יורם אהרוני | אתלטיקה | 27/09/2019

תולדות ריצת 10,000 מ' לנשים, חלק ג'

חלק זה עוסק בשנים 1997-1993

 

 

 

 

 

 

 

 

(בתמונה: פרננדה ריברו מקדימה את ואנג ג'ונקסיה באטלנטה 1996)

שטוטגרט 1993

כדי להשתתף בריצת 10,000 מ' באליפות העולם 1993 שנערכה בשטוטגרט נדרשו הנשים לרוץ 10 שניות מהר יותר מאשר בטוקיו 1991: קריטריון B  היה 33:50.0 וקריטריון A היה 32:40.0. 39 נשים חולקו לשני מקצים מהם העפילו לגמר 10 ראשונות מכל מקצה ו-5 מפסידות מהירות. הישג של 33:17.94 הספיק לעליה לגמר. אחת הלא מעפילות הייתה ברהאנא אדרה בת ה-20 מאתיופיה ש-10 שנים מאוחר יותר זכתה באליפות העולם. הריצה התנהלה בטמפרטורה של 30 מעלות וזמן הביניים אחרי 5000 מ' (15:43.38) היה האיטי ביותר לריצת אליפות עד אז. בראש הובילו הסיניות ז'ונג הואנדי וואנג ג'ונקסיה כשאליהן ניסתה להיצמד אלנה מאייר מדרום אפריקה אולם הרצה הצעירה מקניה, סאלי ברסוסיו האיצה כל פעם ועברה את מאייר וניסתה כאילו לחסום אותה. השופטים הוציאו כרטיס צהוב לברסוסיו אך מאייר המתוסכלת פרשה מן המרוץ לאחר 14 הקפות.  הק"מ השישי והשביעי  המשיכו להיות איטיים: הרצות הגיעו ל-7000 מ' ב-22:06.80, קצב ל-31:35 בסיום ואיטי יותר מכל ריצה עד אז באליפות עולם או במשחקים האולימפיים. בק"מ השמיני פרצה קדימה ואנג ג'ונקסיה ועברה אותו ב-3:03.55 והמשיכה להגביר עוד: את הק"מ התשיעי היא עברה ב-2:55.59 ואת האחרון ב-2:43.36 ובסה"כ 3000 אחרונים ב-8:42.56 ! הקרב על מדליות הכסף והארד התנהל בין ז'ונג הואנדי, ברסוסיו וטגלה לורפה מקניה. הואנדי פרצה בישורת האחרונה ועברה את ברסוסיו. 1) ואנג ג'ונקסיה 30:49.30; 2) ז'ונג הואנדי 31:12.55; 3) סאלי ברסוסיו 31:15.38; 4) טגלה לורופה 31:29.91; 5) לין ג'נינגס (ארה"ב) 31:30.53; 6) קונססאו פררה (פורטוגל) 31:30.60.

