מערכת הפנאי הקהילתית- ד"ר אשר משיח

מערכת הפנאי הקהילתי מורכבת מתת מערכות, ציבוריות פרטיות פנאי קהילתי ומסחריות.

בדרך כלל בקהילה נעשים ניסיונות לתאם בין תת המערכות מבלי להדגיש את המיזוג ההכרחי בין המערכות הציבוריות הפרטיות והמסחריות. לעתים רחוקות האחראי על הפנאי בקהילה מנסה להביא את המקורות של הגופים הפרטיים, הציבוריים והמסחריים לשיתוף פעולה ולעבודה משותפת, אך זה בדרך כלל לא קורה. כתוצאה מכך תכנון הפנאי הקהילתי מוגבל לחלק קטן ביותר של מערכת הפנאי, בדרך כלל המערכת הציבורית או הפרטית.

הצורך בייצוג של עניני הקהילה בנושאי הפנאי בא לידי ביטוי כאשר מפתחים ובונים קהילה חדשה ההיגיון בחלוקת שירותים קהילתיים מחייב שיווי משקל, בחלוקת המשאבים. לתוכניות של סוכני פעילויות פנאי יש השפעה ישירה על תכנון פעילויות בבתי ספר, באזורי מגורים, בנושאי תנועה, ובכל מה שקשור לפארקים לגנים ולשטחים ירוקים. כל זה חייב לשקף את העניין שיש לאנשים בפעילויות פנאי, ולהצביע על ניסיונות לשפר את חייהם, על ידי הספקת שירותים יותר יעילים. שיתוף ומיזוג ללא תחרות, הם האלמנטים המרכזיים להצלחה בתהליך תכנון הפנאי הקהילתי.

אך מהי מטרת החינוך לפנאי בקהילה?

היישום של חינוך לפנאי בקהילה כרוך בתהליך של פיתוח קהילתי, כלומר, קהילה מוגדרת כאזור גיאוגרפי ומקבץ של אינטרסים הדדיים של התושבים המתגוררים באזור זה. פיתוח קהילתי מתייחס לתהליך המשתמש בחינוך הפורמלי והבלתי– פורמלי ובמנהיגות קהילתית לחיזוק איכות החיים של הפרט והקבוצות השונות הקיימות בקהילה. המטרות היותר ממוקדות של חינוך לפנאי בקהילה הם:

1. האצלת סמכויות– פיתוח היכולת של הפרט והקבוצה לנקוט בצעדים לחיזוק איכות החיים בשעות הפנאי ולחיזוק ההתארגנות העצמית.
2.  נגישות– פעילות עם קבוצות קיימות בקהילה לשם מזעור המגבלות החומריות והפיסיות ופתיחה מירבית של אפיקים ונגישות של הפרט לקבלת שירותי פנאי.
3.  חינוך לאורך כל החיים– פיתוח למידה לכל אורך מעגל החיים של הפרט הינו מטרה חשובה של החינוך לפנאי.
4.  השתתפות חברתית– יצירה של הזדמנויות לפיתוח רשת של קשרים חברתיים בקרב אזרחי הקהילה.
5.  הפחתת אילוצים– פיתוח אסטרטגיות למזעור האילוצים העומדים בדרכם של הפרט, המשפחה והקהילה לסיפוק צורכיהם.
6.  הכללה – פיתוח של קהילה כוללת המכירה בכל הקבוצות הקיימות בה, על מגוון התרבויות, הקבוצות החברתיות, וכן האוכלוסיות במצוקה, שני המינים, כל הגילאים, כל הבריאים ובעלי המגבלות הגופניות והנפשיות החיים בה.
7.  אחריות אזרחית ומוסרית – פיתוח תחושת האזרחות בקהילה באמצעות התנהגות פנאי אחראית.
8.  שימור משאבים – חיזוק מודעות לגבי שימור משאבי טבע ומשאבים תרבותיים.

בחינוך לפנאי יש מספר עקרונות המנחים את מתכנני הפנאי הקהילתי:

1. אינטגרציה – על שירותי הפנאי בקהילה לשלב מאמצים עם גורמי חינוך לפנאי הקיימים בקהילה על סוגיהם השונים.
2.  סנגור – ביצוע פעולות לדרבון ארגונים קהילתיים להכללת היצע של חינוך לפנאי במסגרת פעולותיהם.
3. יצירת קשרים – הגדלת הפוטנציאל לקשרים בין בתי הספר, שירותי נופש ותרבות וארגונים קהילתיים נוספים בכל הרמות.
4. המשכיות ושינוי – טיפוח ההמשכיות של דפוסי התנהגות פנאי קיימים, והרכישה של דפוסי התנהגות פנאי חדשים.
5.  התערבות חברתית – פיתוח שירותי פנאי חדשניים לשם מתן מענה לצרכים הספציפיים של אנשים החיים הן בקהילות עירוניות והן בקהילות כפריות.
6.  מעורבות אפקטיבית – פיתוח מעורבות קהילתית של תושבים בתכנון קולקטיבי, בביצוע תהליכים רב – שירותיים בהרכבת תכניות ונטילת אחריות לתוצאות אפקטיביות של כל אלה.

