"אני רוצה שלילדים תהיה אותה תחושה כמו שלי יש כלפי חינוך גופני": תהליך התירבות של סטודנטים להוראת חינוך גופני בבריטניה

מורים עוברים תהליך תירבות (אקולטורציה) עוד לפני שהם עוברים הכשרה פדגוגית. כלומר, הם מגיעים לתהליך ההכשרה עם סט ברור של תפיסות וערכים בכל הקשור לתפקיד המורה לחינוך גופני.

חלקו הראשון של המאמר עוסק בתירבות שעוברים מורים לחינוך גופני ובאוריינטציה שלהם

אותם ערכים ואמונות של סטודנטים להוראת חינוך גופני מרכיבים את "הצו האובייקטיבי" שלהם, לפיו הם פועלים: הם מקבלים תכנים המתאימים לכך ודוחים תכנים שלא תואמים לו. לתרבות הראשוני שהם עוברים יש השפעה חזקה יותר מאשר לתהליך ההכשרה להוראה עצמו.

מחקרים שנערכו בנושא מצאו כי סטודנטים להוראת חינוך גופני מגיעים להכשרתם עם שתי אוריינטציות מרכזיות – אוריינטציית אימון ואוריינטציית הוראה. סטודנטים בעלי אוריינטציית אימון תופסים את החינוך הגופני כקשור להדרכה של ספורט ולא להוראה מעמיקה. לעומתם, סטודנטים בעלי אוריינטציית הוראה תופסים את המקצוע כמכוון להשגות מטרות חינוכיות מגוונות ומייחסים חשיבות רבה גם להיבטים פדגוגיים וללמידה.

מטרת המחקר הנוכחי היא לתאר את התירבות של סטודנטים בהכשרה להוראת חינוך גופני ולבחון את הערכים, האמונות והתפיסות שלהם בכל הקשור לחינוך גופני. מטרה נוספת היא לבדוק מהם הגורמים שעיצבו את אותם ערכים, אמונות ותפיסות.

חלקו השני של המאמר מציג את שיטת המחקר

המחקר כלל שישה סטודנטים להוראת חינוך גופני בתחילת הכשרתם משלוש אוניברסיטאות באנגליה. כלל הנבדקים, פרט לנבדקת אחת, סיימו תואר ראשון שאינו קשור להוראה לפני תחילת ההכשרה.

נערכו שלושה ראיונות עם הנבדקים: בראיון הראשון הנבדקים נשאלו על האמונות והערכים שלהם בחינוך גופני, שאיפותיהם המקצועיות ועל התירבות שעברו (לדוגמה: "מי הכי השפיע עלייך להתחיל בתהליך ההכשרה להוראה של מורה לחינוך גופני?"). בריאיון השני, כל נבדק התבקש לשחק תפקיד של מורה לחינוך גופני בבית ספר האידיאלי עבורו ולראיין מתמודד למשרה של מורה לחינוך גופני. על הנבדקים לתאר את בית הספר, את מטרות החינוך הגופני ולספק עצות להצטרפות לצוות החינוך הגופני.

בריאיון השלישי קיבלו הנבדקים שלושה תיאורי מקרה והיו צריכים להביע את דעתם. המקרה הראשון עסק במורה בעל אוריינטציית אימון, המלמד פוטבול 35 תלמידים בכיתה ח'. הוא מתרגל עם התלמידים מצבים נייחים, התקפה מול הגנה ומשחק מלא, כיוון שיש להם משחק למחרת. בנוסף, מבקש מהתלמידים להתארגן בקבוצות ולשחק באופן עצמאי.

המקרה השני עסק במורה עם אוריינטציית הוראה. המורה לימדה 26 תלמידות בכיתה ז' כדורעף במשחקונים קטנים המתבססים על אסטרטגיות בסיסיות, העניקה להם משובים והתאימה את המשימות לרמתה של כל תלמידה. המקרה השלישי מתאר פדגוגיה של מורה עם אוריינטציה מעורבת. המורה לימדה 30 תלמידות בכיתה ו' הוקי והודיעה להן שאם מספיק תלמידות ישתתפו באימון ההוקי הראשון, היא תקים קבוצות בית-ספריות. היא העניקה להן משובים טכניים, דגשים למיומנויות ועודדה אותן להגיע לאימון הראשון של הקבוצה.

חלקו השלישי של המאמר עוסק בתוצאות המחקר ומסקנותיו

מתוך הראיונות עם הנבדקים עלו שישה תחומים הקשורים לאמונותיהם, ערכיהם ותפיסותיהם לגבי הוראת חינוך גופני: (1) אוריינטציות ערכיות ומטרות (2) תוכנית הלימודים (3) פדגוגיה (4) אוריינטציות ותכונות של מורים (5) דינמיקות בצוות החינוך הגופני בבית הספר (6) ספורט ופעילות גופנית מחוץ לבית הספר.