המשחקים הלאומיים של סין 1993

ריצת הגמר בשטוטגרט נערכה ב-21 באוגוסט. 18 ימים אחריה, ב-8 בספטמבר, נערכה ריצת 10,000 מ' במסגרת המשחקים הלאומיים של סין בביג'ינג. ז'ונג הואנדי הובילה חבורה של רצות ב-7 הק"מ הראשונים בקצב  שלא נראה עד אז: 1000 – 2:54.7, 2000 – 5:56.6 (3:01.9), 3000 –  8:59.2 ( 3:02.6), 4000 – 12:02.8 (3:03.6), 5000 – 15:05.7 (3:02.9), 6000 – 18:10.1 (3:04.4), 7000 – 21:14.4 (3:04.3). במחצית הדרך היה זמן הביניים טוב ב-5.7 שניות מהזמן שקבעה אינגריד קריסטיאנסן בשיא העולם, אך בנקודת ה-7000 מ' זמן הביניים היה איטי ב-2 שניות מאשר בשיא של קריסטינסן. כאן עברה לראש ואנג ג'ונקסיה ועברה את הק"מ השמיני ב-2:45.5, את התשיעי ב-2:44.9 ואת האחרון ב-2:47.0, בסה"כ 3000 מ' אחרונים 8:17.4, מהר יותר משיא העולם שעמד על 8:22.62. גם הזמן ל-5000 האחרונים – 14:26 דקות היה מהיר משיא העולם של קריסטיאנסן שעמד על 14:37.33.גם ז'ונג הואנדי קבעה זמן מהיר מהשיא הקודם: 1) ואנג ג'ונקסיה 29:31.78; 2) ז'ונג הואנדי 30:13.37; 3) ז'אנג לירונג 31:09.25; 4) מה ליאן 31:10.46; 5) ז'אנג לינלי 31:16.28, 6) ליו ג'ינינג 31:23.92; 7) ויי לי 31:28.83.  13 רצות, כולן מסין ירדו מ-32 דקות. בהמשך המשחקים שברה ואנג ג'ונקסיה פעמיים את שיא העולם ב-3000 מ': 8:12.19 במוקדמות ו-8:06.11 והייתה שנייה בגמר 1500 מ' (3:51.92, טוב משיא העולם לפני הריצה) בריצה בה קבעה קו יונקסיה שיא עולם – 3:50.46. הרצות הסיניות התאמנו בהדרכתו של המאמן מא יונרן וכונו "הצבא של מא".  שמעות רבות נפוצו על שימוש בחומרים אסורים ("סמים")  ורבות מהרצות נעלמו מהר מאד מהזירה הבין לאומית ולא נראו עוד אם כי הסיניות המשיכו להוות כוח משמעותי בריצות הארוכות עוד מספר שנים. 23 רצות ירדו מ-32:00 דקות בשנת 1993: 13 סיניות, 3 מפורטוגל. 2 מקניה, 2 מארה"ב ורצות בודדות מגרמניה, רוסיה וברזיל.
ואנג ג'ונקסיה (נולדה ב-1973)  קבעה את הישג השנה של 1994 כאשר ניצחה במשחקי אסיה שנערכו בהירושימה, יפן בחודש אוקטובר – 30:50.34. בתחרות הגביע העולמי שנערכה בחודש ספטמבר 1994 בלונדון נכללה בפעם האחרונה ריצת 10,000 מ'. החל מהמהדורה של 1998 של המפעל (הנקרא כיום "הגביע הבין יבשתי")  ועד שנת 2014 הריצות הארוכות במפעל זה היו למרחקים של 3000 ו-5000 מ' (גם לגברים, ב-2018 הושמטה גם ריצת 5000 מ' מהמפעל). המנצחת בגביע העולמי 1994 הייתה נציגת אפריקה, אלנה מאייר שקבעה 30:52.51 והקדימה את נציגת אירופה, פרננדה ריברו מפורטוגל שקבעה 31:04.25 ד'. במקום השלישי סיימה נציגת אסיה ויי לי מסין (השביעית בריצה הגדולה בביג'ינג בספטמבר 1993) שהסתפקה הפעם בהישג של 32:37.94. פרננדה ריברו ניצחה גם באליפות אירופה שנערכה בחודש אוגוסט בהלסינקי שם קבעה 31:08.75 והקדימה את בת ארצה קונססאו פררה שקבעה 31:32.82. במשחקי חבר העמים שנערכו בויקטוריה, קנדה סיימה ראשונה איבון מארי מסקוטלנד – 31:56.97 לפני אלנה מאייר 32:06.02.