חשוב ביותר שתכנון הפנאי ישקף את החשיבה של תושבי המקום ואת החשיבה של תת – קהילות במקום היישוב. עניין זה מחייב שילוב ויחסי גומלין בין התוכניות האנכיות של הקהילה לבין התוכניות האופקיות של ארגונים שונים. ברבות מהקהילות היום, הנושא המרכזי שמעסיק את הקהילה הוא כיצד ניתן להביא לשינוי בחשיבה החברתית קהילתית בכדי לספק יותר שירותי פנאי לתושבים. לשינוי זה יש מספר עקרונות:

1. בכדי לשנות תת– מערכת ( פנאי ציבורי ) או חלק של תת – מערכת ( נופש עירוני ) חייבים לשנות חלקים סביבתיים ( קהילתיים ).

2. המקום להתחיל שינוי הוא בנקודות שבהן קיימת במערכת מתיחות ומתח. מתח יכול להעלות את חוסר שביעות הרצון במצב הקיים ולהביא למוטיבציה לשינוי במערכת.

3.אם השינויים מוחלטים הם צריכים לקרות במבנה ההיררכי, השינוי צריך להתחיל בגוף שמחליט את ההחלטות.

4. הארגונים הפורמליים והבלתי – פורמליים שניהם צריכים להיות ערוכים ומוכנים לתהליך השינוי.

5. היעילות של תכנון שינויים קשורה במישרין לשאלה האם האנשים בכל הרמות ההיררכיות מוכנים לקבל על עצמם את השינויים.

לדוגמא: נניח שמחלקת הפנאי בקהילה מחליטה להוסיף עוד תקציב, ולספק יותר שירותים לציבור המבוגר והקשיש בישוב. התוכנית אולי תצריך להעביר חברי סגל ממחלקה למחלקה. כמו כן יכול להיות שיצטרכו להעסיק אנשים נוספים במחלקה שיועסקו כקבלנים חיצוניים. אם כל אנשי המחלקה לא יתמכו ויעמדו מאחורי השינוי, הוא נועד לכישלון מידי. אותם אנשי צוות שחושבים שהמנגנון מנופח, שהבאת אנשי חוץ מסכנת את מעמדם, ו שלא יוכלו להשתלב בשינויים החדשים, יחבלו בשינוי, וכך התוכנית הזו מיועדת לרדת לטמיון.

דוגמא נוספת: מה יכול האחראי לפעילויות הפנאי בקהילה לעשות למען הקהילה כאשר למעשה הוא מציע כבר את כל הפעילויות, והוא צריך לחפש רעיונות שונים להפעלת הקהילה, ותוך כדי כך למצוא למעשה אנשים חדשים שיתרמו לקהילה. אחת התשובות היא הפעלת אנשי הקהילה, כגון:

1. חנויות הפרחים בקהילה יכולות לערוך תערוכות פרחים או להציע קורסים בסידור פרחים.

2. תחנת המשטרה המקומית יכולה לערוך סדרת הרצאות בנושא מניעת פשעים.

3. ארגוני בעלי החיים יכולים לארגן תערוכת חיות בית.

4. אנשי דת יכולים לארגן הרצאות בנושאי דת וקהילה.

5. חנויות אומנות יכולות לתת הדגמות.

6. חוגי ריקוד מקומיים יכולים לארגן הרקדות.

7. בתי מרקחת יכולים לארגן הרצאות בנושאי השימוש בסמים.

8. חנויות בגדים יכולות לארגן תצוגות אופנה.

9. הספרייה המקומית יכולה לארגן ערבי קריאה.

10. סוכני נסיעות יכולים להציג ערבי שיקופיות של יעדי נסיעה שונים.

11. מסעדות ומאפיות יכולים לארגן חוגי בישול.

12. מכוני יופי יכולים לארגן תצוגות לעזרי איפור.

13. בתי חולים מקומיים יכולים לארגן ימי עיון בנושאי בריאות ושמירתה.

14. ארגוני נוער יכולים לתרום לחגים שונים.

15. אוניברסיטאות ומכללות יכולים להציע מגוון אדיר של הרצאות.

16. ארגוני חקלאיים יכולים לארגן ערבי הרצאות.

17. ארגוני ירוקים יכולים לארגן סיורים והרצאות.

18. מועדוני תחביבים שונים יכולים לארגן ערבי הסברה תוך תצוגת אוספים שונים.

אחת הדרכים להשגת שיתוף פעולה מצד אנשי הקהילה היא להתבונן על כל המרכיבים שישנם בקהילה ולראות את האינטראקציה בין האנשים המעורבים ודרכי פעולתם והעניין שהם מקדישים לרעיונות השונים.

