כתבות רכבי שטח 4X4

על הכותב

"כולנו חווינו מרחוק לצערנו את השרפה הענקית שפקדה את הכרמל אבל יש אנשים שחוו את הלהבות באופן אישי. אחד מהם הוא דן אמיר, תושב בית אורן, מדריך טיולים, ג'יפאי, מרצה, עיניו ומצלמתו הנציחו את רגעי האימה הקשים מכל של שריפת האוטובוס ותמונותיו פורסמו בארץ ובחו"ל. במשך 4 ימים ולילות ארוכים עמד עם קומץ מאנשי בית אורן ולחמו באש סביב הישוב – ויכלו לה."
 

ביום חמישי, 2-12-2010, תאריך עברי – כ"ה כסלו התשע"א, נר ראשון של חנוכה פרצה שריפה בכרמל. לקראת הצהריים עמוד עשן ענקי התרומם מעל פסגות הכרמל, ונראה למרחוק. חומות אש גבוהות החלו לגלוש מפסגת הכרמל לכיוון מערב, מתקרבות לכלא דמון, חווית הרוכבים וקיבוץ בית אורן.
בשעות הצהריים נתנה פקודת פינוי לתושבי הכרמל. אוטובוסים וכוחות אבטחה החלו לפנות את כלא דמון, המבקרים מהחווה פונו, ואוטובוסים של המועצה החלו לפנות את תושבי בית אורן. בישוב בית ספר ומספר גני ילדים. בתוך ענני העשן המתקרבים רצו אנשי צוות חירום ישובי (צח"י) ושאר התושבים להעלות את כל הזאטוטים לאוטובוסים ולהתפנות דרך הכביש לכיוון עתלית.

קומץ תושבים, חברי כיתת כוננות ומתנדבים החליטו להישאר ביישוב.
האש גולשת במהירות במדרון, כוחות הכיבוי נערכים לנסות לעצרה לאורך הכביש, אך היא עוקפת וממשיכה לדהור לכיוון הישוב במהירות מדהימה. המבנה עליו אנחנו עומדים מתמלא עשן וחום ואנו נמלטים משם. כעבור זמן קצר יעלה באש כולו.
אני עולה לנקודה הגבוהה ביותר הפונה לכיוון האש, צופה בחוסר אונים באש הדוהרת ללא מעצור, עשן חריף מקשה על הנשימה, הראייה מטשטשת, קשה לנשום. בין הלהבות בעיקול הכביש אנחנו מבחינים באוטובוס העומד והלהבות מתקרבות אליו מכל הצדדים. חומות האש האדירות אופפות אותו מכל הכיוונים, ובתוך הרעש הנוראי של הלהבות הוא נעלם מן העין.

כעבור דקות ספורות הלהבות מגיעות גם אלינו.
האש מתקרבת לשורה הדרומית של בתי הישוב, ומציתה אותם אחד אחרי השני. אנו מכוונים את הכבאיות אך כוח המים שלהן מוגבל והן נאלצות לסגת. לנגד עינינו האש מכלה בית אחר בית, עוברת לשורה השנייה ומתקרבת ללב הישוב. בתוך החשיכה היורדת על היום, החשמל כמובן מנותק, הרוח נרגעת והאש עוצרת למנוחה. כשליש מהישוב נשרף, חלק מהבתים בוער ללא הפסקה, בחלק מהבתים הצליחו לעצור את הבעירה. מסביב כל היערות בוערים ומקיפים את הישוב בטבעת אש. בשעה זו נאספות כל הכבאיות בשורה ועוזבים את הישוב.

נשארנו כ-10 אנשים, ללא אמצעי כיבוי, ללא לחץ מים בקווים, מסתכלים בתדהמה על הכבאיות המתפנות למרות תחנונינו מן המקום.
החשיכה יורדת, העשן אופף אותנו, והאש אינה פוסקת לרגע. אותו לילה היה הארוך בחיי. כל הלילה בערו ההרים מסביב.
כל הלילה ניסתה האש לחדור לישוב, לחדש את הבעירה, וכל הלילה רצנו ממקום למקום לכבות אותה. בדליים ומים שאספנו מצינורות מטפטפים, במחבטים ומטפים, עד שלקראת חצות הגיעה לישוב כבאית זקנה, עייפה ואמיצה – מקיבוץ החותרים. איתה המשכנו עד בוקר לעבור ממקום למקום ולכבות את ההתלקחויות. הבוקר עלה ועינינו חשכו.

ההר הירוק הפך לשחור, עשן עולה מכל מקום, מסביבנו עצים מתים זקופים ושחורים.
אך הסיפור לא תם. לקראת ערב התחדשה האש, הלהבות התלקחו מכל פינה, ועוד 3 ימים יבער הכל מסביב.
 

דן אמיר - מורה דרך

הדרכת טיולים יחודיים, מסעות, סדנאות והרצאות
ליצירת קשר: 052-2300867, danamr777@gmail.com 

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1202232.html