ייטבורי 1995

שבועיים לפני אליפות העולם 1995 שנערכה בייטבורי (גטבורג) שבשבדיה שברה פרננדה ריברו את שיא העולם ב-5000 מ'  שבו החזיקה אינגריד קריסטיאנסן מאז 1986 כשקבעה בהכטל שבבלגיה 14:36.45 ד' בריצה בה הקדימה בין היתר את אלנה מאייר מדרום אפריקה וליז מק-קולגן מבריטניה. בייטבורי החליטה ריברו לנסות את כוחה גם בריצת 10,000 מ' שנערכה לפני ריצת 5000 מ'. קריטריון B  להשתתפות עמד הפעם על 33:20.0 ד' ואילו קריטריון A  היה 32:30.0 ד'.  34 רצות התייצבו למוקדמות 10,000 מ' והן חולקו לשני מקצים מהם עלו לגמר 8 הראשונות מכל מקצה ו-4 מפסידות מהירות. גם הפעם הייתה ברהאנא אדרה בין אלה שלא הצליחו להעפיל לגמר. זמן של 32:51.55 הספיק לעליה לגמר. ואנג ג'ונקסיה לא הופיעה והנציגה היחידה של סין לא העפילה לגמר. 3000 המטרים הראשונים בגמר היו איטיים יותר מבכל ריצת אליפות קודמת (9:45.94). בק"מ הרביעי עברה אלנה מאייר לראש, עברה אותו ב-2:56 ואיתה נשארו רק ריברו, האלופה האולימפית דררטו טולו מאתיופיה, טגלה לורופה מקניה, מריה גידה מאיטליה ומק-קולגן. ריברו עברה לראש במחצית המרחק (15:46.89). בשלב הזה הייתה כבר מק-קולגן לבד במקום השישי, בק"מ השביעי נשרה מקבוצת החוד האיטלקייה וכאשר נשאר עוד ק"מ לסיום נשארו עם ריברו בראש רק טולו ולורופה. בתחילת ההקפה האחרונה ברחו ריברו וטולו ללורופה ובקשת האחרונה ניסתה האתיופית לעבור לראש אך הפורטוגלית שמרה לעצמה כוחות וניצחה בספרינט מרשים. 1) פרננדה ריברו 31:04.99; 2) דררטו טולו 31:08.10; 3) טגלה לורופה 31:17.66; 4) מריה גידה 31:27.82; 5) אלנה מאייר 31:31.96; 6) ליז מק-קולגן 31:40.14. 

אטלנטה 1996

במשחקי אטלנטה 1996 נכללה לראשונה ריצת 5000 מ' לנשים, במקום ריצת 3000 מ'. לוח הזמנים לרצות שרצו להשתתף ב-5000 וגם ב-10,000 מ' היה מאד לא נוח: 26 ביולי - מוקדמות 5000; 27 ביולי - מוקדמות 10,000; 28 ביולי -  גמר 5000; 2 באוגוסט – גמר 10,000. פרננדה ריברו החליטה להתרכז ב-10,000 אבל ואנג ג'ונקסיה החליטה ללכת על הדאבל. במוקדמות 5000 היא קבעה 15:24.28, למחרת במוקדמות 10,000 היא רשמה זמן של 32:36.53, בגמר 5000 היא ניצחה בזמן 14:59.88 ולאחר 4 ימי מנוחה התייצבה לגמר 10,000. 35 רצות התייצבו למוקדמות 10,000 והן חולקו לשני מקצים מהם עלו לגמר 8 הראשונות מכל מקצה ו-4 מפסידות מהירות. הרצות הבולטות שלא העפילו לגמר היו קתרין אולריך-וסל מגרמניה וקוננסאו פררה מפורטוגל. בגמר השתתפו 6 רצות מאפריקה, 6 מאירופה, 6 מאסיה ואחת מאוסטרליה. מריה גידה מאיטליה שהעפילה לגמר, לא התייצבה אליו. זמן של 32:25.13 הספיק לעליה לגמר כמפסידה מהירה. במקצה הראשון סיימה גטה ואמי מאתיופיה במקום הראשון בזמן 32:20.92. המקצה השני היה הרבה יותר מהיר וממנו הגיעו כל המפסידות המהירות. הראשונה במקצה זה הייתה דררטו טולו שקבעה 31:35.90. בגמר הוליכה קתרינה מק-קירנן מאירלנד אחרי 3000 מ' (9:17.21)  ובחצי הדרך הובילה ריברו קבוצה של 10 רצות (15:35.8). זמן הביניים בחצי המרחק היה זהה כמעט לזה שהושג במשחקי ברצלונה 1992 (15:35.91). בק"מ הבאים עברו לראש סאלי ברסוסיו מקניה וג'וליה וקרו מספרד אבל כשנשארו עוד 1000 מ' לסיום הייתה שוב ריברו בראש כשאיתה רק ואנג ג'ונקסיה, האתיופיות גטה ואמי ודררטו טולו וטגלה לורופה מקניה. ואנג עברה קדימה 600 מ' לפני הסיום ורק ריברו הצליחה להישאר איתה. באמצע היישורת האחרונה זיהתה ריברו "פירצה" בין ואנג לאבן השפה והצליחה לבצע עקיפה  ברווח הצר בדרך לניצחון. 1) פרננדה ריברו 31:01.63; 2) ואנג ג'ונקסיה 31:02.58; 3) גטה ואמי 31:06.65; 4) דררטו טולו 31:10.46; 5) מסקו צי'בה (יפן) 31:20.62; 6) טגלה לורופה 31:23.22; 7) יוקו קואקאמי (יפן) 31:23.23. ריברו עברה את הק"מ האחרון ב-2:50 דקות ואת 400 המטרים האחרונים ב-63.5 שניות. 

