משמעות החיפוש אחר קוהרנטיות בהוראה: ניתוח מקרה ודיון תאורטי

קוהרנטיות מוגדרת כיכולתה של מורה לשמור על קשר בין היסודות התיאורטיים שלמדה לבין היסודות המעשיים שמבצעת בשיעוריה. קוהרנטיות כוללת קשר בין ה"אני מאמין" המקצועי של המורה לבין פעולותיה, והיא מגדירה כיצד ישתלבו רעיונות חדשים בתוך מערכת ההחלטות של המורה. כאשר ישנה קוהרנטיות, המורה פועלת בהתאם לאמונותיה ובהתבסס על הידע התיאורטי שלמדה, תוך התאמה למצבים משתנים בהוראה. מחקרים שנערכו בנושא מצאו כי קוהרנטיות מאפשרת למורים להרגיש שלמים עם החלטות שהם מקבלים.

חלקו הראשון של הפרק מציג ניתוח מקרה של מחקר העוסק בחשיבותה של קוהרנטיות ביצירת זהותה של מורה

בחלק זה מציגים כותבי הפרק מחקר וניתוח מקרה של "מורה קוהרנטית" במטרה לבדוק כיצד תכונת הקוהרנטיות באה לידי ביטוי בעבודתה, מהי חשיבותה, מהם הקשיים בהשגתה וכיצד אפשר לקדם תכונה זו בהכשרה להוראה.

מחקר זה ארך שנתיים וכלל שני חלקים. חלקו הראשון היה מעקב בעזרת תצפיות אחר שיעוריה של לאה, מורה ותיקה ומנוסה בהוראה ובהכשרת מורים, בקורס הקשור להוראה יעילה. התצפיות נמשכו ארבעה שיעורים ובחנו כיצד המורה התייחסה ללומדים ואת דרכי ההוראה בהן פעלה.

לאחר התצפיות, בוצעו ראיונות עם המורה ועם שלוש סטודנטיות, שמטרתם הייתה לבחון את נקודת מבטן על ההוראה והשיעורים. לאחר מכן, בוצעו תצפיות על אותה המורה ואותו הקורס אך עם קבוצת לימוד שונה, במשך ארבעה שיעורים, וראיונות עם שלוש סטודנטיות שונות.

חלקו השני של המחקר כלל ראיונות עם שלושה מומחים העוסקים בתחום החינוך הגופני והפדגוגיה, בעלי ניסיון עשיר בהוראה ובהכשרה להוראה. ראיונות אלו עסקו בקוהרנטיות בהוראה ובחשיבותה בקרב מורים וסטודנטים בתהליך ההכשרה.

חלקו השני של הפרק עוסק בתוצאות המחקר וניתוח המקרה

מתוך התצפיות והראיונות שנערכו בחלקו הראשון של המחקר נמצאו ארבעה צירים תיאורטיים ומעשיים המראים כי ישנה קוהרנטיות בעבודתה של לאה:

1. אמונות מקצועיות: אמונות המובילות את חשיבתה של המורה ואת פעולותיה. באמונותיה המקצועיות של לאה נמצאו שישה עקרונות: (א) ערעור ידע קיים ובניית ידע חדש. (ב) הצבת תהליך הלמידה וההבנה במרכז ועידוד תהליכי חשיבה. תהליך הלמידה מתבסס על התפתחותם של הלומדים ועל פתיחותם המחשבתית. (ג) מתן דרך פעולה חופשית לסטודנטים, תוך עזרה והכוונה במידת הצורך. (ד) מתן הערכה מעצבת, המעריכה את התהליך שעברו הלומדים. (ה) חומר לימוד רלוונטי, יישומי ומובן ללומדים. (ו) פירוק מושגים לפריטים מעשיים ולאחר מכן להרכיבם לפריט שלם.
2. מומחיות בחומר הנלמד: שילוב ידע תוכן עם ידע תוכן פדגוגי למען הלומדים, המאפשר גמישות ואלתור.
3. דרכי הוראה: שיעורים מגוונים הכוללים דיונים, הדגמות, משובים ושאילת שאלות המעודדות חשיבה.
4. קשר עם הלומדים: יחסיה של לאה עם הלומדים נגישים, ישנה קבלה של כל הדעות ודיבור בגובה העיניים. אינטראקציה חיובית זו מביאה לאווירה נעימה בשיעורים.

תוצאות המחקר מראות כי ישנה קוהרנטיות בין אמונותיה של לאה ומומחיותה בנושא הנלמד לבין דרכי ההוראה בהן פועלת והקשר שלה עם הלומדים. בנוסף, נמצאה קוהרנטיות בין אמונותיה, הנובעות זו מזו ומאפשרות זו את זו. הגישה המלכדת בין אמונותיה היא הגישה ההומניסטית, המאפשרת תהליך למידה המבוסס על התפתחותו של הלומד ועל פתיחותו המחשבתית. עוד נמצא כי קיים קשר קוהרנטי בין כל אחת מהאמונות לשלוש הצירים האחרים – מומחיות, דרכי הוראה וקשר עם הלומדים.