בקהילה פועלים כוחות חזקים ביותר: צרכים אישיים, מאבקי כוחות, אוריינטציות ערכיות ושינויים ערכיים, בעיות של כוח והשפעה, ומאבקים ותחרות בין ארגונים ובין קבוצות שונות. דברים אלו הביאו לכך שפותח מודל על ידי סוציולוגיים עירוניים שאומר שיש להתחשב במערך הכוחות הקהילתי, בתהליך קבלת ההחלטות בקהילה, ובעקרונות של תכנון אסטרטגי, וכל זה יכול להיות מיושם באופן כללי לבעיות של פנאי ונופש בקהילה.

היסודות הראשוניים של המודל הזה הם כדלקמן, כאשר כל שלב תלוי במימוש השלב שלפניו:

1. גרייה– הכרה של הבעיות שיש לקהילה.

2. ייזום ועשייה על ידי יזמים– להביא הצעות לעשייה.

3. נתינת הכשר לתוכנית עשייה על ידי הכרה בבעלי הכוח – אישור של ההצעות לעשייה.

4. הפצת הרעיון לציבור על ידי מפיצים– יצירת מודעות לבעיה ושכנוע הציבור לעשות.

5. החלטה ציבורית לעשות, מובאת בכתובים, בחירות או מדיניות– הציבור נשאל לאשר את ההצעות

6. תהליך העשייה ותהליך ההערכה– לעשות צעדים נכונים כדי שההצעה תעבור לביצוע.

מודל זה יכול להיכשל מהטעמים הבאים:

1. לא ניתן זמן מספיק כדי שהתהליך יתרחש.
2. לא התייעצו עם אנשי החוק.
3. הקהילה נכשלה בהערכתה את המחויבות החברתית שהיא לוקחת על עצמה עד  השלמת המשימה.
4. לא ניתן להגיע להרבה אנשים דרך ארגונים מובנים או דרך התקשורת, הרבה תמיכה נדרשת לתוכניות עם פעילות חברתית.

כסוכני שינוי אנשי המקצוע של הפנאי חייבים להסתמך על מכתיבי החוקים והמנהיגים המקומיים. לפעמים קשה מאוד למצוא את אותם מנהיגים מקומיים, שאולי ללא תמיכתם כל תוכנית מועדת להיכשל.

אחד מהעקרונות הבסיסיים של פיתוח ארגון קהילתי היא מעורבות של המשתתפים בתהליך התכנון. הפנאי קיים לפגוש את הצרכים והדרישות של הציבור ותוכניותיו והפעלתו משקפים את רצון הציבור.

המשתתף, בעל המקצוע, הסוכן והקהילה מחלקים ביניהם את תהליך התכנון החברתי. לא כל אחד מהארבעה יכול ליזום שינוי אך כל אחד מהארבעה מושפעים מהשינוי.

יש הרבה טכניקות או תוכניות שינוי קיימות, אשר המחלקה לפנאי יכולה להשתמש בהם לשינויי תוכניותיה:

1. ליידע את המשתתפים על הבעיות שעומדות בפני המחלקה.

2. לספק למשתתפים הזדמנויות לשוחח על הבעיות.

3. להודיע לשאר התושבים על הבעיות שקיימות במחלקה והתוצאות של השינויים, אם יהיו.

4. לעשות פעולה ישירה גם אם זה יצריך מסע שכנוע.

5. להפעיל לחץ על פוליטיקאים וגופים תחיקתיים.

6. לערוך מסע פרסום חינוכי, ציבורי ולהשתמש בטכניקות של לחץ חברתי.

אם נתחשב בכל מה שנאמר, נבין שהפיתוח של תוכניות ושירותים תלוי בהבנה של:

א. טווח התוכניות הקיימות לשימוש בפעילויות הפנאי.

ב. תכונות האוכלוסייה, ובמיוחד תחומי העניין של האנשים וצורכיהם בשימוש בפנאי.

ג. האחריות היחסית של מכונים פרטיים וציבוריים להספקת שירותי פנאי.

ד. האחריות של מחנכי פנאי לחנך ולהפוך את הפנאי כמרכז החיים.

בכדי להגיע לרמת תכנון של פנאי קהילתי, צריך לנתח איזה משאבים קיימים בקהילה.

משאבים אלו יכולים להיות מסווגים למתקנים, תוכניות, משאבי אנוש ומקורות פיננסיים.

אך הדבר החשוב ביותר הוא מה הם הצרכים של האדם בהקשר של הפנאי?

הראשון שלמעשה התייחס לכך היה מאסלו, שפירמידת הצרכים שלו קבעה קריטריון בסיסי לצורכי האדם ודרישותיו:

1. צרכים פיסיולוגיים וביולוגיים, הצורך בהישרדות כמו אכילה, ביגוד, מחסה מין ושינה

2. צרכים ביטחוניים, הצורך להישמר מפני סכנה, הביטחון בעבודה, הביטחון הסוציאלי והביטחון הפנסיוני.

