יורם אהרוני | אתלטיקה | 30/10/2022

חלוקת קצב בשיאי עולם בריצת 800 מטר לגברים

( בתמונה: דיויד רודישה מוביל בגמר האולימפי בלונדון 2012 לפני נייג'ל עמוס, מוחמד אמאן, דיודיד קיפטום, אבובאקר קאקי ודווין סולומון)

השיא הרשמי שהוכר היה 1:51.9 ד' של  טד מרדית במשחקים האולימפיים סטוקהולם 1912. התוצאה הטובה ביותר שנמדדה לפני כן הייתה 1:52.4 של אמיליו לונגי בשנת 1909. במקביל לריצת 800 מטר נערכו במשך שנים רבות ריצות למרחק של 880 יארד (804.672 מטר) ולעיתים השיא ב-800 מטר היה זמן ביניים בריצת 800 מטר ששיאים רשמיים בה הוכרו עד סוף שנת 1976. לא תמיד כאשר נקבע שיא בריצת 880 יארד הוכר גם שיא בריצת 800 מטר. זמני ההקפות המובאים בטבלה מספר 1 הם לעיתים של 440 יארד. במקרה כזה הם מסומנים באות   y (גם הישגים בריצת 880 יארד מסומנים כך). מודגש זמן ההקפה המהיר יותר. לא נכללו ברשימה שיאים ב-800 יארד שהזמן בהם היה איטי יותר מן השיא ב-800 מטר.

זמנים להקפות

טבלה מספר 1: זמנים להקפות בשיאי עולם בריצת 800 מטר ("קצב נדרש" הוא הזמן הממוצע ל-400 מטר הנדרש כדי לקבוע שיא).

הזמן להקפה השנייה הוא בממוצע איטי ב-2.3 שניות מאשר הזמן להקפה הראשונה. רק דייב ווטל עבר את ההקפה השנייה מהר יותר מאשר את הראשונה. הוא נקט בטקטיקה דומה גם כאשר ניצח במשחקים האולימפיים במינכן 1972 כאשר בשלבים הראשונים של הריצה הוא היה הרחק מאחורי שאר הרצים. ג'ים ראיין שקבע ב-1966 שיא ב-880 יארד – 1:44.9  רץ גם כן את ההקפה השנייה מהר מן הראשונה.  (ראו התייחסות לכך בקטע המתאר את שיאו של פיטר סנל). ראיין היה גם שיאן בריצת 1500 מ' וכאשר קבע את שיאו העולמי במרחק זה (3:33.1 ד') הוא עבר את ההקפה הראשונה לאט בהרבה מן הקצב הממוצע הנדרש לשיא חדש.

אחוזים ממהירות ממוצעת בהקפות

טבלה מספר 2 : ריכוז זמנים להקפות ובסוגריים אחוזים מהמהירות הממוצעת בכל הקפה בשיאי עולם בריצת 800 מ' לגברים.

