facebook tracking pixel
חיפוש סגור

פורצים גבולות

איך מכילים סטודנטים עם מוגבלויות בלימודים לתואר ראשון בהוראת חינוך גופני?

ד״ר אורלי קיים, מנהלת מרכז התמיכה והנגישות והמכינות הקדם-אקדמיות במכללה האקדמית בווינגייט, מציגה אסטרטגיות מוצלחות להתאמת הלימודים לצרכיהם הייחודיים של סטודנטים עם מוגבלויות * להדגמה היא מביאה שלושה סיפורי הצלחה ומראה את הערך המוסף בהכלת מורים לחינוך גופני עם מוגבלויות

ד״ר אורלי קיים

מאמר זה הוא מאמר על פריצת גבולות, או ליתר דיוק, על פריצת מוגבלויות. מאמר זה נולד מתוך ניסיון של שנים בהכלתם של סטודנטים עם מוגבלויות שונות במסלולי הלימוד לתואר ראשון בהוראת חינוך גופני. אך מעל הכל, מאמר זה נולד מההשראה הרבה שמעניקים המורים בזה נבבה, הדר טל ועשהאל שבו, ששמו להם למטרה להיות מורים לחינוך גופני, חרף מוגבלותם, ועשו את הבלתי ייאמן כדי להגשים את חלומם.

במאמר הנוכחי אבקש להראות כיצד סטודנטים עם מוגבלויות שונות, לרבות מוגבלויות פיזיות, מוטוריות או סנסוריות (חושיות), יכולים להיות מורים לחינוך גופני ולהשתלב בתוכניות הלימוד הרגילות להוראת חינוך גופני. אציג אסטרטגיות מוצלחות להכלת סטודנטים עם מוגבלויות ואפרט את התועלת הרבה הצומחת מהכלה זו לסטודנטים עצמם, לחבריהם לספסל הלימודים, ללא מוגבלויות, ולתלמידי מערכת החינוך.

יותר מ-1.4 מיליון אנשים בישראל, המהווים 21% מהאוכלוסייה הבוגרת (בגילי 20 ומעלה) חיים עם מוגבלות. כך עולה מהדו״ח הסטטיסטי השנתי של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בישראל לשנת 2017. עוד מגלה הדו״ח כי אנשים עם מוגבלות עובדים פחות, משכילים פחות, מרוויחים פחות ורווחתם הנפשית פחותה משל יתר האוכלוסייה. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התשנ״ח - 1998) מגדיר אדם עם מוגבלות כ״אדם עם לקות פיזית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים.״ מטרתו של החוק היא ״להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו.״

כדי ליישם את החוק המוזכר לעיל, דהיינו, להעניק הזדמנות שווה אמיתית לכל סטודנט וסטודנטית העומדים בדרישות הקבלה לתואר הראשון בהוראת חינוך גופני, יש להשקיע מאמצים רבים ולחשוב באופן פתוח ויצירתי על פתרונות שונים שיאפשרו את מה שאולי נראה במבט ראשון בלתי אפשרי – להפוך אנשים עם מוגבלויות שונות למורים לחינוך גופני. עידוד הכלתם של סטודנטים עם מוגבלויות במסלולי ההכשרה לתואר ראשון בתחומי החינוך הגופני והספורט, חשוב לא רק לצורך יישום החוק, אלא גם לאורן של מסקנות מחקר ענף בתחום המלמדות על תרומתו הרבה של העיסוק בפעילות גופנית לשיפור רווחתם הנפשית ואיכות חייהם של אנשים עם מוגבלות.     

האתגר המורכב ביותר בהכלתם של סטודנטים עם מוגבלויות בלימודים לתואר בענפי החינוך הגופני והספורט הוא בשילובם בקורסים המעשיים כמו כדורסל, כדורגל, שחייה, ריצה, התעמלות מכשירים, ריקוד ועוד, ובהתנסות המעשית בהוראת חינוך גופני בבתי הספר. סטודנטים עם מוגבלות פיזית או חושית (לקות ראייה או שמיעה) לא יכולים לבצע כל פעילות פיזית הנדרשת מהם במסגרת הקורסים המעשיים. ברמה הכללית, יש שני תחומים עיקריים שחשוב להתייחס אליהם בהכלת סטודנטים עם מוגבלויות בלימודים להוראות חינוך גופני, כמפורט להלן.

