הישגים מהירים או השקעה בטכניקה- אלון בן דור

הישגים מהירים או השקעה בטכניקה- אלון בן דור

 (פורסם לראשונה בביטאון "המאמן", גליון 35, מאי 2003)

כניסתם המסיבית של שידורים ישירים ממשחקי הכדורגל באירופה ובעיקר מאנגליה, מחזירה אלינו את השאלה על ההבדלים הברורים מדי לעין, בינם לבינינו.

שני מושגים המציינים את ההבדל הבולט ביותר בינינו לאירופה הם "קצב המשחק"* ו"שטף המשחק"**.

 אם בשבת אחה"צ, אני רואה משחק מהליגה הראשונה באנגליה, כאשר הכדור נע במהירות ובדיוק, בין חמישה שישה ויותר משחקני הקבוצה לפני שהיריב מצליח להפריע או לפני שמגיעים לבעיטה לשער אז, מגיע השידור הישיר של ליגת העל הישראלית (שינוי מאוד חשוב ומשמעותי של השם ?!) מיד אחריו וכאן עובר הכדור מקבוצה לקבוצה לאחר שלוש-ארבע מסירות לכל היותר כמו בפינג פונג  ובקצב שמאפשר לי גם ללכת למטבח ולהכין קפה, לפני שמישהו בועט לשער.

בשיחות על הכדורגל הישראלי, עם אנשי מקצוע מתחומי ספורט שונים ומגוונים (מומחים מהמכללה לספורט ואימון ע"ש זינמן, מאמני הנבחרת הלאומית לשעבר, מאמנים במחלקות נוער ואחרים), עולה פעמים רבות נושא הפער בשני פרמטרים הנ"ל והסיבות שגורמות לפער זה.

ההסכמה הכמעט אחידה בין אותם האנשים, היא על היכולת הטכנית הנחותה של הכדורגלן הישראלי.

נחיתותו של השחקן הישראלי מבחינה גופנית, היא נושא ישן וכמעט ללא מחלוקת בין אנשי המקצוע בארץ אך תמיד "התנחמנו" בכישורינו הטכניים. גם מאמנים זרים, סוכני שחקנים ומגלי כשרונות, שהגיעו מחו"ל, ציינו ושיבחו לא פעם  שחקנים מסוימים על יכולתם הטכנית הגבוהה  וסביר מאוד שהם יודעים מה שהם אומרים.  אכן, ישנם שחקנים בליגה הישראלית, לצערי בודדים, עם יכולת טכנית גבוהה.

טכניקה ב"זמן אמת"

יכולת טכנית גבוהה אינה מספיקה, כפי שידוע לכולנו, כדי להתקדם לרמות הגבוהות. השחקנים אצלנו טובים אולי בביצוע המיומנויות הטכניות בפני עצמן (ובתנאי הסביבה של ליגת העל הישראלית) אך הדבר שונה מהותית כאשר צריך למשל לעצור כדור או להקשית כדור, בצורה מוצלחת, בתנאי סביבה אירופאים. קצב מהיר יותר, יריבים טובים יותר, בעלי כושר גופני גבוהה יותר ובעלי הבנת משחק טובה יותר, מחייבים לא רק ביצוע מהיר אלא גם חשיבה והחלטה מהירים. קחו לדוגמה את יוסי בניון. ללא ספק אחד הכשרונות הגדולים של הכדורגל הישראלי בעל טכניקה ברמה טובה מאוד שמשתפשף ומנסה להתאקלם היום, בליגה אגרסיבית ומהירה מאוד (ספרד). חברו הישראלי לקבוצה אילן בכר עוד לא זכה אחרי חצי שנה, לקבל את ההזדמנות ל"השתפשף" במשחק. שחקנים אחרים שיצאו לשחק בליגות אירופאיות, מלבד אולי אייל ברקוביץ וחיים רביבו, גילו  שם את ה"תנאים הסביבתיים" השונים כל כך ולא תמיד זכו למאמנים סבלניים שאיפשרו להם מספיק התנסות ושיפשוף כדי להביא ליידי ביטוי את יכולתם וכשרונם, שהיו בולטים כל כך בסביבה הישראלית. את היכולת הטכנית (בנוסף לכשרונו) רוכש השחקן  בגיל הצעיר, כאשר הוא מתחיל את צעדיו במועדון כדורגל מסודר. בהמשך דרכו נתקל השחקן בדרגות קושי גבוהות יותר וע"י כך משכלל ומשפר את יכולתו.  ככל שהוא מתרגל יותר את יכולתו הטכנית ובדרגות קושי גבוהות יותר, כך גם גדלים סיכוייו להשתלב מאוחר יותר, בצורה מוצלחת ומהירה יותר, במסגרת עם תנאים סביבתיים קשים יותר, דהיינו אירופה.

שיפור רב חל ביחס בעלי ומנהלי האגודות למחלקות הנוער. יותר ויותר מאמנים בעלי ידע רחב, בחלקם מורים לחינוך גופני, מדריכים במחלקות הנוער. מועדונים מסוימים גם מחזיקים מנהל מקצועי למחלקת הנוער שתפקידו לתאם ולפקח על עבודת המאמנים במחלקת הנוער. גם מאמני כושר ומאמני שוערים הם לא תופעה נדירה במחלקות נוער מתקדמות.