3. צרכים חברתיים, הצורך בשייכות חברתית, הצורך בקבלה

4. צרכים אישיים, הצורך בהכרה, הצורך ביוקרה, הצורך " בשם טוב " ובביטחון עצמי

5. צרכי הגשמה עצמית, הצורך ביצירתיות והצורך במימוש המרבי של התכונות שלך.

תוכניות הפנאי הקהילתי חייבות לתת את התשובות לצרכים ולדרישות הללו. כמובן שהן יכולות להיות מאוזנות על ידי התוכניות הגופניות, החברתיות, התרבותיות הטבעיות והשכליות. לפי החלוקה הבאה:

1. פעילויות גופניות הן כל אותן פעילויות אשר מביאות את הגוף להתבטאות- ספורט, אתלטיקה קלה, משחקים, ימיה, משחקי מלחמה, וריקוד לסוגיו.

2. פעילויות חברתיות הן אותן פעילויות המזדמנות ממגע בין אנשים, כגון, פיקניקים, קבלות פנים, משחקים, מסיבות וריקודים.

3. פעילויות תרבותיות כוללות פעילויות תצוגתיות, היסטוריות ואתניות המייצגות אנשים באומנות, במוזיקה, בדרמה, בריקוד ובפולקלור.

4. פעילויות בטבע הכוללות את כל הפעילויות שנערכות בטבע במטרה להגיב אליו כמו דייג, צעידה, צייד, מחנאות, ופעילויות הדרושות "במה טבעית".

5. פעילויות שכליות הדורשות מוטיבציה של ביטוי אינטלקטואלי כגון קריאה, כתיבה, פתירת תשבצים, ומשחקי שולחן כמו שח, שש-בש וקלפים.

ישנן מספר אסטרטגיות המוצעות למסגרות השונות בפנאי הקהילתי:

• לשירותי חינוך לפנאי, כמו מרכזים קהילתיים, מוסדות לחינוך מבוגרים, תנועות ומועדוני נוער, מרכזי חינוך לחיק הטבע כבית ספר שדה, וכו:
•  פיתוח בסיס לקבוצות עידוד רעיון הפנאי- כולל צרכני פנאי, מתנדבים ואנשי מקצוע המעוניינים בפיתוח חינוך לפנאי. אסטרטגיות שיווק ותקשורת- למידת צרכי הקהילה, קביעת הביקוש ופיתוח תכניות בהתאם.

 אסטרטגיות עידוד ותמיכה – איתור, עידוד ותמיכה של יוזמות לחינוך

 לפנאי מן הקהילה.

• הגדרה וקביעת סדרי עדיפויות חדשים בשירותי הקהילה לפיתוח איכות חיים באמצעות חינוך לפנאי, בהתאם לצרכים המשתנים.
•  הסרת מחיצות ואילוצים ואי– שיווין באמצעות השגה וסניגור ותכניות התערבות ישירים ובלתי ישירים.

משתנים דמוגרפים:

גיל– נכון שהבדלים בין הגילאים השונים קובעים לנו את הפעילויות השונות בשעות הפנאי. אך הדבר החשוב ביותר הוא להימנע מדעות קדומות ולהבין שהרבה מאוד מההבדלים בין אנשים נובעים מהבדלים תרבותיים וחברתיים.

מין– הבדלי מין הם גם אנטומיים וגם פסיכולוגיים. אך צריך לקחת בחשבון שבתרבויות שונות ההבדלים הללו מטשטשים.

חינוך– בנושאי החינוך יש יותר הבדלים מאשר בכל שאר המשתנים הדמוגראפיים.החינוך למעשה קובע את הרמה החברתית כלכלית ומקצועית של האנשים.ככלל ככל שרמת החינוך יותר גבוהה תחומי ושטחי העניין בפנאי יותר גדולים.

רמה סוציו אקונומית-  המצב הכלכלי קובע את הקבוצה החברתית שבה האדם נמצא, ויש שוני רב בהתנהגויות הפנאי ברמות סוציו אקונומיות שונות.

מקצוע– האם אנשים בעלי אותו מקצוע נוטים להתנהג בשעות הפנאי באותה צורה? והאם אנשים במקצועות שונים עוסקים בפעילויות פנאי שונות? התשובה בשני המקרים היא חיובית. אך קשה לקבוע מה מהמשתנים יותר משפיע.

תרבות וחברה – יש מערכת ערכים שונה בין קבוצות תרבותיות שונות ורמות חברתיות שונות. שוני זה מכתיב פעילויות שונות בשעות הפנאי.

משתנים גיאוגרפים:

מבנה הקרקע והמים– סוג הקרקע קובע במידה רבה את אפשרויות התכנון והשירותים שיכולים להינתן. גבעות, הרים, נהרות, נחלים, אגמים, חורשות ויערות לכל אחד מהם יש תרומה ייחודית לאפשרויות הפנאי העומדות לאדם. ככל שיש מגוון גדול של אזורים שונים כך יש אפשרויות להציע יותר פעילויות.