מרכז תמיכה ונגישות

בכל מוסד להשכלה גבוהה אמור להיות מרכז תמיכה ונגישות לסטודנטים עם מוגבלויות או לקויות למידה. במוסדות המציעים לימודים לתואר בהוראת חינוך גופני חשיבותו של מרכז התמיכה גדולה לאין שיעור. תלמידים המתמודדים עם מוגבלות שעשויה להשפיע באופן כלשהו על תפקודם בהשתתפות בקורסים עיוניים או מעשיים, צריכים להיות מופנים למרכז התמיכה, כבר עם קבלתם ללימודים, שם ילמדו מהסטודנט, באופן אישי, עם אילו קשיים ומגבלות הוא מתמודד. מנהלי מרכז התמיכה והנגישות, ביחד עם הסטודנט, ירכיבו את מערכת השעות המתאימה לו וידאגו להתאמות הייחודיות שהוא זקוק להן במסגרת הקורסים המעשיים, זאת תוך התייעצות עם מרצי הקורסים. גם אופן ההיבחנות בקורסים השונים צריך להיבדק לאור המוגבלות. במקרים שבהם הסטודנט אינו יכול לעמוד בדרישות ההיבחנות בקורסים המעשיים אפשר למצוא דרכים חלופיות, כמו למשל, הארכת זמני המדידה, העברת מערכי שיעור בנושאים שעליהם נבחנים הסטודנטים, מתן הערכה על מאמץ במקום על תוצאה ועוד.  

מרכז התמיכה והנגישות במוסדות להוראת חינוך גופני צריך להעניק ליווי לסטודנטים עם מוגבלויות, החל משלב הגשת הבקשה להתקבל ללימודים ותהליך הקבלה ועד לכניסתו ללימודים ובמהלך שנות לימודיו במכללה. חשוב שאחד מאנשי המרכז יעקוב אחר התקדמותו של הסטודנט באופן אישי אחת לחודש, לפחות, כדי לבדוק שההתאמות שאושרו לו אכן מתבצעות, כדי לבחון אם הוא זקוק להתאמות נוספות או שונות מאלה שאושרו לו, כדי לשמוע ממנו באופן אישי על התקדמותו בלימודים ועל דברים שמפריעים לו, ובעיקר כדי להעניק לו תמיכה אישית ועידוד להמשך הדרך.

הסיוע במסגרת מרכז התמיכה צריך להינתן באופן אישי ודיסקרטי לכל סטודנט, לפי צרכיו האישיים, משום שגם אם לשני סטודנטים אותה מוגבלות, היא עשויה להשפיע על אופן תפקודם אחרת. המרכז צריך להציע ייעוץ פרטני לסטודנטים, לצד סדנאות לימודיות, סדנאות להתמודדות רגשית כמו מיינדפולנס, טיפול באמנות או בתנועה, הדרכות ללמידה מיטבית ושיעורי עזר פרטיים וקבוצתיים. צוות המרכז צריך לכלול מורים מקצועיים, יועצים חינוכיים, מאבחנים דידקטיים ופסיכו-דידקטיים, מנחי קבוצות וסטודנטים מצטיינים.

לעזרתם של סטודנטים עם מוגבלות בראייה או בשמיעה מומלץ כי המרכז יכיל כיתות לימוד ממוחשבות עם תוכנות עזר ייחודיות כמו תוכנת ברלינגטון ללימוד אנגלית באמצעות שימוש באוזניות ובמיקרופון, או תוכנת Alma Reader המסייעת בהקראת טקסטים לסטודנטים עם מוגבלויות בראייה.

במקביל, מומלץ שהמרכז יערוך מעת לעת סדנאות, ימי עיון, השתלמויות וסיורים לסגל ההוראה ולסגל המנהלי במוסד הלימודים במטרה להעלות את המודעות לצרכיהם המיוחדים של סטודנטים עם מוגבלויות, ולשפר את דרכי ההתמודדות של הסגל עם צרכים אלו.