יותר "שעות מנוע"

המעבר בקבוצות הילדים למשחקי 7 נגד 7 לפני מספר שנים, היה רעיון במקומו ונראה לי שכדאי לבדוק את הרחבתו למסגרות גיל מבוגר יותר. משחק אחד בשבוע, בקבוצה של 11 נערים, על מגר

ש כמו שדה תעופה (כשהשחקן נוגע בכדור פעם ב 3-2 דקות) לא מאפשר לשחקן את ה"שיפשוף" הדרוש באינטנסיביות המתאימה  ובדרגת הקושי הנחוצה לשיפור ושיכלול יכולתו.

תופעה נוספת הקיימת בקבוצות רבות היא החזקת סגל של 25 ויותר שחקנים בקבוצה ומחוייבות (ההורים משלמים !) לשתף את כולם במשחקים, דבר שמפחית עוד יותר את זמן ה"מגע עם הכדור" של השחקן הבודד (ואולי גם הכשרוני מאוד).

בשנים האחרונות למדנו רבות משכינינו האירופים. למדנו איך לקרוא לליגה הראשונה שלנו, למדנו איך קונים שחקנים זרים, למדנו גם איך מוכרים שחקנים כדי להרוויח כמה שקלים נוספים לתקציב. למדנו גם איך לכסות יציעים, איך להתלבש במזג אויר חורפי (שהגיע סוף סוף), איך לערוך מסיבות עיתונאים והכי חשוב איך לשלוח את נציגינו לכל הקונגרסים והכנסים בעולם.

על דבר  אחד משום מה דילגנו. דיברנו אמנם הרבה ואף הצהרנו בראש חוצות על החשיבות של השקעה בנוער.   נקטנו גם צעדים מספר לשינוי ושיפור אך לדאבוני, מעט מדי, לאט מדי ולא תמיד בכיוון הנכון. ההשקעה בנוער אמורה להיות לטווח ארוך. אי אפשר לחגוג הצלחה בטורניר נערים באמסטרדם או מדלית ארד באליפות אירופה לילדים ולחשוב שזה מוכיח שההשקעה בנוער משתלמת. השקעה בנוער אסור שתחפש הישגים בשלב המוקדם. ההשקעה בנוער צריכה להתחיל בגיל המוקדם (9-10 ואולי לפני) וצריכה להיות על פי תכנית רב שנתית. מרכזה של התכנית חייב להיות הטכניקה. טכניקה, טכניקה וטכניקה ובהדרגה  גם  קצת פיתוח גופני. גם המינון של הפעילות הוא משמעותי. לא נראה לי שבריא (בעיקר מנטלית) לילדים בני 10-12 להתאמן ארבע פעמים בשבוע. גם הנושא הטקטי מהווה מרכיב מרכזי מדי בקבוצות הנוער, מתוך לחץ של האגודות להישגים במחלקות הנוער, שכאילו מפארים את האגודה. מאמני נוער העידו בפניי שהם לא עובדים תמיד כמו שהם חושבים לנכון, משום הצורך להגיע למיקום מכובד, היכול להבטיח את המשך עבודתם באגודה.

נראה לי כי יש מקום למחשבה מחודשת על מבנה הליגות לילדים ולנוער. גם מבנה קבוצות הנוער באגודות הכדורגל דורש שינוי מסוים אם כי ברור לי שהשיקולים הכלכליים הם אלה המובילים ברוב האגודות.

דחיפה לשינויים

אני מסופק מאוד אם שינוי כזה יבוא מכיוונם של בעלי ומנהלי הקבוצות. אלה עסוקים בעניניהם כאשר הכדורגל הוא ענין צדדי אשר מהווה לפעמים יותר טרדה מסיפוק. שינוי בתפיסה ומדיניות הם דברים לא פשוטים במיוחד כאשר הם עלולים לפגוע להם בכיס ולהוסיף לקשיים הקיימים בכל אגודה מימלא. מדוע להחזיק שני מאמנים לקבוצה של 12-14 ילדים אם אפשר להסתפק במאמן אחד שעובד בקבוצת נערים א' בימים א, ג, ה,  וגם מאמן את ילדים ג' בימים ב, ד, ו ?! .

הדרישה לשינויים בכיוון זה צריכה לבוא מהשטח. דחיפה ועידוד בכל פורום אפשרי כמו גם ביקורת וגינוי המצב הנוכחי בו אנו חוזרים ונכשלים במשימות הלאומיות (כולל זו שבדרך) ומצליחים לעיתים די נדירות, רק במישור הקבוצתי ע"י יחידי סגולה הנעזרים בכוחות זרים מיבוא אישי.

ניצחון הוא דבר חשוב, חשוב מאוד ובעצם הכי חשוב, אבל החינוך לניצחון וחשיבות הניצחון צריך להגיע בגיל המתאים ולא להפוך למטרה העיקרית כבר במשחק הראשון של הילד.

לצערי עוד לא המציאו את קיצור הדרך שיתאים לנו. אתם המאמנים, בעלי ומנהלי הקבוצות וגם ההתאחדות לכדורגל יודעים היטב שאי אפשר להגיע להישגים ללא השקעה. כל תכנית שהיא, כולל השקעה כספית חד פעמית של כמה מאות אלפי שקלים, בנבחרות נוער אזוריות או מחוזיות או רב לאומיות, לא יכולה להצליח אם היא לא נעשית לרוחב כל מערכת הכדורגל, בתכנית רב שנתית ובשינוי קיצוני של תפיסה ומדיניות מיושנים שאנחנו נכשלים  בהם כבר הרבה הרבה שנים.