אקלים– לאקלים יש השפעה מרכזית על השימוש בפנאי. " פעילויות חורף " יש להן משמעות שונה לחלוטין באזורי אקלים צפוני או דרומי.

עונות השנה– העונות קשורות לאזורי אקלים שונים. ותכנון ושירותים חייבים להתחשב בדרישות המסורתיות העונתיות לכל מקום ומקום.

גודל וסוג הקהילה– למרות שהנטייה היום היא לאוניברסליות, הרי לכל קהילה וקהילה יש מאפיינים ייחודיים משלה. יש קהילות תוססות ויש משעממות יש קהילות המזוהות עם מאפיינים תעסוקתיים ויש שלא, יש קהילות שהדגש בהן הוא על חינוך ויש שהדגש הוא על ספורט. לכל קהילה מאפיינים שלה ולכן כל קהילה דורשת תשובות אחרות לפעילויות בשעות הפנאי. גודל הקהילה הוא גם גורם חשוב ביותר. ערים גדולות לפעמים לא מסוגלות לספק את דרישות התושבים, מצד שני ערים קטנות חסרות את כמות המשאבים לפתח תוכניות פנאי לתושבים.

משתנים נוספים:

רמת מיומנות– ככל שרמת המיומנות גבוהה יותר הצורך במגוון פעילויות הוא חיוני יותר. בגלל השונות הרבה ברמת המיומנויות של האוכלוסייה דרושות הרבה יותר תוכניות. ולכן תוכניות הפנאי חייבות להיות מופנות לכל מגוון רמות המיומנות השונות.

משאבי אנוש– היכולת של אנשים עם ידע ועניין בפעילויות שונות עוזרת לייצר עניין דומה באנשים נוספים.מצב זה מביא לכך שאנשים שונים שיכולים לתרום מבקשים להעביר קורסים שונים למשל.

משאבים כספיים– יש כיום עובדות מוכחות שאנשים מרבדי האוכלוסייה היותר גבוהים פונים פחות ופחות לסוכנויות ציבוריות למתן שירותי פנאי ואילו האוכלוסייה הפחות מבוססת תלויה יותר בסוכנויות חיצוניות לשירותים הללו. והדילמה המרכזית מופיעה כאשר הדרישה לשירותי פנאי היא גדולה אך התקציב בגלל המצב הכלכלי הוא נמוך. ולכן קהילות חייבות לרכז את כל המשאבים לשימוש המרבי בתוכניות הקיימות.

ציוד– לפעמים המתקנים המרכזיים קיימים, אך ציוד בסיסי לא קיים, וכך הפעילויות לא יכולות להתקיים. אין שום פרט קטן שניתן להתעלם ממנו בתכנון הכללי. לפעמים המתקנים והציוד הופכים " לעקב אכילס " בתכנון של אנשי הפנאי הקהילתי.

לאחר שקבענו את המסגרת הפילוסופית של תוכנית הפנאי הקהילתי, ניתן להתחיל לבנות תוכנית שירותי הפנאי שתינתן לקהילה:

תוכניות מאורגנות-  תוכניות אלו יכללו את כל התוכניות הקיימות כגון, ליגות, טורנירים ומועדונים. רוב הפעילויות הללו הן מסורתיות, הערך שלהן ידוע ורמת ההשתתפות וההצלחה גם היא ידועה.

פעילויות מונחות עצמית– אלה כל הפעילויות שלא צריך להם רמת ארגון גבוהה, הנובעות מתוך עניין משותף של אנשים, ללא פרסום רב, ופועלות ללא תוכנית מובנית מראש.

אירועים מיוחדים– אלו אירועים הנערכים פעם בשנה או מספר פעמים בשנה במועדים קבועים ולכן התכנון וההכנות דורשים הרבה זמן מראש. בדרך כלל צריך להתחשב במזג האוויר, אירועים נוספים באותו תאריך, יותר מדי משתתפים, אי סדרים חברתיים וכיוצא בזה.

שירותים מיוחדים– שירותים מיוחדים כוללים את כל המאמצים הנעשים ללמד, לעודד, לדחוף ולהניע אנשים להצטרף לתוכניות ופעילויות קיימות. זה כולל גם את כל המאמצים שנעשים על ידי צוותי הפנאי להצית את העניין בפעילויות פנאי חדשות.

תוכנית פנאי קהילתי נכונה חייבת לקחת בחשבון שכל קהילה וקהילה מורכבת מקבוצות אכלוסיה שונות, ולכל קבוצה כזו ישנן דרישות פנאי שלה. אך יחד עם זאת צריכים להבין שכל קבוצה כזו היא חלק של כלל הקהילה והתכנון הכללי של שירותי הפנאי רק משרת אותה:

המשפחה– מתכנני הפנאי הקהילתי חייבים לעשות כל מאמץ לספק שירותי פנאי לכל המשפחה כיחידה אחת. לתוכניות הפנאי הקהילתי יש תפקיד חברתי בשמירת הדבק החברתי של המשפחה, לאור התפורות הפעילויות המשפחתיות.