התאמות בקורסים המעשיים

אסטרטגיה נוספת שיש לנקוט בהכלת סטודנטים עם מוגבלויות בלימודים להוראת חינוך גופני היא בהתאמות להשתתפות בקורסים המעשיים, הדורשים פעילות גופנית. התאמות אלה יכולות להתבצע באופנים שונים, כמפורט להלן (הוצלר, בדפוס):

  1. השתתפות עם התאמה – סטודנט עם מוגבלות המהווה מכשול להשתתפותו בקורס המעשי יכול להיעזר בהתאמה בטכניקת הביצוע, בציוד, בתנאי הסביבה, בחוקים או בהוראות כדי להצליח להשתתף בקורס לצד סטודנטים ללא מוגבלות.
  2. השתתפות מעורבת – השתתפות בקורס מעשי בעזרת סטודנט עמית ללא מוגבלות, למשל, סטודנט עם מוגבלות בראייה יכול לרוץ כשהוא מלווה בסטודנט עמית.
  3. השתתפות בפעילות נפרדת – פעילות גופנית מיוחדת לסטודנטים עם מוגבלויות, המקבילה לפעילות המועברת בקורס מעשי ספציפי.
  4. השתתפות מקבילה – השתתפות סטודנטים עם וללא מוגבלות באותה סביבת פעילות, אך בתנאים שונים המבטיחים את פעילותם האיכותית, למשל טורניר טניס בכיסא גלגלים במקביל לטורניר טניס רגיל.
  5. שילוב במהופך – סטודנטים ללא מוגבלות משתלבים במסגרת פעילות של סטודנטים עם מוגבלות כמו משחק כדורסל בכיסא גלגלים.
התאמות בהתנסות המעשית בהוראה

אתגר נוסף העומד בפני סטודנטים עם מוגבלויות הלומדים לתואר ראשון בהוראת חינוך גופני הוא בהתנסות בהוראה בבתי ספר יסודיים. אם לסטודנט מוגבלות פיזית או מוטורית שבעקבותיה הוא לא יכול, למשל, להדגים תרגילים מסוימים, הוא יכול לשקול שימוש בסרטוני וידיאו או בהדגמה על אחד התלמידים. במקרים אחרים, למשל, אם מדובר בסטודנט עם לקות ראייה, יש לשקול להצמיד לו סטודנט מלווה שישמש כאסיסטנט. במקרה כזה האסיסטנט יסייע לסטודנט להגיע למקום הנכון, לארגן את הציוד הנדרש לשיעור, וגם יעביר לו במילים את מה שהסטודנט לא רואה, כמו ביצועי התלמידים בשיעור, כדי שהסטודנט יוכל למשב את התלמידים בעצמו.

על מנת להמחיש ביתר בהירות את המורכבויות שעימן מתמודדים סטודנטים עם מוגבלויות הלומדים לתואר ראשון בהוראת חינוך גופני, ואת ההתאמות שעשויות לעזור להן, אבקש לספר לכם על בזה נבבה, עיוור מלידה, שסיים את לימודיו בהצלחה במכללה האקדמית בווינגייט ועובד כיום כמורה לחינוך גופני.

