דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

יורם אהרוני | כושר גופני | 05/07/2015

ירידת כושר ללא קשר להשמנה

תקציר מחקר שבוצע בבריטניה

בשנים האחרונות יש דווחים רבים על כך שהולכת ומתפשטת "מגפת השמנה" של ילדים בכל העולם. ישנם חוקרים הסבורים עם זאת כי יש מגפה חמורה ממנה, "מגפת חוסר הפעילות הגופנית". במחקר שנעשה בבריטניה הושוו תוצאות של ילדים בני 10 במבחן ביפ בשנת 2014 לתוצאות של ילדים באותו הגיל בשנים 2008 ו-1998. הילדים היו מבתי ספר בעיר צ'למספורד באנגליה. עיקר התוצאות מסוכמות בטבלה.

 

בנות 1998

בנות 2008

בנות 2014

בנים 1998

בנים 2008

בנים 2014

מספר נבדקים

158

157

150

158

145

157

ממוצע גיל (שנים)

10.4

10.4

10.8

10.4

10.4

10.8

ממוצע     BMI (ק"ג/מ"ר)

18.6

18.4

18.6

17.6

18.3

17.9

חציון מבחן ביפ (מספר קטעים של 20 מטר)

46

29

27

60

40

33

 

ניתן לראות שבאוכלוסייה זו אין כמעט שינוי ב-BMI אך יש ירידה מתמשכת בהישגים במבחן הכושר. במבחן ביפ רצים הנבחנים קטעים של 20 מטר הלוך ושוב. המהירות מוכתבת על ידי אותות קוליים ("ביפים"). בדקה הראשונה המהירות הייתה 8.0 קמ"ש (9.0 שניות ל-20 מטר) וכל דקה בערך הקצב הוגבר ב-0.5 קמ"ש. הנבדקים המשיכו במבחן עד שלא יכלו לעמוד בקצב.

החוקר המוביל במחקר, ד"ר גווין סנדרוק, הסביר בראיון אתו כי בבתי הספר בהם נערכו המבדקים אין בעיית השמנה. פחות מ-5% מהילדים בהם מוגדרים כ"שמנים". לדבריו, הילד שהשיג את התוצאות הכי פחות טובות בכיתתו בשנת 1998, יהיה כיום בין החמישה הטובים בכיתה.  הוא הוסיף כי קצב ירידת הכושר בבריטניה הוא כפול מאשר הממוצע העולמי. בהחלט יתכן כי באזורים אחרים, בהם יש בעיית השמנה, הירידה בכושר נובעת גם מהעלייה בהשמנה, אך במחקר זה מודגם כי הירידה בכושר יכולה להיות בלתי תלויה בהשמנה ולכן כנראה מקורה בירידה בפעילות הגופנית של הילדים. בבריטניה מבוצעות בדיקות שגרתיות של גובה ומשקל של תלמידים שמהן מחושב ה-BMI  אך אין חובת ביצוע מבחני כושר. לדבריו של סנדרוק, ההסתמכות על BMI  בלבד כמדד לכשירות גופנית היא מוטעית. בעקבות פרסום ממצאי מחקרו ב-2008 היו שקראו להכנסת מבחני כושר תקופתיים בבתי הספר, אך דבר לא נעשה מאז. ד"ר סנדרוק מטיף להחזרת מבחני כושר בבתי הספר שיכללו בנוסף למבחני סבולת גם מבחני כשירות גופנית דוגמת מבחני זריקה ותפיסה של כדור ומבחני קפיצה.

הערת עורך התקציר: ההישגים במבחן ביפ מושפעים מאד גם מרמת המוטיבציה. אני נוהג לערוך לתלמידיי את המבחן מספר פעמים בשנה וחוזה בתנודות גדולות בהישגים, שאינן משקפות בהכרח שינויים בכושר. ההסתמכות על מבחן אחד בשנה, עלולה להביא למסקנות חפוזות. לדוגמה: הישגיו של תלמיד בכתה ה' שנבחן 4 פעמים השנה: 48, 36, 54, 30.  לצורך הסיכום השנתי אני לוקח רק את הישגו הטוב ביותר, שעלה מ-37 בכתה ד' ל-54 בכתה ה'. אם הסיבה לירידה בכושר אינה קשורה להשמנה, סביר להניח כי ניתן יהיה לראות שיפור גדול בהישגים כבר אחרי מספר שבועות של אימונים. ד"ר סנדרוק לא מדווח על הפעילויות שביצעו התלמידים שנבדקו ורק "צילם תמונת מצב" בשלוש נקודות זמן על פני 16 שנים. הוא מטיף להכנסת מבחני כושר לבתי הספר מאחר שהוא מאמין כי אם יבוצעו מבחנים כאלה, תוגבר גם רמת הפעילות בשיעורי החינוך בגופני.

מקורות:

  1. Sandercock GR, Ogunleye A, Voss C. Six year changes in body mass index and cardiorespiratory fitness of   English School children from an affluent area. International journal of obesity. 2015 Jun 4.  doi: 10.1038/ijo.2015.105. [Epub ahead of print]

  2. the University of Essex Communications Office. Child fitness falls further than feared. http://www.essex.ac.uk/news/event.aspx?e_id=7764


יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.