מוגבלים שכלית ורגשית– רבים מהאנשים האלו מאושפזים במוסדות שמספקים להם שירותי פנאי דרך המחלקות השונות שבהם הם מאושפזים. אך הנטייה המודרנית כיום היא לנסות להפעיל את המוגבלים הללו דרך הקהילה עצמה. הרבה סוכנויות פרטיות וציבוריות מעסיקות מטפלים מקצועיים, שהכשרתם בפיזיותרפיה, כדי לעזור בהפעלת תוכניות פנאי לאוכלוסיות הללו. כמובן שחשוב ביותר לנסות לשלב את אותם מוגבלים בתוכניות פנאי קיימות ולא לנסות ולבודד אותם בתוכניות מיוחדות רק להם.

מוגבלים גופנית– יש אחוז גבוהה מאוד של מוגבלים גופנית בכל קהילה וקהילה. אותם מוגבלים בדרך כלל לא משתתפים בכל אותן תוכניות פנאי, או בגלל שדרישותיהם שונות או בגלל מחסומים מבניים. כל המתקנים הציבוריים חייבים להיות בעלי גישה למוגבלים וזה למעשה צריך להיות הצעד הראשון. כמו כן חייבים לבנות להם תוכניות פנאי מיוחדות בכדי שיעמדו בצרכים שלהם ולכן צריכים להתרכז במה שהם יכולים ולא במה שהם לא יכולים לעשות.

מבריאים ומחלימים– קבוצה נוספת שלמעשה מנותקת מתוכניות הפנאי הם כל אותם אנשים שחייבים להיות בביתם אם על בסיס זמני או על בסיס קבוע. לכל אותם אנשים צריך לבנות תוכניות פנאי שמבוססות על משחקי ישיבה, קריאה ומוזיקה.

אזרחים קשישים– אחת מקבוצות האוכלוסייה הגדולות ביותר בכל קהילה וקהילה הם הקשישים. בקבוצות אלו ניתן למצוא אנשים עם יכולות מגוונות להפליא. רבים מהם נשארים בקהילה והם בעלי יכולת תפקוד מצוינת. אך בתוכם יש בדרך כלל קבוצה שבגלל כל מיני סיבות, הפכו להיות אזרחים מדרגה שנייה בגלל פרישה לגמלאות או בגלל ניתוק מבני המשפחה. לפעמים אזרחים אלה מתפקדים מצוין בתוך קבוצות גיל שונות ולפעמים רק עם בני גילם. חייבים לעודד אותם לשמור על הסטאטוס החברתי שלהם בתוך התוכניות השונות של הפנאי שהקהילה מציעה.תכנון עבורם דורש רגישות והבנה מעמיקה של רמות העניין השונות שלהם יכולתם הכללית ומה דעתם על התוכניות עבורם.

ילדים לפני בית ספר– בכדי שתהיה תוכנית פנאי קהילתית מאוזנת צריך גם תוכניות לילדים הרכים שמטבע הדברים צריכים יותר השגחה והכוונה. חייבים לספק לקבוצת הגיל הזו מיתקנים וציוד בכדי שהניסיון שיהיה להם יהיה חיובי ובונה. רוב הפעילויות יכולות להיות קשורות לבית ולאחר מכן תחת השגחת ההורים.

קבוצות מיעוט– תוכניות הפנאי הקהילתי יכולות להיות מושלמות, אך כוחות חברתיים, כלכליים, פוליטיים, גזעיים, לאומיים ודתיים יכולים להוציא אותן מהאיזון ומיעילותם. לכן חייבים ללמוד ביסודיות את כל הכוחות הללו שפועלים בקהילה בכדי למנוע עימותים עתידיים עם אותם קבוצות מיעוט.

כוחות צבא– שירותי פנאי מיוחדים ניתנים לאנשי כוחות הביטחון במקומות שירותם. אך חשוב גם לספק שירותי פנאי לאותם אנשי שירותי הביטחון שבאים הביתה ולעודד אותם לקחת חלק בפעילויות הקהילתיות הכלליות.

תיירים– חופשות מביאות כמויות גדולות ביותר של תיירים לקהילה. נכון שהטיפול "בגדול" בתייר שייך למדינה, אך התייר משפר את המצב הכלכלי של הקהילה המקומית ולכן הקהילה המקומית צריכה להיות מוכנה לשתף את התיירים בתוכניות הפנאי הקהילתי.

למתכנני הפנאי הקהילתי יש מספר סוכנויות חברתיות משניות היכולות לעזור בכל נושאי הפנאי בקהילה. בית הספר הוא אחד הסוכנויות החשובות ביותר בנושא החינוך לפנאי קהילתי:

1. בית הספר הינו המוסד העיקרי שבו נמצאים הילדים בתהליך הכשרתם לחיים, ולכן הוא צריך לקבל על עצמו אחריות מרכזית לחינוך לפנאי, וליזום הכשרה לתרבות הפנאי של הקהילה כולה.