המורה העיוור הראשון לחינוך גופני

מהיום הראשון שפגשתי את בזה הבנתי שמדובר באדם מיוחד מאוד, בעל כוח רצון יוצא דופן שהציב לנגד עיניו מטרה והיה ברור שהוא עומד לעשות כל מה שהוא יכול, ומעבר לכך, כדי להגשימה. בזה עלה לישראל מאתיופיה ב-1991, התחנך בפנימייה לעיוורים בירושלים וחלם להיות המורה העיוור הראשון לחינוך גופני בישראל. הקסם האישי שלו, חוש ההומור שלו, הכריזמה שלו וההצלחות האדירות שבהן הוא כבר היה מצויד כשהגיע לראשונה למכללה – העפלה לפסגת האוורסט ב-2008 וריצת מרתונים – הקסימו אותי. בזה ביקש להתקבל ללימודים לתואר ראשון להוראת חינוך גופני, אלא שלא היתה לו תעודת בגרות. כך, שקודם כל הוא היה צריך לעבור שנת מכינה ייעודית במכללה האקדמית בווינגייט, שבה הוא למד עברית, אנגלית, מתמטיקה. כדי להקל על לימודיו בלימודים העיוניים כל מורי הקורסים שאצלם הוא למד התבקשו להעלות את חומרי השיעורים לקבצי וורד, ובעזרת תוכנה מיוחדת להקראת טקסטים, בזה יכול היה לחזור על כל שיעור בביתו. במקביל, במהלך לימודיו במכינה הוצמד לבזה חונך אישי לכל מקצוע. במתמטיקה ליווה אותו סטודנט מצטיין לתואר שני במתמטיקה ובמחשבים מהטכניון שבעצמו מתמודד עם מוגבלות נפשית וחברנו אליו דרך עמותת אנו״ש. הם נקשרו זה לזה ובזכות העזרה והסבלנות הרבה של החונך, הצליח בזה להבין את החומר הנלמד ולסיים את הקורס בהצלחה. באנגלית הוצמדה לו יועצת חינוכית דוברת אנגלית שפת אם, שהיתה נפגשת עימו מדי שבוע, מקריאה לו חומר ומתרגמת כשצריך. בזה נהג להקליט את המפגשים עם היועצת החינוכית ולשמוע אותם שוב בבית. היועצת היתה אחראית גם על הקשר עם יתר המורים של בזה, והעניקה לו תמיכה רבה במהלך לימודיו.

הדבר שהיווה את האתגר המורכב ביותר היה שיעורי החינוך הגופני. בחלק העיוני, כמו במקצועות האחרים, בזה קיבל את החומרים בקבצי וורד והקשיב להם באמצעות תוכנה מיוחדת. בשיעורי אנטומיה הוא נעזר במעבדות השונות במכללה כדי להבין לעומק את החומר הנלמד באמצעות מישוש מודלים. החלק המעשי שכלל עבודה בחדר הכושר, באצטדיון האתלטיקה ובמגרשי הספורט השונים הציב בעיות מורכבות יותר מבחינה לוגיסטית והצריך מחשבה על פתרונות יצירתיים, אך גם אלה נמצאו. בשיעורי אתלטיקה קלה, למשל, רץ בזה כשהוא קשור ברצועות מיוחדות לאחד מחבריו לספסל הלימודים. כך גם רץ בזה מרתונים. לשיעורי רכיבה על אופניים הושאלו במיוחד עבורו אופני טנדם (עם שני מושבים), כך שבזה היה יושב במושב האחורי ומדריך מתנדב רכב במושב הקדמי. בחדר הכושר הוצמד לו מאמן כושר אישי שהציג בפניו את הציוד, התאים אותו למידותיו ונשאר לצידו כל העת כדי להבטיח את ביטחונו האישי.

בזה סיים את לימודיו במכינה בהצלחה ומיד המשיך ללימודי התואר הראשון בחינוך גופני. בתחילת השנה, כדי להעניק לחבריו הסטודנטים מושג מה זה אומר להיות משתתף עיוור במשחק, בזה לימד את חבריו משחק כדורגל סיני עם כדור פעמונים כשחבריו לכיתה שיחקו בעיניים מכוסות. זו היתה הדרך המיוחדת של בזה להתחבר ולהשתלב, וזוהי גם דרכו הייחודית כמורה.

האתגר הגדול בלימודים במכללה היה ההתנסות המעשית בהוראה בבתי ספר יסודיים, אבל בזה לא ויתר. במהלך השיעורים שהעביר, בנוסף לתכני ההוראה בחינוך גופני, הוא יזם פעילויות עם התלמידים המבוססות על חוויותיו וניסיונו האישי כעיוור. לפני תחילת השיעור הראשון נהג בזה להיכנס לכיתות ולשתף את הילדים בתחושות וברגשות שלו כעיוור. לילדים היו הרבה שאלות והוא היה מאד פתוח איתם. כדי לסייע לבזה הוצמדה לו סטודנטית-אסיסטנטית מלווה מטעם המכללה. בזה תיכנן מראש את השיעור והכין מערך מתאים. בשיעור הוא ארגן את הציוד, קבע את הנהלים והציג את המשימות והתרגילים. האסיסטנטית עקבה אחר התלמידים, נתנה הערות ומשובים והקפידה על בטיחות הילדים. בשיעוריו הראשונים, כדי ליצור תקשורת עם הילדים, בזה שילב משימות שבהן הילדים פעלו בעיניים מכוסות. כך הם הצליחו להכיר מקרוב את עולמו האישי ואת האתגרים שהוא מתמודד עימם.

