דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

שלומית גיא | | 01/08/2012

כנס שלום הילד בספורט

מאת: ד"ר שלומית גיא

בין השנים 2006 ל-2008 גרתי בלונדון וחקרתי את האקדמיות לכדורגל שם. לפני שנה התפרסם ספרי "אימפריה: איך המציאה אנגליה את הכדורגל מחדש". מהרגע שהספר יצא לאור התחילו להגיע אלי טלפונים מהורים של שחקנים במחלקות נוער בישראל. הם רצו לשמוע עוד על האקדמיות באנגליה, ביקשו להשוות בין התנאים בהם מתאמן הילד שלהם לבין אלו בהם מתאמנים ילדים באירופה, אולי אפילו חיפשו טיפ קטן שייתן לילד שלהם עוד יתרון במאבק על המקום בהרכב הראשון.

א. רוב ההורים היו מבולבלים וחסרי מושג לגבי הדרך הטובה ביותר לדאוג לילד שלהם. אחד המקרים הקשים בהם פגשתי היה של אם חד הורית לילד בן 11, ששיחק כדורגל באחת ממחלקות הנוער הטובות במדינה. החיים הקשים גרמו לה לפנטז על הרגע בו הבן יימכר תמורת מיליוני שקלים לקבוצה בכירה, ירוויח המון כסף, ויוציא אותם מהרפש. כדי להבטיח שהפנטזיה תתגשם היא משכנה אותם לאינספור הלוואות, ומלבד האימונים במחלקה, היא שכרה עבור הילד מאמן פרטי שמרוויח בשעה את מה שהיא מרוויחה בשבוע עבודה. ברור שעל מנת לשלם את ההוצאות הבלתי אפשריות היא אינה נמצאת כלל בבית, מה שמחייב את הילד להכין לעצמו אוכל או לאכול בחוץ מזונות לא בריאים. בגלל המאמץ הרב שהוא משקיע הוא כבר קרע את הרצועה בברך. את הנזקים הנפשיים שיגרמו לו עוד קשה לאמוד.

הורה אחר שפגשתי הוא אב לילד בן 10. הילד, לדברי אביו, מתקשה מאוד לתפקד באופן נורמאלי בחיי היום יום שלו. הוא נכשל סדרתי בלימודים, מפגין אלימות ונכנס לקטטות, מתקשה בקריאה, כתיבה, אפילו דיבור. "אבל את צריכה לראות אותו על המגרש. כשהוא משחק הוא פשוט זורח!". זו הסיבה שהאב החליט שכבר מעכשיו הוא מתחיל להכשיר את הילד לקריירה של כדורגלן. בדרך הוא מוותר על כל האפיקים האחרים, כולל לימודים בבית הספר והכשרה מחוץ ללימודים. דרך החשיבה של אותו אב נראית לו הגיונית: הבן שלו מוכרח להיות כדורגלן, אחרת הוא לא יצליח להיות שום דבר. אבל דרך החשיבה הזו היא מוטעית ומסוכנת. אחוז הילדים שמצליחים להעפיל ממחלקות הילדים והנוער ולהפוך לשחקנים מקצועניים הוא נמוך ביותר. ומה קורה לילד שכל חייו מלמדים אותו שהדבר היחיד שהוא יוכל לעשות כבוגר הוא להיות כדורגלן, ביום בו הוא נפצע או סתם לא מעפיל לקבוצה בוגרת? אותו ילד שכל חייו אמרו לו שהוא שום דבר בלי הכדורגל הופך לשום דבר. הוא פשוט לא מכיר שום דרך אחרת.

וההורים האלה הם לא מקרה קיצוני. הורים רבים אחרים מבולבלים בכל הנוגע לדרך בה הם צריכים לנהוג עם הילדים המוכשרים שלהם. אפשר לראות בימי שבת במגרשים איך הם קופצים על הגדרות וצועקים: "תבעט לשער!", לילד שרק לפני רגע קיבל הוראה מהמאמן שלו לשחק קבוצתי. וילד בן 7, 9, 11 או 15 לא יודע מה הוא צריך לעשות במצבים כאלה. אם הוא יבעט לשער המאמן יגער עליו, אם ימסור יצטרך להתמודד כל השבת עם אבא שחוזר ואומר: "אבל אמרתי לך לבעוט!".

