אביטל פלפל ושחר גינדי
השחמט בארץ ישראל ובמדינת ישראל הצעירה הגיע להישגים ש"שמים בצל" הישגי ספורט בכל ענף אחר באותה תקופה. לטענתנו השחמט הצליח משום שהוא תמיד נחשב "המשחק היהודי", ולכן היה קל יותר למצוא כישרונות בענף זה )בייחוד אחרי העלייה ה"יקית"(, וכן משום שהצליח להשיל מעליו את אופיו ה"גלותי" ולהיבנות מחדש כמעשה ציוני, למשל: בתיאור שליחת נבחרת מארץ ישראל לאולימפיאדת השחמט ב-1935 כ"בפעם הראשונה לאחר 2000 שנה"; בהצגת פתיחת מועדוני שחמט ביישובים מרוחקים כעזר לחיזוק ההתיישבות; בקביעת מונחים עבריים לשחמט )השחמט בארץ ישראל בכלל ומדורי השחמט בעיתונות בפרט עברו לצד הציוני ב"מלחמת השפות"( ועוד. לבסוף, שלא כצפוי, לשחמט הייתה חשיבות גם בניסיון לקירוב לבבות ו"אחוות עמים" בין היהודים לערבים בארץ ישראל ואחר כך בין מדינת ישראל למדינות עוינות או יריבות אחרות. נתחיל במאה התשע-עשרה ונסיים באולימפיאדת השחמט של 1964 בתל-אביב, אחד ממאורעות הספורט הבין-לאומיים הראשונים )פרט למכביות( אשר התקיימו בארץ ישראל.
תארנים: שחמט, היסטוריה, ציונות, היישוב.
יום פתוח - יום שני 30.5.2022 בשעה 16:30 - תואר ראשון, שני, הסבת אקדמאים ומכינה
.png "המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט")