בזה גילה מוטיבציה יוצאת דופן להצליח בהוראה ובחינוך. הוא הגיע לשיעורי ההתנסות עם מערכים מוכנים שאותם הוא למד בעל פה. הוא הגיע כל כך מוכן לשיעורים שאפילו דאג לפרטים הקטנים כמו גומיות שיער לבעלות שיער ארוך. בתחילה היו לו חששות ומעט חוסר בטחון בהוראה. הוא חשש בעיקר ממשחקי כדור, אך תוך כדי ההתנסות חששותיו התפוגגו והוא צבר ביטחון עצמי. הילדים, בעיקר הבוגרים יותר, התחברו אליו מאוד, עזרו לו להגיע לאולם ולמגרש והסבירו לו מה יש מסביבו ומי הילדים שנמצאים בקרבתו. ״הם מקשיבים ועושים מה שאני מבקש״, סיפר בזה בראיון לעיתון ״ידיעות נתניה״ שפורסם ב-19 במאי 2017, ״הם גם עוזרים לי בשיעורי ספורט. למשל, לסדר את המגרש ומלמדים אחד את השני. מלבד הקטע המקצועי יש את הקטע הערכי החשוב יותר, וזה גורם לילדים להיות קשובים אחד לשני. הם גם לומדים שלא משנה מה הקושי שלך, עם כוח רצון השמים הם הגבול.״

גם מתן משובים לתלמידים משמעותי מאוד כשמלמדים חינוך גופני. ברור שלמורה עם עיוורון יש קושי לראות את הביצועים של הילדים ולתת משובים בהתאם. לרוב, בזה נתן משובים לפי שמיעה. הוא נתן הרבה חיזוקים ועודד את הילדים בשיעור. תוך כדי תהליך ההתנסות בזה שיפר את יכולת מתן המשובים שלו. הוא הקפיד לעתים קרובות לשאול את האסיסטנטית שלו איך התלמידים מבצעים את המשימות בשיעור ובהתאם לכך נתן משובים לימודיים. התאמה נוספת קשורה להגשת דוחות רפלקטיביים. בתחילה בזה הגיש, כפי שמקובל, דוחות כתובים דרך אתר הקורס בסיום כל יום הוראה. לאחר זמן מה הוא עבר להגיש דוחות מוקלטים.

בזה גרם לי ולרבים אחרים להאמין שהכל אפשרי ושהדרך למטרה רצופה כוונות טובות, עבודה קשה וגם סיוע של אנשים שרוצים לעזור. בשנה שעברה השלים בזה את כל הדרישות לתואר ראשון במכללה האקדמית בווינגייט וכיום הוא עובד כמאמן אתלטיקה ועוזר למורה לחינוך גופני. במקביל, הוא מרצה מבוקש מאוד בבתי ספר, בצבא ובחברות שונות. הוא מספר את סיפור חייו ואת דרכו מעוררת ההשראה לכבוש יעדים שלמרביתנו, גם ללא לקות ראייה, נראים בלתי אפשריים. ״הספורט מאוד עזר לי״, סיפר עוד בזה בראיון ל״ידיעות נתניה״, ״הספורט תורם לחיזוק הביטחון העצמי והאמונה בעצמך. ראיתי בספורט דרך לחנך את הנוער להאמין בעצמו. עם כל המשברים והקשיים שהיו לי, הצלחתי לפרוץ דרך כדי שיהיה עוד מקצוע שמוגבלים יכולים ללמוד ולעסוק בו.״

