יורם אהרוני | רפואת ספורט | 02/11/2025

זמן החזרה למשחק אחרי פציעות בכדורגל נשים

תקציר מאמר שהופיע ב- BMJ Open Sport & Exercise Medicine

רקע

כאשר כדורגלנית נפצעת, השאלה העיקרית לצוות הרפואי היא לעתים קרובות: "מתי היא תוכל לחזור לשחק?" מידע זה חיוני לצוות הרפואי כדי לענות על שאלות כאלה מצד שחקניות, מאמנים, מנהלים, אמצעי תקשורת וסוכנים.
ישנן השלכות כלכליות ותחרותיות הקשורות להיעדרן של שחקניות מובילות, מה שהופך את לוח הזמנים לחזרה לאימונים ולמשחקים לקריטי הן עבור השחקניות והן עבור הקבוצות. חזרה בטוחה למשחק (RTP) מסתמכת על ניהול החלמה יעיל ואסטרטגיות למניעת פציעות חוזרות. אמנות האיזון בין סיכונים לתגמולים בקביעת העיתוי האופטימלי לחזרה של שחקנית היא קריטית. בעוד שמומלץ שהחלטות  RTPיונחו על ידי קריטריונים ספציפיים, היעדר מדדי ייחוס אמינים מסבך לעיתים קרובות את התהליך הזה, ומגביר את הסיכון לפגיעה חוזרת עקב חזרה מוקדמת מדי לפעילות. לכן, נתונים אפידמיולוגיים מבוססי ראיות להערכת זמני החלמה יכולים להיות מועילים לצוותים רפואיים בעת טיפול בשאלות RTP.
נתונים ממחקרי פציעות של קבוצות בכירות בכדורגל לגברים, ובעיקר מחקר הפציעות של המועדוני המובילים  של איגוד הכדורגל האירופי (אופ"א), מחקר ECIS, מציעים תובנות חשובות להחלטות בנוגע ל-RTP. באופן דומה, מחקר הפציעות של מועדוני כדורגל נשים של אופ"א, מחקר WECIS, שהחל ביולי 2018 תוך שימוש באותה מסגרת כמו ה-ECIS, יצר מסד נתונים המכיל 2390 פציעות שגרמו להיעדרות מפעילות במועדוני כדורגל נשים בכירים באירופה. מחקר מקיף זה מספק מידע בעל ערך בנוגע לשכיחות הפציעות ולמשך ההחלמה עבור פציעות שונות. מטרת מאמר זה היא לספק פרטים על ימי היעדרות מפעילות עבור 30 סוגי הפציעות עם השכיחות הגבוהה ביותר בקבוצות כדורגל נשים בכירות באירופה.

שיטת המחקר

במחקר נאספו נתונים  על זמן החזרה לפעילות ב-16 קבוצות כדורגל נשים בכירות באירופה שפעלו ב-8 מדינות, משנת 2018 עד שנת 2024. במשך התקופה דווח בסך הכל על 2390 פציעות שגרמו להיעדרות מפעילות. 228 מהפציעות היו פציעות חוזרות. 8 מהקבוצות היו בין 10 הקבוצות בעלות ההישגים הטובים  ביבשת בתקופה. 6 קבוצות נוספות דורגו במקומות 11 עד 60 באירופה.  שתי קבוצות נוספות  לא היו בין 100 הקבוצות הבכירות ביבשת אבל הן נכללו במחקר מאחר שקבוצות הגברים של המועדונים נכללו במחקר ECIS.
בכל מועדון היה איש צוות שתפקידו היה לאסוף את הנתונים ולדווח  עליהם לצוות המחקר מדי חודש בהתאם לפרוטוקול מוסכם. 
פציעה שגרמה להיעדרות מפעילות הוגדרה כך: "כל תלונה גופנית שנגרמה לשחקנית במהלך משחק או אימון כדורגל שמנעה השתתפות מלאה בפעילויות כדורגל לאחר מכן." RTP הוגדר כך: מצב בו שחקנית הפצועה חזרה להשתתף באופן מלא באימוני הקבוצה והייתה זמינה להשתתף במשחקים. זמן החזרה לפעילות הוגדר כזמן שעבר מיום הפציעה עד ל-RTP.