פרטים על התחרותיות והכתבת הקצב

טד מרדית (ארה"ב), 8.7.1912, סטוקהולם, 1:51.9 – הגמר האולימפי. במקום השני סיים מל שפרד – 1:52.0 ובשלישי אירה דבנפורט, 1:52.0 גם כן. שפרד הוביל אחרי 400 מ' עם 52.4 לפני מרדית – 52.5. מרדית עבר את שפרד ביישורת האחרונה. המארגנים הציבו גם קו גמר של 880 יארד ואותו חצה מרדית ב-1:52.5, זמן שאושר גם כן כשיא עולם.
אוטו פלצר (גרמניה), 3.7.1926, לונדון, 1:51.6y – לא נמדד זמן ב-800 מטר. אליפות אנגליה. מסלול דשא. במקום השני סיים דגלאס לאו – 1:52.0. לאו הוביל אחרי ההקפה הראשונה עם 54.6, שתי עשיריות השנייה לפני פלצר.
סרה מרטין (צרפת), 14.7.1928, אצטדיון קולומב ליד פאריס, 1:50.6 – אליפות צרפת. הרץ במקום השני קבע 1:55.8. אחרי ההקפה הראשונה הוביל רץ בשם לרוש – 52.8, שתי עשיריות השנייה לפני מרטין. מרטין הגיע ל-500 מ' ב- 1:07.8 ול-600 מ' ב – 1:21.5.
תום המפסון (בריטניה), 2.9.1932, לוס אנג'לס, 1:49.8- הגמר האולימפי.  2)  אלכס וילסון 1:49.9; 3) פיל אדוארדס 1:51.6;  ... 7) סרה מרטין 1:53.6; 8) אוטו פלצר 1:55.0. הרץ האמריקאי המצטיין, בן איסטמן , שקבע לפני המשחקים זמן לא רשמי של 1:50.0 בדרכו לשיא עולם ב-880 יארד (1:50.9) נעדר מאחר שבחר לרוץ רק 400 מ' במשחקים. פיל אדוארדס הוביל בהפרש גדול אחרי ההקפה הראשונה אותה עבר ב-52.3 שניות לעומת 54.8 של המפסון. בישורת האחורית עבר אלכס וילסון את אדוארדס, חברו לנבחרת קנדה. המפסון עבר לראש 20 מ' מהסיום.
בן איסטמן (ארה"ב), 16.8.1934, פרינסטון, 1:49.8 y – זמנו הלא רשמי של איסטמן ב-800 היה  1:49.1. הרץ במקום השני קבע 1:50.7. 
גלן קנינגהאם (ארה"ב), 28.8.1936, סטוקהולם, 1:49.7 -  במקום השני סיים ג'ון פאואל – 1:50.8. אחרי 400 מ' הוביל האיטלקי  מריו לנצי – 53.4 לפני קנינגהאם – 53.7. לנצי סיים שלישי – 1:51.4. במקום השישי סיים  רודולף הרביג – 1:55.2. קנינגהאם התחרה במשחקי ברלין 1936 רק בריצת 1500 מ', בה זכה במדליית הכסף.
אלרוי רובינסון (ארה"ב), 11.7.1937, ניו יורק, 1:49.6y – הרץ במקום השני קבע 1:50.7.
סידני וודרסון (בריטניה), 20.8.1938, לונדון, 1:48.4 – מרוץ handicap (מרוץ בו חלק מהרצים מזנקים עם מקדמה, לא חוקי כיום לקביעת שיאים).  המרוץ היה ל-880 יארד וגם בו קבע סידני וודרסון שיא עולם – 1:49.2. אחיו של וודרסון, סטנלי, שימש "ארנבת". השביל הפנימי היה לשימושו של סידני  וודרסון בלבד. ראשון הגיע לקו הגמר סטנלי וודרסון – 1:48.0y (הייתה לו מקדמה של 85 יארד). סידני וודרסון הגיע שני לקו הגמר. סידני וודרסון היה ידוע יותר כרץ למרחקים ארוכים יותר. היה אלוף אירופה בריצת 1500 מ' בשנת 1938 ובריצת 5000 מ' בשנת 1946. החזיק בשיא העולמי בריצת מייל.
רודולף הרביג (גרמניה), 16.7.1939, מילאנו, 1:46.6 – המסלול היה בהיקף של 500 מטר. מריו לנצי סיים שני  - 1:49.0. לנצי הוביל אחרי 400 מ' עם 52.5 ש'. זמניו של הרביג לכל 100 מ' – 100 – 12.9, 200 - 26.0 (13.1), 300 – 39.4 (13.4), 400 – 52.8 (13.4), 500 – 1:05.0 (12.4, נראה כטעות . הגיוני יותר שהזמן ל-500 היה 1:06.0), 600 – 1:19.8 (14.8, אולי 13.8?), 700 – 1:33.2 (13.4), 800 – 1:46.6 (13.4).
