אילן תמיר ויאיר גלילי
קציר גל פיגועי הטרור הפלסטיני בישראל, כחלק מאירועי אינתיפאדת אל-אקצה שהחלה באוקטובר 2000, גבה מהחברה הישראלית מחיר יקר כמעט בכל תחומי החיים, מתחושת הביטחון האישי דרך היציבות הכלכלית והפוליטית ועד לאספקטים תיירותיים ותרבותיים. מוסד הספורט בישראל נפגע מאוד אף הוא לאחר ששחקנים וקבוצות בענפים שונים ביקשו שלא לקיים תחרויות בישראל, בעיקר מחשש לביטחונם של הספורטאים והצופים. המציאות העולה מן המחקר הנוכחי מלמדת כי בענפים מסוימים התקיימו אירועי ספורט בין-לאומיים גדולים בארץ, ואילו בענפים אחרים נאלצו קבוצות ישראליות לארח משחקים מחוץ למדינה. ראיונות עם ראשי האיגודים הבין-לאומיים ועם ראשי התאחדויות בישראל מבהירים את מקומם המרכזי של שיקולים זרים לספורט בקבלת ההחלטות ביחס לסוגיה הישראלית, כמו הבעת מחאה על מדיניותה של ישראל בסוגיה הפלסטינית באמצעות "חרם ספורטיבי", ניסיון להשיג יתרון ספורטיבי על ידי ביטול יתרון הביתיות, ובעיקר טיבן של מערכות יחסים בין- אישיות. מוקד הדיון במחקר הוא אפוא הבעייתיות הנובעת מהשארת החלטות ביטחוניות ופוליטיות במהותן בידי ארגוני ספורט.
תארנים: ספורט, טרור, ארגוני ספורט, חברה ישראלית
יום פתוח - יום שני 30.5.2022 בשעה 16:30 - תואר ראשון, שני, הסבת אקדמאים ומכינה
.png "המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט")