אין דבר העומד בפני הרצון

גם עשהאל שבו, קטוע רגל ימין, שנפצע בפיגוע בביתו באיתמר ב-2002, סיים את לימודיו במכללה האקדמית בווינגייט בהצלחה ועבד כמורה לחינוך גופני. בהתעמלות קרקע ובאתלטיקה, במקום להיבחן כרגיל, הוא התבקש להכין שלושה מערכי שיעורים על ריצות ולשחק כדוריד על כיסא גלגלים. ״הספורט יחד עם טיפולים פסיכולוגיים שעברתי עזרו לי לצאת מהמשבר שהייתי בו״, סיפר בראיון ל״ידיעות נתניה״. עשהאל משתף בתחושות המיוחדות שעולות במפגש עם התלמידים: ״פעם ראשונה הם רואים אדם עם רגל אחת והוא עוד מורה שלהם לספורט. יש הרבה סקרנות טבעית שמתבטאת בשאלות. בשיעור הראשון אני מספר את הסיפור שלי ואחר כך מתחילים לעבוד. אני חושב שהם מאוד מעריכים אותי. אני נהנה לעבוד עם הילדים וחושב שאני מעביר להם את המסר שגם הם יוכלו להתמודד עם קשיים ומגבלות ושאין דבר העומד בפני הרצון.״

הדר טל, נמוכה קומה (1.40 מ׳), בחרה להתמחות בהוראת חינוך גופני לבעלי צרכים מיוחדים. היא מלמדת בבית ספר לחינוך מיוחד ובמועדון ספיבק ברמת גן לבעלי צרכים מיוחדים, שם היא גם משמשת כמדריכה בחדר כושר. עיקר ההתאמות של הדר נגעו למבחנים, למשל יותר זמן בריצה ושכיבות סמיכה במקום תרגילי מתח. בראיון ל״ידיעות נתניה״ היא מסבירה כי עצוב לה שמתייחסים אליה כאל ״בעלת צרכים מיוחדים״: ״זה צריך להיות מובן מאליו שאני עובדת כמו כולם. לא אהיה מורה טובה יותר או פחות משום שאני נמוכת קומה. מעצבן אותי שזה היחס אלי. אני לא מסתכלת בחמלה, למשל על קטוע רגל. שיתמודד. צריך להיות מובן מאליו שיש שפה אנשים שונים. צריך לדעת, לקבל אותם, ולעשות עבורם התאמות.״

שלושת הסטודנטים האלה הם דוגמאות לבוגרים יוצאי דופן שלא נתנו מעולם למוגבלות שלהם לעצור בעדם. כשיש דברים שהם לא יכולים להדגים בעצמם לתלמידים, כמו טכניקת ריצה, צעד וחצי בכדורסל או קפיצה לגובה, הם נעזרים באחד התלמידים שמדגים במקומם או באמצעים טכנולוגיים כמו סרטונים. כל קושי הם הופכים לאתגר.

הערך המוסף

הכלתם של סטודנטים עם מוגבלויות באקדמיה היא לא רק ערך הומני מהמעלה הראשונה. ראשית לכל וחשוב מכל, זוהי אידיאולוגיה שמעבירה מסר חשוב על כך שמוסדות להשכלה גבוהה, כחלק ממערכת החינוך ומההחברה הישראלית כולה, אחראים לדאוג לכלל הסטודנטים באשר הם, ושכל סטודנט, עם או בלי מוגבלות, מתמודד עם קשיים ואתגרים שונים, אך למרות זאת, כל אחד יכול לתרום בדרכו לחברה.

תרומתם של מורים לחינוך גופני עם מוגבלויות למערכת החינוך ולחברה הישראלית כולה לא תסולא בפז. מורים כמו בזה, הדר ועשהאל מלמדים בשיעוריהם הרבה יותר מחינוך גופני. הם מחנכים את תלמידיהם לקבל את האחר, לכך שמאמץ ועבודה קשה משתלמים, לכך שאם יש קושי צריך להתמודד עימו ולא לוותר, לכך שיש מקום לחלום ושאדם תמיד מסוגל למתוח עוד ועוד את קצה גבול היכולת שלו. בזה מספר שהרבה פעמים תלמידיו מרגישים ״לא נעים״ להתלונן בפניו כשקשה להם. הם רואים אותו כמודל לחיקוי ואומרים לעצמם שאם הוא יכול, אז גם הם יכולים, ואם הוא הצליח, למרות כל הקשיים, אז גם הם מסוגלים להצליח. הם רואים שאפשר לעשות הכל, כל עוד אתה מאמין ביכולות שלך ומוכן לעבוד קשה כדי לפרוץ את המגבלות שעומדות בפניך.