רוז'ה מונס (בלגיה), 9.8.1955, אוסלו, 1:45.7 – במקום השני סיים אודון בויסן – 1:45.9. רץ מושך בשם רגנאר לרסן הוביל בהקפה הראשונה – 52.0 לפני מונס (52.0) ובויסן  (52.6).
פיטר סנל (ניו זילנד), 3.2.1962, כריסטצ'רץ' ( ניו זילנד), 1:44.3 – ריצה על מסלול דשא בה קבע סנל גם שיא ב-880 יארד – 1:45.1 ( השיא הקודם היה של תום קורטני – 1:46.8 מ-1957).. הרץ במקום השני, ג'יימס דופרי, קבע 1:49.6 ב-880 יארד. זמניו של סנל לכל 220 יארד: 220 – 24.8, 440 – 51.0 (26.2), 660 – 1:16.9 (25.9), 880 – 1:45.1 (28.2).
שיאו של סנל ב-880 יארד נשבר על ידי ג'ים ראיין שקבע 1:44.9 ב-10.6.1966, בעיר טרה הוט (אינדיאנה),  בריצה בה לא נמדד זמן ל-800 מ'. זמני ההקפות של ראיין היו: 53.3 ו-51.6 (מקרה נדיר בו נקבע שיא עולם  במרחק זה כאשר ההקפה השנייה מהירה מן הראשונה). זמניו של ראיין לכל 220 יארד: 220 – 26.2, 440 – 53.3 (27.1), 660 – 1:17.4 (26.1), 880 – 1:44.9 (25.5).
רלף דובל (אוסטרליה), 15.10.1968, מקסיקו סיטי, 1:44.3 – הגמר האולימפי. הזמן שנמדד באופן אוטומטי היה 1:44.40.  2) וילסון קיפרוגוט – 1:44.5 (1:44.57), 3) תומאס פארל – 1:45.4 (1:45.46). קיפרוגוט הוביל ברוב שלבי הריצה. ודובל עבר אותו רק באמצע הישורת האחרונה. זמני הביניים של קיפרוגוט: 200 – 24.1, 400 – 51.0 (25.9), 600 – 1:17.8 (26.8). דובל היה רביעי אחרי ההקפה הראשונה ועבר למקום השני בישורת האחורית של ההקפה השנייה.
דייב ווטל (ארה"ב), 1.7.1972, יוג'ין, 1:44.3 – המבחנים של ארה"ב למשחקי מינכן. 2) ריק ווליוטר– 1:45.0, 3) קנת סוונסון – 1:45.1, 4) ג'ים ראיין – 1:45.2. תום פולטון שסיים שמיני ואחרון (1:47.3), הוביל אחרי 200 מ' – 25.2 לפני ווטל – 26.2. אחרי 400 מ': פולטון – 52.0, ווטל 52.9. אחרי 600: ראיין – 1:17.3, ווטל – 1:17.5.
השיא של ראיין ב-880 יארד נשבר על ידי ריק ווליוטר שקבע  בלוס אנג'לס ב-27.5.1973 זמן של 1:44.8. לא נמדד הזמן ב-800 מ'. מרק וינזנרייד (סיים שלישי ב-1:48.0) היה צמוד לווליוטר עד 660 יארד : 220 – 25.5, 440 – 52.0 (25.5), 660 – 1:18.8 (26.8). דני מאלאן סיים שני – 1:45.1.
מרצ'לו פיאסקונארו (רץ מדרום אפריקה שקיבל אזרחות איטלקית), 27.6.1973, מילאנו, 1:43.7 – יוזף פלאחי היה שני – 1:45.7. זמניו של פיאסקונארו לכל 200 מ': 200 – 25.0, 400 – 51.2 (26.2), 600 – 1:16.5 (25.3), 800 – 1:43.7 (27.2).
השיא הרשמי האחרון ב-880 יארד נקבע ב-6.6.1974 על ידי ריק ווליוטר  בתחרות ביוג'ין – 1:44.1 (החל משנת 1977 בוטלו השיאים במרחק זה כמו בכל המרחקים הלא מטריים זולת ריצת המייל).לא נמדד הזמן ב-800 מ'. זמני ההקפות היו 51.0 ו-53.1. בהקפה הראשונה הוביל רץ מושך בשם דקרה בראון – 51.0.
אלברטו חואנטורנה (קובה), 25.7.1976, מונטריאול, 1:43.5 – הגמר האולימפי. הזמן נמדד באופן אוטומטי כ- 1:43.50 אך לפי החוקה דאז עוגל לעשיריות השנייה. 2) איבו ואן דמה – 1:43.86, 3) ריק ווליוטר – 1:44.12, 4) וילי וולבק -  1:45.26, 5) סטיב אובט – 1:45.44. סרי ראם סינג (סיים שביעי - 1:45.77) הוביל אחרי 400 מ' – 50.9. זמניו של חואנטורנה לכל 200 מ' – 200 -  25.7, 400 -  50.9 (25.2), 600 – 1:17.0 (26.1), 800 – 1:43.5 (26.5).
