כשהכהנים בירושלים התעמלו בעירום: בחזרה לפרשה הנשכחת

בתקופת בית המקדש השני הייתה מגמה רחבה של התייוונות (אימוץ התרבות ההלניסטית) והכהן הגדול, יאסון, הקים את הגימנסיון והוביל רפורמה הלניסטית. מקור המילה "גימנסיון" מגיע מהמילה "גימנוס", שמשמעותה עירום. מוסד הגימנסיון היה מוסד מרכזי בעיר וסימל מקום של כבוד לספורט ולתרבות הגוף.

הקמת הגימנסיון ביטאה את הפיכתה של ירושלים לעיר הלניסטית והמעבר של הכהנים לגימנסיון סימל עיסוק בתרבות זרה. דבר זה עורר זעם והתנגדות רבה בקרב היהודים האדוקים. בעקבות התנגדות זו, נוצרו גזרות אנטיוכוס, שהובילו למרד החשמונאים.

המתנגדים לגימנסיון תפסו אותו כשיא ההתייוונות. בגימנסיון עובדים וסוגדים לאדם, לעומת המקדש בו עובדים וסוגדים לאל. כך, נוצר עימות בין תרבות יוון, בה האדם במרכז, לבין התרבות היהודית בה האל במרכז.

בספר מקבים א' מתואר כי היהודים שהלכו לגימנסיון ניסו להסתיר את יהדותם ואת ברית המילה שעברו, משום שבתרבות היוונית פגיעה בגוף נחשבת כחילול הקודש.

למרות שמקורות יהודיים הביעו הסתייגות מתרבות הגוף, חכמי ישראל לא התנגדו לעיסוק גופני. באותה תקופה, הספורט היה חלק מתרבות שלמה וזרה עם ערכים המנוגדים לערכים היהודיים, ולכן שללו כל עיסוק בפעילות גופנית.

עם השנים, בתקופה הרומית, חכמי ישראל קיבלו מהתרבות הזרה את בית המרחץ הרומי, שחדר לתרבות היהודית. במקורות חז"ל אף צוין כי לאחר התקופה החשמונאית, החכמים הגדולים הכירו את תרבות הגוף היוונית ועסקו בשאלות של משיחת שמן בשבת, כמו שעושים לפני קרב היאבקות.

ניתן לראות רתיעה מהצבת הספורט במרכז גם בחוגים דתיים שמרניים כיום. חלקם תופסים את העיסוק בספורט כחזרה להתייוונות שהייתה בירושלים ולאימון בעירום, שלא נכלל עם ערכי היהדות.

לסיכום, השפעתה של פרשת הקמת הגימנסיון בירושלים ניכרת כנקודת מפנה בעיצוב יחסה של היהודית כלפי תרבות הספורט.

סיכום הכתבה נכתב בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

לכתבה המלאה באתר Ynet