תוצאות

בטבלה מספר 1 מובאים נתונים על מספר מקרי הפציעות בין 30 הפציעות השכיחות ביותר, על חציון זמן החזרה לפעילות אחריהן ועל אחוז הפציעות החוזרות. הפציעות מסודרות בהתאם לחציון  מספר הימים עד RTP.

הפציעות המופיעות בטבלה מספר 1 מהוות 73% מכלל הפציעות עליהן התקבלו דיווחים.
פציעות קלות יחסית, בהן  ההיעדרות החציונית הייתה של לא יותר משבעה ימים כללו חבלות, פגיעות שרירים תפקודיות (פגיעות בשרירים ללא עדות מקרוסקופית לקרע בשריר)  ותסמונות כאב כתוצאה משימוש יתר כגון כאבי גב תחתון.
כל פגיעות השרירים המבניות (פגיעות שריר עם עדויות מקרוסקופיות לקרע בשריר) היו בינוניות בחומרתן עם חציון היעדרות שנע בין 13 ימים, עבור פציעות מבניות בשריר הירך האחורי עד 18.5 ימים, עבור פציעות מבניות בשריר השוק. קטגוריית הפציעות הבינונית, עם חציון היעדרות בין 8 ל-28 ימים, כללה גם תסמונות כאב הקשורות למפשעה ופציעות רצועות קרסול חיצוניות ופנימיות.
כל הפציעות הקשות, שבעטיין זמן ההיעדרות היה מ-29 ימים ומעלה, היו במפרקי הברכיים. שכיחות הפציעות במניסקוס החיצוני הייתה דומה לשכיחות הפציעה במיניסקוס הפנימי אך ההיעדרות כתוצאה מפציעה במיניסקוס החיצוני הייתה ארוכה יותר (83.5 לעומת 52.5 ימים). מצד שני, שיעור הפציעות החוזרות במניסקוס הפנימי  הייתה 21.4% לעומת 14.3% בפציעות במניסקוס החיצוני.

דיון בתוצאות

פציעות קלות
10 מהפציעות הוגדרו כקלות וזמן ההחלמה החציוני מהן היה 6 ימים ומטה. חלק גדול מהשחקניות שעברו פציעות כאלה, יתכן שלא החמיצו בעטיין אפילו משחק אחד. לפציעות אלו לא צפויות להיות השפעה רבה על בריאותן ארוכת הטווח של השחקניות או על ביצועי הקבוצות, כאשר רק 5% מכלל ההיעדרויות המדווחות במהלך תקופת המחקר נגרמו על ידי 10 האבחונים הללו, למרות תדירותן הגבוהה יחסית.

פציעות בעלות חומרה בינונית - הסיבה המובילה להיעדרות בכדורגל מקצועני
פציעות בעלות חומרה בינונית, הגורמות להיעדרות חציונית של 8 עד 28 ימים, נראות כנפוצות ביותר בכדורגל נשים. מספר האבחנות הכלולות בקטגוריה זו הוא הגדול ביותר, 16 מתוך 30. פציעות אלה היו הסיבה ל-37% מסך ההיעדרויות שנגרמו מפציעות במהלך תקופת המחקר. שבע הפציעות הנפוצות ביותר במחקר זה היו כולן פציעות בעלות חומרה בינונית. שש מהן, פגיעה מבנית בשרירי הירך האחוריים, כאב במפשעה, פגיעה ברצועה החיצונית של הקרסול, פגיעה מבנית בשריר הארבע ראשי, פגיעה מבנית בשרירי השוק ופגיעה ברצועה הפנימית של הברך, נמצאו גם  גם כשש הנפוצות ביותר בכדורגל גברים. הפציעה היחידה שנמצאה בדרגת חומרה בינונית אצל הנשים ולא אצל הגברים היא זעזוע מוח. פציעה זו אצל גברים הוגדרה כפציעה קלה מאחר שזמן ההיעדרות ממנה היה קצר יחסית וגם שכיחותה נמצאה נמוכה מאשר בכדורגל נשים.
 השכיחות הגבוהה יחסית של זעזוע מוח בכדורגל נשים היא מדאיגה מכיוון שלזעזועי מוח עלולות להיות השפעות ארוכות טווח, במיוחד אם שחקניות נפגעות שנית בראש לפני החלמה שלמה מהפגיעה הראשונה, תופעה המכונה "תסמונת הפגיעה השנייה". פרוטוקול שיקום מובנה פותח כדי להפחית את הסיכון לתסמונות זו. פרוטוקול זה קובע, בהתאם לקונצנזוס בינלאומי, כי ספורטאים הסובלים מזעזוע מוח צריכים להגביר את רמת הפעילות שלהם בהדרגה על פני תקופה של 6 ימים, לכל הפחות, ללא תסמינים חוזרים, לפני חזרה מלאה לאימונים. לכן, מעודד לראות כי חציון תקופת ההיעדרות לאחר זעזוע מוח במחקר הנוכחי היה 9 ימים, דבר המצביע על כך שבמועדוני נשים בכירים, תקופת השיקום המינימלית המומלצת של 6 ימים נשמרת ברוב המקרים.