חלקו השלישי של הפרק דן במשמעות הקוהרנטיות בהוראה

כאמור, מורה קוהרנטי הינו מורה הפועל בקשר בין היסודות התיאורטיים שרכש לבין היסודות הפרקטיים שלו. קשר זה מאפשר לו להיות גמיש בהחלטותיו ולבחור דרכי פעולה עפ"י אמונותיו והידע התיאורטי שרכש. במצב זה המורה מרגיש נאמן לעצמו ותלמידיו מפיקים את המירב מהוראתו.

קוהרנטיות הינה תהליך מתפתח של זהות אישית ומקצועית, והיא מורכבת מיסודות תיאורטיים ויסודות פרקטיים. היסודות התיאורטיים כוללים ידע שהמורה רכשה בתהליך ההכשרה, בהשתלמויות, בניסיון בשטח וכו'. היסודות הפרקטיים כוללים את הלומדים ומשאבי הלמידה. שני יסודות אלה משתנים בהתאם לתוכנית הלימודים, לסביבה וללומדים. לכן, הקוהרנטיות אינה קבועה ועל המורה לחפשה באופן תמידי.

חיפוש זה הינו תהליך לוגי שכלתני ויש לו שני תפקידים: ראשית, הוא מאפשר הבנה עמוקה יותר של התיאוריות החינוכיות ותוכניות הלימודים בהן המורים משתמשים. שנית, בעזרתו ניתן להתאים את ההוראה לכלל התלמידים וליצור עימם קשר טוב יותר.

מתוך הראיונות עם המומחים עלה כי לקוהרנטיות יש חשיבות גבוהה. ראשית, קיומה של קוהרנטיות מאפשרת בניית אמון בין הלומדים למורה, וכך תהיה הבנה טובה יותר של החומר. שנית, הקוהרנטיות מאפשרת בניית ידע חדש ע"י חיבורו לידע קודם. בנוסף, היא מאפשרת למורים לתכנן תהליכי הוראה והערכה ולהוציאם לפועל כך שירגישו שלמים עם עצמם.

אצל מורים לחינוך גופני ניתן לראות קושי בתהליכי תכנון בשל חוסר בקוהרנטיות. דוגמה לכך היא כאשר מורה לחינוך גופני היה ספורטאי תחרותי המאמין בניצחון, אך בבית הספר עליו לחנך לבריאות הגוף ולשיתוף פעולה בין התלמידים.

קיימים שני קשיים בשמירה על קוהרנטיות בהוראה. הקושי הראשון הינו קושי חיצוני הנובע מחוסר התאמה בין המורה לסביבה החינוכית בה היא פועלת. כאשר דעותיה שונות מדעותיהם של הלומדים או של הצוות החינוכי, עלולים להיווצר חיכוכים המונעים קוהרנטיות. הקושי השני הינו קושי פנימי הנובע מחוסר התאמה בין צירי הקוהרנטיות ובתוכם. במצב זה, המורה פועל בניגוד לאמונותיו ותיווצר חוסר התאמה בין פעולותיו לכישוריו.

בנוסף, קיימים קשיים בשמירה על קוהרנטיות גם בתהליך ההכשרה להוראה. תהליך זה לא מכיר באמונותיהם המקצועיות של הסטודנטים, הפועלים מתוך צורך לרצות את המנחים הפדגוגיים והמורים המאמנים. בנוסף, האמונות שלהם לא מגובשות, הידע התיאורטי דל ואין מספיק ידע פרקטי.

שלושת המומחים שרואיינו מציעים חמש דרכים לבניית מודל שיסייע לסטודנטים לחפש אחר קוהרנטיות ולשמור עליה:

1. חינוך לתכנון, המסייע במעבר של התיאוריה אל הפרקטיקה.
2. שאילת שאלות המסייעות בהבנת הקשר בין התיאוריה לפרקטיקה, כמו מהי מטרת השיעור, כיצד ההנחיות שניתנו מסייעות בהשגת התוצר וכו'. 
3. קבלת דוגמה אישית של אותנטיות ורפלקציה מהמנחים הפדגוגיים. 
4. חיבור בין הידע הנרכש בקורסים תיאורטיים ומקצועיים לבין שלבי תכנון בהוראה. 
5. ניתוח אירוע עבר תוך חיבור התיאוריה לפרקטיקה.

לסיכום, הקוהרנטיות הינה רכיב מרכזי בזהותו של מורה ויש לפתח אותה בשלב ההכשרה להוראה, בשלב ההתמחות ובשלבי הוראה מתקדמים.  

סיכום המאמר נכתב בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט