השפעת טכניקות עירור שונות על כוח מרבי ועל הספק מרבי בביצוע תרגול איזוקינטי

השפעת טכניקות עירור שונות על כוח מרבי ועל הספק מרבי בביצוע תרגול איזוקינטי

גרשון טננבאום, מיכאל בר-אלי, ג'י הופמן, רוני יבלונובסקי, שרגא שדה, דוד שטרית

השפעת ההכנה המנטלית על הביצוע המוטורי

מרבית ההתערבויות הפסיכולוגיות בספורט מכוונות להורדה של רמת העירור, בעוד שמיעוטן מכוונות להעלאה של רמת העירור (Whelan, Mahoney & Meyers, 1991). התערבויות אלה נועדות להכין את הספורטאי באופן מיטבי לתחרות, קרי לעזור לו להתמודד עם דרישות הסביבה. ההוראות במסגרת הטכניקה להעלאת העירור יכולות להיות "הכן את עצמך מבחינה רגשית... עורר, הטען, דרבן את עצמך". ההנחה שביסוד השימוש בטכניקות מעין אלה היא שההכנה הנמטלית מסייעת לספורטאי להגביר את רמת עוררותו, כלומר, להעצים את פעילותן של המערכות הפיסיולוגיות והפסיכולוגיות ועל ידי כך להכינו לתחרות (Weinberg, 1984).

בשיטה של העלאת רמת העירור יש חמש קטגוריות (Weinberg, 1984):

• מיקוד קשב ("ניסיתי להתרכז רק במשימה ולהתעלם מכל המידע הלא-חיוני")
• חוללות עצמית (self afficacy) ("אמרתי לעצמי שאני יכול לבצע זאת")
• הרפיה ("ניסיתי להרפות את כל שריריי ולחשוב על משהו אחר")
• הדמיה ("דמיינתי את עצמי באיזון מושלם")
• עירור מכין ("ניסיתי לדרבן את עצמי, להתעורר")

לצפייה במאמר המלא