תלמיד למורה עם מוגבלות נחשף מגיל צעיר מאוד לאנשים אחרים בחברה ומקבל מסר שאף אחד לא מושלם. זה גם עוזר לתלמיד לפתח מודעות רפלקסיבית, להכיר ביכולות ובקשיים שלו ולפתח אסטרטגיות התמודדות שונות עם אתגרים שונים (פלביאן, 2010). תלמידים שמתחנכים על ידי מורים עם מוגבלויות מקבלים רעיונות ליצירתיות בחיי היומיום. הם רואים איך המורים שלהם מוצאים דרכים יצירתיות להתמודד עם קשיים, וזה מעורר בהם השראה.

בנוסף, מורים כאלה, המתמודדים עם קשיים ואתגרים כל חייהם, עשויים להיות מסוגלים לאתר בקלות רבה יותר תלמידים עם צרכים מיוחדים. ניסיונם האישי עשוי לעזור להם לאתר גם את מקורות הקשיים שתלמידים שונים מתמודדים איתם ולהציע להם דרכי התמודדות. הם מבינים לעומק מה זה אומר להיות שונה וגם את המשמעות של השונות ואת החשיבות הרבה בהתאמת סגנונות לימוד שונים לתלמידים שונים. הם מבינים שתלמידים זקוקים למתודות הוראה שונות ומרגישים אולי מוכנים יותר ממורים אחרים להתמודדויות כאלה (פלביאן,2010; Kayam & Mishani-Uval, in press).

סיכום

הכלתם של סטודנטים עם מוגבלויות במסלולי הלימוד להוראת חינוך גופני היא אידיאולוגיה החותרת לכינונה של חברה שוויונית, צודקת ומכילה את השונה. זוהי אידיאולוגיה שמתייחסת לכל אדם באופן אישי כאדם בעל חולשות וחוזקות, ומעל הכל, כאדם שיש לו משהו ייחודי לתרום לחברה. שיעורי חינוך גופני בבתי הספר הם הזדמנות להקנות לתלמידים ערכים רבים החורגים מתוכניות הלימוד הקבועות. זוהי הזדמנות להעביר לתלמידים מסר חשוב על קבלת האחר, על סובלנות לשונה, על חשיבות ההכלה ובעיקר, כלים חשובים לחיים על דבקות במטרה, על עבודה קשה, על אמונה עצמית ועל חתירה למטרות. לשמחתי, בשנים האחרונות חל גידול במספר הסטודנטים עם מוגבלויות הלומדים להיות מורים לחינוך גופני. תקוותי היא כי מספרם ילך ויגדל בשנים הקרובות. תפקידנו, כאנשי סגל הוראה ומינהלה במוסדות להשכלה גבוהה המציעים לימודים לתארים בהוראת חינוך גופני, לעשות כל שביכולתנו כדי להכילם בלימודים ולהעניק להם את הבסיס המקצועי הטוב ביותר שהם זקוקים לו כדי להשתלב מאוחר יותר בהוראה במערכת החינוך. הרווח הוא של כולם.

מקורות

אלעזרי, ג׳ (19 במאי, 2017). ספורטאים ללא גבולות. ״ידיעות נתניה״.

הוצלר, י׳ (בדפוס). ״הכלה, עיצוב אוניברסלי והתאמה בחינוך גופני״, בתנועה יב(1).

פלביאן, ה'. (2010). ״הכשרת סטודנטים עם צרכים מיוחדים להוראה – מהו מקור הדיון, מהי משמעותו?״ ביטאון מכון מופ"ת, 42, 11-6.

Kayam, O. & Y. Mishani-Uval. (in press). “Physical educators with disabilities: A qualitative study of their experiences and perspectives. ”