ספורט תחרותי הוא מיסודו מלחיץ, מסוכן, ודורש השקעה פיזית ומנטאלית שילדים מתקשים בה פעמים רבות. במקרים רבים, מחלקות הנוער מנכרות את ההורים ואלה נשארים חסרי אונים. הדרך בה הם מתנהגים היא הדרך בה התנהגו לפניהם. זו הדרך היחידה שהם מכירים. אז הם מתקשרים אל המאמן, צועקים, מאיימים שייקחו את הבן שלהם למקום אחר. הטיפול בהורים דורש כל כך הרבה אנרגיה שמחלקות הנוער ממשיכות לנכר אותם עוד יותר, ובמקום לטפל בתופעה בצורה יסודית, רק מחזקות את התופעה.

ב. אחת הבעיות הכי מרכזיות בישראל היא שכדי להיות מאמן ילדים ברוב המחלקות בישראל מספיק להיות בעל תעודת 'מדריך' בלבד. כדי לקבל תעודת מדריך נדרשים סטודנטים לנוכחות במספר מצומצם ביותר של קורסים וקבלת ציון עובר (56) במבחנים של מקצועות כמו פיזיולוגיה ואנטומיה. זה אומר שחלק גדול מהמאמנים של ילדים בישראל צריך להכיר רק 56% מגוף של ילד, כדי לתת לו במשך 90 דקות הוראות שנוגעות באופן ישיר לגוף שלו. כשמציגים את זה ככה: לא פלא שההורים בלחץ.

אבל הבעיה האמיתית היא לא במאמנים, שלומדים מה שמלמדים אותם. היא לא במנהלי מחלקות הנוער, שעייפים כבר מטיפול בהורים היסטריים, והיא לא בהורים, שבשורה התחתונה רק דואגים לילדים שלהם. הכשל הזה הוא תוצאה של שיטה שלא עובדת כבר שנים, ואף אחד לא קם ומנסה לשנות אותה.
 

ג. מדברים על כך שהפערים בין הנבחרות באירופה גדלים עם הזמן. זה לא במקרה; באירופה הבינו כבר לפני שנים את החשיבות של ההשקעה בנוער. דווקא לאור המחירים המאמירים של השחקנים הבוגרים, דואגים שם לאתר ולטפח שחקני בית. את אלה אפשר יהיה למכור בסכום שימלא את הקופה, או לחסוך על רכישה של שחקן מקבוצה אחרת. בכל מקרה, הדאגה היא לא רק ליכולת הטכנית של השחקן, אלא למכלול שלם של תכונות וכישורים שמוענקים לשחקנים הצעירים, כחלק מההכשרה שלהם ככדורגלנים. בישראל עדיין מסתפקים בשאלה "מה עשתה הקבוצה בשבת?" וחרדים שכל הילדים ישלמו את דמי הרישום.

עשר שנים זו תקופה ארוכה מדי להיות בפיגור. את התוצאות של שיטות הניהול השונות מתחילים לראות כבר היום.
 

ד. ב-31 באוגוסט 2012 יתקיים ב"בית פרס לשלום" כנס בנושא שלום הילד בספורט, אשר מציע לעלות בפעם הראשונה בצורה מסודרת את העניינים לשולחן הדיונים. הכנס יציע להורים, למאמנים ולמנהלי מחלקות נוער ידע אקוטי כמו חשיבות המזון שהילד צורך בתהליך ההכשרה, מידע על פציעות שקורות במהלך האימונים, שיטות עבודה של סקואטים באירופה, הנחיות לבריאות הפסיכולוגית של הילד ועוד. בכנס נערוך דיון בשאלה האם ישראל צריכה לקדם את השיטה האירופאית ולשקול מעבר מליגה תחרותית למשחקים ידידותיים. נלמד על האחראיות החוקתית של המאמן ונענה על השאלה: מדוע הילדים שמרכיבים את הצבא הטוב בעולם, לא מייצרים כדורגל נורמלי?

רגע לפני תחילת העונה, אנחנו מזמינים אתכם – המאמנים – ליום שלם של הרצאות ודיונים בנושאים שבמהלך העונה הולכים לאיבוד, ולא בצדק. שלומם של הילדים אותם אנחנו מאמנים הוא האחריות שלנו. דווקא לאור האלימות בכדורגל בעונה האחרונה, בואו נתחיל יחד תהליך חינוכי ומקצועי שיחזיר אותנו לאירופה.

לתוכנית המלאה של הכנס ולהרשמה: http://shlomitguy.co.il/?p=805

*עלות הכנס כוללת ארוחת בוקר, ארוחת צהריים וכיבוד לאורך היום.
 

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.