מוטיבציה של סטודנטים לחינוך גופני במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט להיות מורים בעתיד

בחודשים האחרונים בוצע מחקר בבית הספר להוראת חינוך גופני במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט קמפוס וינגייט, במטרה לבדוק מוטיבציה להוראת חינוך גופני בקרב סטודנטים. במהלך המחקר פורסם שאלון בקרב הסטודנטים הבוחן את המוטיבציה שלהם לעסוק בהוראת חינוך גופני. בנוסף לשאלות המוטיבציה והרצון, השאלון כלל פרטים אישיים כמו גיל, מגדר, תוכנית לימודים ושנת לימודים.

235 סטודנטים ענו על השאלון (51.1% גברים, 48.5% נשים), מתוכם 93.2% לומדים בקמפוס וינגייט. 43.4% מהעונים על השאלון הם משנה א', 14% הם משנה ב', 19.1% הם משנה ג' ו-15.3% הם משנה ד'.

השאלה שנשאלו הסטודנטים הייתה: "האם את/ה מעוניין/ת להיות מורה בעתיד?". מעל 50% ענו כי הם מעוניינים להיות מורים, 11.1% ענו "אין לי מושג", 13.6% ענו "כנראה שלא" ו-8.5% ענו "בוודאות לא". בנוסף, נמצא כי מרבית הסטודנטים שמעוניינים להיות מורים הינם משנה א', ואילו רוב הסטודנטים שבוודאות לא רוצים להיות מורים הינם משנה ב'.

הסטודנטים נימקו את החלטתם בנימוקים שונים. הסטודנטים שדיווחו שאינם מעוניינים להיות מורים טענו זאת בעיקר בשל השכר הנמוך וחוסר ההערכה של התלמידים, צוות בית הספר ואנשים נוספים. הסטודנטים שדיווחו כי הם מעוניינים להיות מורים בעתיד טענו זאת בשל רצון להטמיע ערכים ולחנך; להטמיע את חשיבות הספורט והתחום הגופני; תחושת שליחות ויכולת השפעה; אהבה לילדים ועבודה בשעות נוחות.

לסיכום, מחקר זה מצא כי קיימת מוטיבציה להוראת חינוך גופני בקרב סטודנטים וכי מרבית הסטודנטים המעוניינים להיות מורים בעתיד הינם משנה א'.

סיכום המאמר נכתב בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט