"שיח שיחים" – עמדות דיאלוגיות בחינוך ובחניכה

מאת מיקי אופיר

ההחלטה להצטרף לקורס של רג"ב שנה א' כסטודנטית מן המניין, יחד עם שישה-עשר סטודנטים צעירים שרק נחתו אתמול מהטיול הגדול, הציפה מנעד של תחושות, רגשות ומחשבות.

היו הרבה שאלות והתלבטויות סביב ההבניה של הקורס, השאלות הראשונות נגעו להחלטה - מי ינחה? האם

צבי עמלי? האם אנחנו נהיה מנחות שותפות? האם משתתפות צופות? האם משתתפות מעורבות?

לאחר ההחלטה להיות משתתפות לומדות עלתה השאלה, כיצד יקבלו זאת הסטודנטים. מה יהיו

ההשלכות של למידה בחברותא עם בעלות תפקידים? פתיחות? התכנסות? זהירות? צמיחה? מה משמעותו

של הגיל הכרונולוגי? הגיל האקדמי?

אחר כך התכתבנו עם המושג סמכות ומה יהיו טיבם של היחסים - אנכיים? אופקיים? הדדיים? האם ניתן

לבטל את הממד של הסמכות? האם הוא יהיה נוכח ועד כמה?

ועוד חשבנו - מהו הזמן הנדרש לתהליך? מה תהיה יחידת הזמן? מה משמעותו של הזמן בתהליך? האם לשזור תהליכים נוספים? לחבור לקורס נוסף? לפרקטיקה?

סמסטר א' התחיל ואנחנו בחרנו "ללכת לאיבוד" וכמו שצביקה צטט בראשיתו של הקורס, 'למידה היא הנכונות ללכת לאיבוד' (מקור לא ידוע).

סוף סמסטר א'. שבעה מפגשים, ארבעים ושתיים שעות, חלקנו ספרו גם דקות.

דמיינו ישיבה במעגל, פנים אל פנים, ללא מחיצות, ללא מסכים, עם טקסטים מגוונים, עם אנשים, ללא

מעשי קוסמות, ללא פודיום מוגבה למרצה, עם כסאות מתחלפים, עם שיח שיחים.

השיח הוא המהות של התוכן והתהליך, השיח הוא המקום לשתף ולהכיר, השיח הוא המקום לשאול ולתהות,

השיח הוא המקום להחלפת רעיונות ומחשבות, השיח פנים אל פנים - אין לו תחליף. המציאות היא כאן ועכשיו, אותנטית, רגשית, היא סיפורים אישיים של אנשים והיא בעיקר שש שעות.

אנחנו לומדים להתבונן, להתבונן פנימה והחוצה, להתבונן על ה'עצמי' ועל הסביבה, אנחנו לומדים לחקור,

לחקור באמצעות שאילת שאלות, לחקור באמצעות שאלות פוריות, מתבוננים וחוקרים את החינוך הגופני

בראייה הומניסטית ומוזמנים להמשיך את החקירה באופן אישי וקבוצתי במרחבים חדשים.

סמסטר א' חלף. זמן הסתגלות, זמן הכרות, זמן התבוננות. מהי מערכת היחסים שלנו כמרצים עם הזמן?

כסטודנטים עם הזמן? כאנשי חינוך והוראה?

נקודות למחשבה: מה יהפוך את ההזמנה לחקירה למחויבות אישית ללמידה? מהם החסמים

לחקירה קבוצתית? מהם ההרגלים שלנו בלמידה? מהן התפיסות שלנו בנוגע ללמידה? מה

אנחנו יודעים על למידה משתתפת? מה התפקיד של כל אחד בקבוצה? מה תפקידה של הקבוצה? מה

טיבה של הקבוצה שהתחילה להתגבש לה בהדרגה?

לסטודנטים היקרים שלנו נרצה לומר בנקודת הזמן הנוכחית כמה מילים.

אנו מעת לעת שומעים בהרצאות על מאפייני דור ה- y ודור ה- Z, דור שנולד לעולם טכנולוגי, לחופש מידע,

דור שקצב החיים שלו אינטנסיבי, קצבי ומהיר, דור שצריך מסרים קצרים, תגובות מידיות והרבה לייקים

ואימוג'ים חמודים.

והנה אתם, מסוגלים לשבת, מסוגלים לחשוב, מסוגלים לשאול, מסוגלים להעמיק, מרגישים נוח עם שתיקה

ומתרגמים מבוכה להומור או משחק אך גם מבולבלים, אולי חרדים, מחשבים מסלול מחדש, בוחנים את הלא

מוכר, מחפשים משמעות והבנה, לעיתים משתוקקים שמישהו כבר יסביר את הכוונה, לא בטוחים שזה אמיתי, ואולי עוד רגע קט מישהו פה יסיר את המסכה ויגיד להם שעכשיו יש חובה ללמידה ומטלה קצובה בזמן אבל לא, לא אצל צבי עמלי. לצבי יש דיבור עם הזמן ועם אנשים.

אנחנו מחכות לסמסטר ב' כדי לחקור את היחסים המורכבים שלנו עם סמכות, לחקור את הזמן, לחקור שיח

של אהבה לאמת, לחקור שיח של מפגש אנושי ושיח של יריד קולות רבים אך בעיקר כדי לפגוש אתכם

ולשוח עמכם שיחים.

אנחנו מזמינות את הקבוצה לקראת הסמסטר הבא להעז ולעבור מקבלה ליצירה ומחקירה לתוצר. אנחנו,

כמו שאומרים הקטנים "מלפניכם, מאחוריכם ולצדכם".

לסיום טעימה קטנה, שיר שהועלה ע"י צבי עמלי לאתר הקורס "שיח שיחים".

ילדה קטנה מושכת מפת-שולחן / ויסלבה שימבּוֹרסקה

היא כאן, בעולם הזה, למעלה משנה.

ובעולם הזה לא הכל נחקר,

ולא הכל נמצא בשליטה.

עכשיו הזמן לנסות את הדברים

שאינם יכולים לנוע בכוח עצמם.

צריך לעזור להם בזה,

להזיז, לדחוף,

להעתיק אותם ממקומם.

לא כולם רוצים בזאת, למשל הארון,

המזנון, הקירות העיקשים, השולחן.

אבל כבר המפה על השולחן קשה העורף

- אם תיטיב לאחוז בשולֵיה –

מגלה נטייה לנסוע.

ועל המפה כוסות, צלוחיות,

כד חלב קטן, כפיות, קערית

והם רועדים מחשק.

מעניין מאד,

באיזו תנועה יבחרו,

כשיֹאבד שווי משקלם בקצה:

מסע על פני התקרה?

מעוף סביב המנורה?

קפיצה אל אדן החלון וממנו אל העץ?

מר ניוטון לא שייך עדיין כלל לעניין.

יביט לו מהשמים וינפנף בידיו.

הניסוי הזה חייב להיערך.

והוא יערך.

2002

תרגם מפולנית דוד וינפלד

מאמרים רלוונטים נוספים

שבת שקטה

19/07/2018

שבת שקטה

קרא עוד