2. יש להתייחס לתוכנית של חינוך לפנאי בבית הספר כמגמה העומדת בפני עצמה, בעלת ערך משלה, להתפתחות וגדילה חופשיים של הילד בפעולות פנאי. על כן יש להכיר בה כתוכנית רשמית, וליישמה כנושא בר – חשיבות במערכת החינוך על שלביה השונים.

3. כל תוכנית חינוך לפנאי צריכה לסייע לילדים להשיג איכות חיים ושימוש נבון בפנאי באמצעים של פיתוח שכלי, נפשי, גופני וחברתי.

4. על בית הספר להכשיר את הילד לשפוט ולבחור פעילויות של פנאי בעלות ערך מתמשך לכל החיים, וכן להעריך פעילויות שונות, לקבוע מטרות ולהיות מודעים לחשיבות הפנאי.

5. התוכנית לפנאי צריכה להציע פעילויות מאוזנות ומגוונות מבחינה גופנית, חברתית, נפשית ושכלית.

6. התוכנית צריכה להבטיח פעילויות התורמות לגדילה אישית של הילד.

7. התוכנית צריכה להבטיח פעילויות פנאי אשר תתרומנה להתפתחות הנורמות החברתיות של הילד.

8. התוכנית צריכה להוביל לאינטגרציה חברתית – תרבותית.

9.התוכנית צריכה לטפח פעילויות תרבות פנאי שתבאנה לטיפוח התא המשפחתי. 10. התוכנית צריכה להציע אפשרויות ותוכניות להנאה בחיק הטבע.

11. התוכנית צריכה להדגיש שהיא מיועדת לרבים.

12. התוכנית צריכה לחנך את הילד להערכת התנהגותם של אחרים.

13. התוכנית צריכה לשמור על איזון בהתייחסותה לתרבות הפנאי של ילדים וילדות.

14. התוכנית צריכה להציע פעולות תרבות פנאי המתאימות למוגבלים גופנית ונפשית.

15. התוכנית צריכה לעודד פעולות וולונטאריות עצמיות כחלק מתרבות הפנאי ובמסגרת ארגונים מוסדות ומסגרות שונות.

בכדי להשיג את כל המטרות הללו על מערכת החינוך להבטיח ציוד ומשאבים מתאימים לחינוך לפנאי ועל כן יש לנצל את כל המשאבים בתוך ומחוץ לבית הספר, לשם העשרת התוכנית, והטמעתה בתוך מערכת החינוך.

בתי כנסת– בתי כנסת מקומיים יכולים לעזור בעזרת המיתקנים שיש להם לקהילה המקומית, שמצד שני יכולה לתמוך בתוכניות שיש לאותם בתי כנסת הפונים לקהל צעיר ומבוגר כאחד.

סוכנויות בריאותיות– יש הרבה מאוד מומחים בתוכניות שקשורות למוגבלים שכלית, מוגבלים נפשית, ומוגבלים גופנית ששיכים לסוכנויות בריאותיות. במקום לבקש מהם רעיונות לפעילויות, למה לא לערוך איתם פעילויות משותפות? פעילויות משותפות משלשות את היעלות וכן את הערך שהמחלקות הציבוריות מקבלות.

גופים ממשלתיים– שיתוף פעולה עם סוכנויות ממשלתיות אחרות מרחיב את כמות השירותים הניתנת. מחלקות פנאי מקומיות חייבות לעבוד בשיתוף פעולה עם גופים מקומיים, אזוריים וכלל ארציים בעיקר בנושאי התכנון.

סוכנויות נוספות של פנאי – בכל קהילה וקהילה יש סוכנויות נוספות המספקות שירותי פנאי לאכלוסיה: תנועות נוער, מועדוני ספורט פרטיים וציבוריים ועוד. אלה יכולים לארגן פעילויות פנאי משותפות.

ארגונים התנדבותיים ומסדרים – יש ארגונים התנדבותיים ומסדרים רבים שאחד מהתפקידים הראשוניים שלהם הוא שיפור איכות החיים בקהילה. ארגונים אלה עשירים בכוח אדם ובהתלהבות והם הארגונים הטבעיים ביותר לקרוא לעזרתם בהכנת פעילויות פנאי לכלל האוכלוסייה המקומית.

קבוצות בעלות עניין מיוחד- יש הרבה ארגונים בעלי עניין מיוחד שישתפו פעולה עם סוכנויות ציבוריות להביא לידיעת הציבור את תחביבם. זה יכול להיעשות דרך אירועים מיוחדים ותכנון משותף של האירועים.

העצמה קהילתית:

דרך נוספת להשיג את מעורבות האנשים בשרותי פנאי היא העצמה קהילתית.

העצמה קהילתית היא תהליך ההיחלצות של אנשים בעלי מאפיין קריטי משותף ממצב של חוסר אונים למצב של יותר יכולת לשלוט בסביבה ולקבל החלטות באשר לעתיד.

