יש לך שאלה למומחים של המכללה האקדמית בוינגייט ? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.

 

מאמרים רלוונטים נוספים

הפינה האולימפית: ישראלית בגמר באתלטיקה

19/05/2012

קרא עוד

מיוקי אואהרה ולורה מויר

17/08/2016

קרא עוד

השוואה בין כדורגלנים צעירים בפורטוגל ובברזיל

17/08/2020

קרא עוד

נוטלים את מלוא האחריות, חלק ב'

27/12/2014

קרא עוד

הפינה האולימפית, אתונה 2004, חלק ג'

11/04/2019

קרא עוד

רכיבה על אופניים לאוניברסיטה

10/12/2015

קרא עוד