תולדות ה"אלופים" בימי הביניים ובעת החדשה

תולדות ה"אלופים" בימי הביניים ובעת החדשה

אודי כרמי ויאיר גלילי

משמעות המונח "אלוף" ( (championהיא בעל הישגים, הצלחה ותהילה בשדה הספורט. בימי הביניים הייתה משמעותו שונה. אז שימש המונח בתחום הדו-קרב. בימי הביניים היה הדו-קרב הליך לגיטימי לבירורן של סוגיות משפטיות. הוא היה מנגנון שהמיר כוח גופני ומיומנות בחרב בצדק ובחוק. רעיון הדו-קרב המשפטי נעוץ בתפיסה שהאל הכול יכול קובע את תוצאותיו. מכיוון שהתוצאות היו, על פי האמונה, קבועות מראש, לא תמיד היה צורך שהתובע והנתבע יתייצבו בעצמם לדו-קרב. בעלי ממון שכרו שכירי חרב שלחמו את מלחמתם. שכירי החרב כונו champions (אלופים), על שם המקום )ה – campus-שדה הקרב) שבו התקיימו הקרבות. החשש מהתמודדות אישית עם "אלוף" היה כה גדול עד כי הביקוש לאלופים גדל והלך בהתמדה. במאה השש-עשרה נעלמו ה"אלופים" ממערכת המשפט באירופה. בתקופת הרנסנס חלו בדו-קרב שינויים רבים, שהיו חלק מתהליך היסטורי שכונה בפי נורברט אליאס, מי שזיהה את התהליך, "תאוריית התרבות".(Process Civilizing)  ריטואלים, כדו-קרב, עברו תהליך שאותו כינה אליאס "ספורטיזציה" " .(Sportization)המונח "אלוף" רווח בימינו בהקשר של ספורט מודרני-תחרותי.

תארנים: ריטואלים, דו-קרב, אלופים, תאוריית התִרבות, ספורטיזציה.

לקריאת המאמר המלא