המאפיין הקריטי המשותף הוא תכונה, סגנון חיים או מגבלה, שמבחינה את נושאיה כשונים באופן משמעותי משאר האנשים בסביבה שהם חיים בה.

מה קורה בתהליך ההעצמה הקהילתית?

1. אנשים מגלים שאינם בודדים במצבם, בצורכיהם ובתחושותיהם.

2. אנשים מתחילים להתייחס לזולת, הנושא מאפיין קריטי דומה, בדרכים חדשות. ניכור ועוינות הופכים לתמיכה וידידות.

3. ככל שהולך ומוסר מעטה המסתורין מעל המאפיין הקריטי, כך פוחתת התלות של בעלי המאפיין במומחים למצבם.

4. אנשים מגלים כי ביכולתם לייצג את עצמם, ומתחילים לעסוק בסנגור עצמי – הם מתארגנים ומתחילים לפעול בקהילה.

5. הקהילה מעבדת הצעה עצמאית משלה לניהול ענייניה.

6. הקהילה מציגה חלופה מאורגנת למצב הקיים, או להצעה שהוצעה לה, ונאבקת על יישומה.

 7. הקהילה מפעילה השפעה ומתארגנת לקבלה או לשינוי של חוקים, מדיניות, שירותים גישות או ערכים החשובים לה.

8. תהליך ההעצמה מגיע לשיאו, כאשר אנשים, הפעם מתוך עמדה של שליטה ויכולת, מגלים מחדש את מגבלות עוצמתם. ההכרה במגבלות מניעה את הקהילה לשתף פעולה עם אנשי מקצוע ועם מומחים שונים.שיתוף פעולה כזה חיוני לבניית קשרים ולהתפתחות הקהילה.

תהליך ההעצמה פירושו מעבר ממצב של חוסר אונים למצב של שליטה יחסית בחיים, בגורל ובסביבה. גישת ההעצמה מבקשת לחולל שינוי בשלושה ממדים של מצב חברתי נתון: בתחושה וביכולת של הפרטים, בחיי הקולקטיב ובהתערבות המקצועית הרלבנטית לטיפול במצב. שלושת התהליכים מחזקים ומשלימים זה את זה ויוצרים במשולב תהליך שינוי חברתי, הרגיש לתוצאות הלוואי שלו ולהשלכותיו על פרטים, קבוצות וקהילות.

מה נוצר בתהליך הזה?

נחישות ורצון-

1. העצמה תלויה בנחישותם של אנשים להשיג משאבים ולפתח יכולות, כדי להשיג מטרה בעלת ערך בחיים. ייתכן שנחישות ורצון הם תוצר ראשון בתהליך.

2. הכרה של אנשים בזכותם להביע שאיפות ומאוויים ולהגדיר מחדש את עצמם ואת מצבם.

3. אמונה ביכולת העצמית להשיג תוצאות היא הישג אישי שמתרגם במהלך המאמץ המשותף להשגת תוצאות חברתיות, ולתחושת היכולת של הקהילה כולה.

4. למרות שיש מי שחושבים, כי בתהליך ההעצמה הקהילתית, מה שנעשה חשוב יותר ממה שהושג, גם להישגים הממשיים יש חשיבות. אלה עשויים להיות שונים ומגוונים: שיפור בנגישות, ברמת השירות או בהיקף השירותים, הקמת ארגונים קהילתיים חדשים או השפעה על עיצוב מדיניות חברתית.

5. הצלחה בגיוס משאבים להמשך התהליך או לביסוס מעמדו של הארגון הקהילתי, מצביעה על התבססות ההעצמה כמרכיב קבוע בחיי האנשים.

הערכת תוכניות פנאי קהילתי:

חייבים לדון במספר נקודות שונות וכלליות, לפני שדנים בטכניקות מיוחדות להערכת שירותי פנאי בקהילה.

נקודה ראשונה– הערכה היא תהליך ארוך ומתמשך, לא משימה חד שנתית או כל חמש שנים. מתכנני הפנאי חייבים לשאול כל הזמן את השאלות הבאות: האם התוכנית הזו טובה? האם היא משיגה את מה שהיא צריכה להשיג? איך ניתן לשפר את התוכנית? מה אני עוד צריך לדעת בכדי לשפוט את התוכנית בצורה אובייקטיבית? והאם התוכנית עולה יותר מידי?

נקודה שנייה– הערכת תוכנית חייבת להיות מבוססת על ממצאים מוחשיים ככל שניתן, למרות שקשה להימנע מנתונים סובייקטיביים. זה מחייב שכל הזמן ייאספו נתונים ומידע על כל תוכנית. נתונים אלו צריכים לכלול מספרי משתתפים, מחירי מוצרים ושירותים, ואיזון חוזר מהמשתתפים לגבי השתתפותם בתוכניות השונות.

נקודה שלישית– הערכה צריכה להיעשות במקביל לקריטריונים שונים.אם איננו יודעים לאן אנחנו הולכים זה בלתי אפשרי לדעת האם הגענו.