פעילות גופנית

לפי ארגון הבריאות העולמי, פעילות גופנית מוגדרת כתנועה המופקת באמצעות שרירי הגוף ודורשת הוצאת אנרגיה. לפעילות גופנית יש יתרונות רבים: בקרב ילדים ומתבגרים, פעילות גופנית משפרת בריאות קרדיו-מטבולית, בריאות עצם, בריאות נפשית ובריאות גופנית. בקרב מבוגרים, ישנה הפחתה בסיכון לתמותה, מחלות לב, סכרת ויתר לחץ דם. בנוסף, יש שיפור בבריאות הנפשית והקוגניטיבית. בקרב נשים בהריון ולאחר לידה, פעילות גופנית מפחיתה סיכון לרעלת הריון, סכרת הריון, יתר לחץ דם וסיבוכים בלידה.

פעילות יושבנית מוגדרת כפעילות בה מתרחשת הוצאה אנרגטית נמוכה. חוסר בפעילות גופנית והתנהגות יושבנית עלולים לגרום לעלייה בסיכונים למחלות ולהשמנה. כמו כן, אנשים שאינם פעילים גופנית נמצאים בסיכון גבוה יותר למוות מאשר אנשים פעילים גופנית.

המדריך של ארגון הבריאות העולמי לפעילות גופנית ולהתנהגות יושבנית מספק המלצות לביצוע פעילות גופנית לפי גילאים ומצבים שונים. מדריך זה מפרט את משך הפעילות, העצימות והתדירות שיש לבצע על מנת לקבל את יתרונותיה של הפעילות הגופנית.

המדריך של ארגון הבריאות העולמי לפעילות גופנית, התנהגות יושבנית ושינה בקרב ילדים בגילאי חמש ומטה מציג את ההמלצות לקבוצה זו לפעילות גופנית, לשינה ולזמן מסך. בנוסף, דו"ח זה מציג סיכום אינפוגרפי של המלצות הארגון לביצוע פעילות גופנית והתנהגות יושבנית לכלל קבוצות הגילאים השונות.

מחקרים שנערכו בנושא מצאו כי שליש מאוכלוסיית העולם הבוגרת לא עומדת בהמלצת הארגון לביצוע פעילות גופנית מתונה עד עצימה במשך 150 דקות בשבוע. בנוסף, 81% מבני הנוער בגילאי 18-11 לא פעילים גופנית. מחקרים נוספים מצביעים על כך שנשים פחות פעילות גופנית מאשר גברים. פערים אלה עלולים לנבוע מנגישות האוכלוסייה לפעילות גופנית, מהתרבות ומהסביבה.

התוכנית העולמית של ארגון הבריאות העולמי לפעילות גופנית מספקת המלצות שניתן ליישם על מנת לקדם פעילות גופנית במדינה, כמו: נגישות להולכי רגל ורוכבי אופניים, הגדלת שעות הפעילות הגופנית בבתי הספר וכו'. יישום מדיניות להעלאת פעילות גופנית במדינה דורשת מאמץ משותף של משרדי ממשלה שונים – משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד התחבורה ועוד. 

ארגון הבריאות העולמי ממליץ ליישם פעולות אלה בעזרת פיתוח הנחיות מדיניות מותאמות לקידום פעילות גופנית, הסברה להעלאת מודעות ליתרונות הפעילות הגופנית, פיתוח כלים טכניים ופלטפורמות דיגיטליות להעלאת הידע בנושא, שיתופי פעולה בין מגזרים וקובעי מדיניות וביצוע ניטור על ההתקדמות ביישום מדיניות זו.

לסיכום, ארגון הבריאות העולמי מספק המלצות ליישום ופיתוח הנחיות מדיניות להגברת הפעילות הגופנית.

המאמר תורגם מאנגלית ושוכתב לעברית בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

לדו"ח המלא של ארגון הבריאות העולמי