השפעתה המיידית של ריצה מתמשכת ומתישה על גובה הניתור

נבות מילוא 1,2, אמיליה פלורינה גרוסו 3, מיכאלה מילוא 4

1 המכללה האקדמית בוינגייט

2 מכללת ספיר

3 אוניברסיטת בבס בוליאי, קלוז' נפוקה

4 מכללת קיי

תקציר
מטרת הסקירה היא לרכז את הידוע עד כה על תופעה שבה ריצה מתמשכת ומתישה, או קרובה למתישה, אם ברצף ואם במקטעים, והנמשכת בין עשרים לארבעים דקות, מביאה למיצוי מיטבי של יכולת הניתור לגובה, אשר מתבצע בסדרת ניתורים, כשתי דקות מסיומה של הריצה. זאת, לעומת ניתור לגובה המתבצע לאחר חימום שגרתי. בדרך מקרה ומתוך כוונה לבחון הפקת כוח ברגליים בקרב רצים למרחקים ארוכים נמצא שניתור אנכי לאחר ריצה מתמשכת ומתישה היה גבוה מניתור לאחר חימום המוגדר שגרתי (Vuorimaa, Virlander, Kurkilahti, Vasankari & Häkkinen, 2006). מחקר זה היווה פתח לסדרה של מחקרים שנעשו בעיקר בקרב אתלטי סבולת, חלקם מאשרים את התופעה וחלקם לא. מן הסקירה עולה המידע הזה: 1. הסיבות לתופעה אינן חד-משמעיות. יש הטוענים שהריצה המתישה משפרת את השימוש באנרגייה האלסטית האצורה בסיבי השריר. יש הטוענים לקשר לתופעת ה-Post-Activation Potentiation (PAP), ויש הטוענים לאסטרטגיית פיצוי שונה ולא ידועה של הפעלה או גיוס יחידות מוטוריות לצורך פעולת הניתור לגובה;
2. במקורב, ריצה כמעט מתישה ברמה של כ-85% מצריכת החמצן המרבית (צח"מ), שנמשכה כעשרים דקות, הביאה לשיפור הגדול ביותר בגובה הניתור, אך מידע זה מתבסס על ניסויים מעטים מדי; 3. נמצא כי זמן ההפסקה המיטבי בין סוף הריצה לניתורים הוא כשתי דקות. לאחר זמן הפסקה ארוך יותר נמצאה ירידה בגובה הניתור; 4. יש נבחנים שהגיבו בשיפור, ויש נבחנים שלא. הסיבה לכך איננה ברורה דייה. ייתכן שיש קשר בין תגובת שיפור שמקורה ב-Stretch-Shortening Cycle (SSC) ליכולת אירובית טובה יותר.
תארנים: חימום, ניתור לגובה, ריצה מתמשכת ומתישה, Stretch-Shortening Cycle, Counter-Movement Jumps, Post-Activation Potentiation.

 

 

The acute effects of exhausting long-distance running on vertical jump height

N. Milo, E. F. Grosu, M. Milo

The purpose of this review is to concentrate the information gathered so far on the phenomenon in which exhausting or near-exhausting endurance runs, whether in sequence or intervals and lasting between twenty and forty minutes, exhausts vertical jump (VJ) capacity. Tests were carried out in a series of jumps, starting two minutes after the end of the run, in comparison to VJ performed after a routine warm-up (WU).     With the purpose of examining leg power production among long-distance runners, it was found that a VJ was higher after an exhaustive endurance run than a VJ performed after a routine WU. This study opened the door for a series of studies performed mostly among endurance athletes and, as reviewed next, some of these studies confirmed the phenomenon and some did not.  The review indicated the following: 1. The reasons for this phenomenon are inconclusive. Some authors claim that an exhausting run enhances the use of stored elastic energy in muscle fibers. Others claim that the phenomenon is manifested as Post-Activation Potentiation (PAP), and some claim that it is related to a different unknown compensation strategy of activating or recruiting motor units for generating higher vertical jump; 2. A near-exhausting run, with approximately 85% maximal oxygen consumption (VO2max) and lasting approximately twenty minutes, led to the higher acute vertical jump enhancement. However, this information is based on too few experiments; 3. The optimal interval between the end of the run and the jumps was found to be approximately two minutes; a longer interval brought a decline in jump height; 4. Some examinees responded to their run with a vertical jump enhancement and some did not. The reason for this is unclear. There may be a relationship between the enhancement response of the Stretch-Shortening Cycle (SSC) and aerobic capacity.

Descriptors:  Warm-up, vertical jump, exhausting endurance run, stretch-shortening cycle, counter-movement jumps, post-activation potentiation

 

  • 193צפיות בעמוד
  • 2הורדות כ- PDF
  • 3צפיות במגזין דיגיטלי
[x] סגור
כפתור צור קשר

accessibility