1. אוריינטציות ערכיות ומטרות: לנבדקים היו מטרות במספר תחומים. בתחום הפיזי, מטרתם הייתה להגיע לשליטה דיסציפלינרית, כלומר, שהתלמידים ירכשו מיומנויות ברמה גבוהה. מטרתם העיקרית הייתה שיפור ביצועים ספורטיביים באמצעות שליטה במיומנויות והבנה טקטית. בתחום החברתי-רגשי, מטרתם הייתה לפתח אחריות חברתית, קבלת החלטות וכישורים רגשיים. מטרה נוספת הייתה קידום אורח חיים בריא בקרב התלמידים.
2. תוכנית הלימודים: למרות שדגלו בגישה הדיסציפלינרית, הנבדקים טענו שיש לתת לתלמידים מגוון רחב של פעילויות ספורט מסורתיות ולא מסורתיות.
3. פדגוגיה: על המורה לשלוט בידע התוכן ובידע הפדגוגי וללמד בגישות הוראה שונות. למרות זאת, הגישה המרכזית עליה דיברו הנבדקים הייתה גישת התרגול, הכוללת תרגולים של התלמידים והדגמות של המורה. חלק מהנבדקים טענו שיש להעריך לא רק את המיומנויות הפיזיות של התלמידים, אלא גם את מיומנויות החשיבה שלהם ואת התנהגותם.
4. אוריינטציות ותכונות של מורים: תחום זה מתייחס לתיאורי המקרה שהוצגו לנבדקים בראיון השלישי. כלל הנבדקים היו ביקורתיים לתרחיש שתיאר אוריינטציות אימון, והתייחסו באופן חיובי לתרחיש שתיאר אוריינטציית הוראה. לטענתם, מורה לחינוך גופני צריך להתרכז בתלמיד, אך עליו להיות בעל תשוקה לספורט תחרותי.
5. דינמיקות בצוות החינוך הגופני בבית הספר: בראיונותיהם, הדגישו הנבדקים את חשיבות צוות החינוך הגופני בבית הספר להצלחתם של מורים חדשים.
6. ספורט ופעילות גופנית מחוץ לבית הספר: באמצעות תוכניות אלה, המורים והתלמידים יכולים להכיר אחד את השני טוב יותר, ללא מתן ציונים והערכה. בנוסף, יותר תלמידים ישתתפו והם יהיו חשופים לפעילויות שלא נחשפו אליהן בעבר. מרבית המטרות שהציעו הנבדקים לתוכנית זו, בניגוד לתוכנית הלימודים בבית הספר, הן מטרות חברתיות-רגשיות.

מטרה נוספת הייתה לבחון את הגורמים שעיצבו את אותם ערכים, אמונות. מהראיונות עלו שני גורמים אפשריים – גורמי משיכה וגורמים מעצבים.

גורמי המשיכה שנמצאו במחקר זה, בדומה למחקרים אחרים, הם אהבה לספורט ורצון לעבוד עם ילדים ובני נוער. בניגוד לטענותיהם על ספורט ופעילות גופנית מחוץ לבית הספר, הנבדקים דיווחו שהם ציפו לעבוד עם ספורטאים ברמה גבוהה ולפתח את יכולות הספורטיביות שלהם.

הגורמים המעצבים כללו את הצו הסובייקטיבי של כל סטודנט להוראה, לפיו הוא פעל. המעצב המרכזי של הצו הסובייקטיבי הוא החוויה המצטברת ותוכנית הלימודים לפיה למד כל נבדק – שימור חוויות חיוביות שהם חוו בעצמם בבית הספר ושינוי החוויות השליליות. גורם מעצב נוסף הוא ההורים של הנבדקים. חלקם היו מורים לחינוך גופני, תמכו בהחלטתם ועודדו אותם להיות פעילים.

יש לציין כי נמצאו פערים במהלך הראיונות עם הנבדקים: הם תמכו בשימוש בסגנונות הוראה שונים, אך דיברו בעיקר על סגנון התרגול. פער נוסף התגלה כאשר המורים תמכו בפעילות גופנית מחוץ למסגרת בית הספר, בשביל שיותר ילדים יוכלו להשתתף בה, אך גם ציפו לעבוד עם ספורטאים ברמה גבוהה.

לסיכום, המאמר הנוכחי בחן את התירבות של שישה סטודנטים להוראת חינוך גופני, שכלל את הערכים, האמונות והתפיסות שלהם לגבי חינוך גופני. ממצאי המחקר מראים כי הסטודנטים דוגלים באוריינטציה מאוזנת בין תוכנית הלימודים המסורתית והוראה פורמלית לבין פעילות גופנית מחוץ לבית הספר. ממצאים אלה עשויים לסייע בפיתוח תוכניות הכשרה מתאימות יותר למורים לחינוך גופני.

המאמר תורגם מאנגלית ושוכתב לעברית בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא