facebook tracking pixel
חיפוש סגור

אוטונומיה יחסית: נשים אוהדות כדורגל

אמיר בן-פורת

נדמה כי נוכחות נשים במגרש הכדורגל כבר אינה "אירוע". כמעט בכל מקום בעולם שבו משחקים כדורגל יש נשים בקרב קהל הצופים. נשים אלה אינן אורחות לרגע, אלא הן אוהדות כדורגל שאופן התנהגותן דומה לזה של גברים אוהדי כדורגל. יציעי הכדורגל, שעד לפני דור היו טריטוריה גברית לחלוטין, "נכבשו" על ידי נשים. אלה הן אוהדות של ממש, התובעות חזקה על מקומן באצטדיון. הן כבשו בו את מקומן בד בבד עם כיבוש מקומות בתחומים אחרים בחברה בת ימינו. הן אינן מבקשות להדיר את הגברים מן האצטדיון וגם לא לעצב את התנהגותם. הן פשוט רוצות להיות שם ולחלוק את החוויה. ברם התחברותן של נשים אל הכדורגל וגילויי האהדה שלהן עדיין נעשים באמצעות תיווך מגדרי: של בן משפחה או של חבר-גבר. דמות גברית היא הסוכן הגורם לילדה צעירה "לבחור" לאהוד מועדון כדורגל מסוים. המפגש הראשון נעשה בהצטרפות לבן משפחה לראות משחק. אחר כך, בתנאים מסוימים, הופכת אהדת הכדורגל למרכז העניין הקובע את אורח חייה של האוהדת. ברם אהדת הכדורגל של נשים היא עדיין בבחינת אוטונומיה יחסית. גברים עדיין משמשים מתווכים, מחפים ומי שקובעים את דרגות החופש של האוהדות. מאמר זה מתבסס על ראיונות עם 17 אוהדות כדורגל בישראל. הראיונות נעשו במסגרת מחקר רחב יותר של אוהדי כדורגל בישראל. שלושה תחומים נידונים כאן: ההתחברות למשחק, המשחק כאורח חיים והתנהגות בזמן המשחק. מסקנתו של מחקר זה היא כי אף שנשים "כבשו" להן עמדות ביציעי הכדורגל בישראל, ואהדתן אינה תלויה בדבר, נוכחותן והתנהגותן בהקשר של אהדת המשחק מושפעות מן הדומיננטיות שיש למגדר השני במשחק הזה.

תארנים: אוהדות כדורגל, אורח חיים, אוטונומיה יחסית.

  • 820צפיות בעמוד
  • 0הורדות כ- PDF
  • 0צפיות במגזין דיגיטלי