פציעות קשות - השלכות ארוכות טווח אפשריות על השחקניות
בדומה למצב בכדורגל גברים, היו רק מספר מועט של פציעות שנכללו בקטגוריית הפציעות הקשות עם היעדרות חציונית של 29 ימים או יותר. כולן היו פגיעות ברך (ראו טבלה מספר 1, ארבע הפציעות המופיעות בתחתית הטבלה).  יתכן שניתן להסיק מנתונים אלה כי אמצעי מניעה שהוכחו כיעילים בהפחתת פציעות ברכיים בקרב כדורגלנים צעירים, כגון תוכנית FIFA11+, אינם יעילים באותה מידה בקבוצות כדורגל בכירות של נשים.
ארבע הפציעות הקשות היוו ביחד 6% מכלל מקרי הפציעות שדווחו אך הן גרמו ל-35% מכלל ימי ההיעדרויות כתוצאה מפציעות במהלך תקופת המחקר. פציעות ברכיים קשות יכולות להשפיע באופן משמעותי על זמינות השחקניות ועל ביצועי הקבוצות, למרות שכיחותן הנמוכה, בשל תקופת ההיעדרויות הממושכות בעטיין. לכן ברור שרק התבוננות בתדירות הפציעות אינה מספיקה כדי לכמת את השפעתן על הכדורגל המקצועני, ויש לקחת בחשבון גם את משך תקופת ההחלמה מהן. 
פציעת הברך החמורה ביותר עליה דווח במחקר זה היא קרע ברצועה הצולבת הקדמית. התקופה החציונית ל-RTP ממנה נמצאה כ-292 ימים. שיעור הפציעה החוזרת בפציעה זו הוא נמוך יחסית – 9.8%.  בקרב גברים דווח על RTP נמוך יותר מפציעה זו – חציון של 205 ימים. רק 15% מהגברים נזקקו עקב פציעה זו לתקופת החלמה דומה לזו של הנשים, כלומר למעלה מ-9 חודשים. גם שיעור הפציעה החוזרת ממנה היה נמוך יותר אצל גברים – 6.6%. 
פציעות במניסקוס החיצוני היו בשכיחות דומה לאלה שבמניסקוס הפנימי אך זמן ההחלמה מהן היה ארוך יותר. קיימת אמונה בקרב אורתופדים כי פציעות מניסקוס פנימי קורות פי 3 יותר מאשר פציעות במניסקוס החיצוני כאשר מדובר באוכלוסייה הכללית אך יש רק מעט מחקרים התומכים באמונה זו. עד כמה שידוע לעורכי המחקר, אין מחקר על הבדל בין נשים לגברים שעסק בתדירות הפציעות במניסקוסים. הממצא לגבי תקופת ההחלמה הארוכה יותר מפציעות במניסקוס החיצוני הוא חדש ומזמין מחקרים נוספים בנושא.

מקור:

Ekstrand J, Roos V, Hallén A, et al. Return to play time for the 30 most common injuries in the UEFA Women’s Elite Club Injury Study. BMJ Open Sport & Exercise Medicine 2025;11:e002724. doi:10.1136/ bmjsem-2025-002724
 

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.