אלברטו חואנטורנה, 21.8.1977, סופיה, 1:43.4 – משחקי האוניברסיאדה. הזמן נמדד אוטומטית כ-1:43.44 אך לפי שיטת העיגול שהייתה אז נרשם כ-1:43.4 (רק החל ממאית השנייה החמישית עיגלו כלפי מעלה). 2) מילובן סאביץ' – 1:45.6.
סבסטיאן קו (בריטניה), 5.7.1979, אוסלו, 1:42.4 – הזמן נמדד אוטומטית כ- 1:42.33.החל מ-1981 החלו להכיר בשיאים בריצת 800 מ' בדיוק של מאיות השנייה וזמן זה נקבע כשיא העולמי. הרץ במקום השני קבע 1:45.75. זמניו של קו לכל 200 מ': 200 – 24.6, 400 – 50.6 (26.0), 600 – 1:15.4 (24.8), 800 – 1:42.4 (27.0). בהקפה הראשונה משך רץ מג'מייקה בשם ליאונרד סמית – 50.5.
סבסטיאן קו, 10.6.1981, פירנצה, 1:41.73 – ציוד הפוטו–פיניש לא עבד. הזמן האוטומטי נגזר משלושה תאים פוטו-אלקטריים שהוצבו בגבהים שונים בקו הסיום, למרות שציוד כזה לא אמור לשמש לקביעת זמן רשמי. הזמן נמדד גם ידנית כ- 1:41.6. בילי קונצ'לה משך בהקפה הראשונה  - 49.6. זמני הביניים של קו: 200 – 24.4; 400 – 49.7 (25.3); 600 – 1:15.0 (25.3); 200 מ' אחרונים – 26.7. זמני הקפות: 49.7 – 52.0. הרץ במקום השני קבע 1:47.41. שבעה רצים סיימו.
וילסון קיפקטר (רץ יליד קניה שהתאזרח בדנמרק), 7.7.1997, סטוקהולם, 1:41.73 – ברנרד קיסילו משך בהקפה הראשונה – 49.3. זמני הביניים של קיפקטר לכל 100 מ': 100 -  12.3; 200 – 24.0 (11.7); 300 – 36.6 (12.6); 400 – 49.61 (13.01); 500 – 1:02.9 (13.3); 600 – 1:16.3 (13.4); 700 – 1:29.0 (12.7); 100 מ' אחרונים – 12.8. הקפות: 49.6 – 52.1. במקום השני סיים פטריק קונצ'לה (אחיו  של בילי שמשך את קו ב-1981) עם 1:43.75.
וילסון קיפקטר, 13.8.1997, ציריך, 1:41.24 – ג'וזף טנגליי משך בהקפה הראשונה – 48.10. קיפקטר עבר 400 מ' ב-48.3, ו- 600 מ' ב– 1:14.6. פטריק נדורורי סיים שני – 1:42.62. 
וילסון קיפקטר, 24.8.1997, קלן, 1:41.11 -  זמני ביניים של קיפקטר לכל 200 מ': 200 – 23.8; 400 – 49.3 (25.5); 600 – 1:14.6 (25.3);  200 מ' אחרונים – 26.5. קיפקטר רץ אחרי הרץ המושך, דיויד קיפטו, עד 600 מ'. במקום השני סיים פטריק קונצ'לה – 1:42.98.
דיויד רודישה (קניה), 22.8.2010, ברלין, 1:41.09 – סמי טאנגוי משך בהקפה הראשונה – 48.65 . רודישה היה בערך 0.5 – 0.6 שניה אחריו. רודישה עבר לראש אחרי 450 מ' בערך. 600 מ' – 1:14.54. הרץ במקום השני, בועז לאלאנג קבע 1:44.34. 
דיויד רודישה, 29.8.2010, רייטי (איטליה), 1:41.01 -  שני מכתיבי קצב. סמי טאנגוי הוביל אחרי 400 מ' – 48.20 וג'קסון קוביבה הוביל עד נקודת ה-500 מ'. רודישה רץ את 300 המטרים האחרונים "לבד".600 מ' – 1:14.59.בועז לאלאנג שהיה שני בברלין, שבוע קודם לכן,  היה שני גם הפעם: 1:42.95. 
דיויד רודישה, 9.8.2012, לונדון, 1:40.91 – גמר המשחקים האולימפיים.  רודישה הוביל לאורך כל הדרך. 400 – 49.28. 600 מ' – 1:14.30. במקום השני סיים נייג'ל עמוס – 1:41.73. 3) דיויד קיטום – 1:42.53; 4) דווין סולומון 1:42.82; 5) ניק סימונדס 1:42.82; 6) מוחמד אמאן 1:43.20; 7) אבובאקר קאקי 1:43.32; 8) אנדרו אוסאגי 1:43.77. כל הרצים, חוץ מקאקי, קבע שיאים אישיים בעזרת "המשיכה" של רודישה.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.