אתונה 1997

אליפות העולם 1997 נערכה באתונה. 32 המשתתפות חולקו לשני מקצים מהם העפילו לגמר  8 הראשונות מכל מקצה ו-4  מפסידות מהירות.  המקצה הראשון היה איטי והראשונה בו קבעה 33:07.09. למרות זאת לא הצליחה דררטו טולו להיות בין 8 הראשונות בו ונשרה. המקצה השני היה מהיר יותר וכל 4 המפסידות המהירות הגיעו ממנו. הזמן שהספיק לעליה כמפסידה מהירה היה 33:02.37. הגמר, שנערך בטמפרטורה של 30 מעלות התחיל לאט מאי פעם בריצת אליפות: 1000 מ' – 3:25.55, 3000 מ' – 9:43.53, ובנקודת 5000 מ' הובילה ריברו– 16:12.81. הקצב התגבר בק"מ השביעי (3:08.4) והשמיני (3:05.7). בהקפה ה-23 עברה הקנייתית סאלי ברסוסיו להוביל ועברה אותה ב-67.9 שניות. את הק"מ האחרון היא עברה ב-2:53.35 בדרך לניצחון. אחרי המרוץ היא אמרה שהיא ידעה שלריברו יש סיומת חזקה ולכן החליטה להחיש את הקצב עוד לפני ההקפה האחרונה.  הזמן לחצי השני של המרוץ היה 15:16.38, אך עדיין הזמן שהושג בריצה היה האטי ביותר עד אז באליפות עולם או משחקים אולימפיים.  אלנה מאייר נפלה במהלך הריצה והייתה האחרונה בין המסיימות.  1) סאלי ברסוסיו 31:32.92; 2) פרננדה ריברו 31:39.15; 3) מסקו צ'יבה (יפן) 31:41.93; 4) ברהאנא אדרה (אתיופיה) 31:48.95; 5) קסיוג'אן רן (סין) 31:50.63; 6) טגלה לורופה (קניה) 32:00.93. זמנה של ברסוסיו (נולדה ב-1978) אושר כשיא עולם לנערות למרות ש-4 שנים קודם לכן, בשטוטגרט 1993 היא קבעה 31:15.38, אך אז לא נלקחה ממנה  דגימת שתן  לבדיקת סימום שהיא תנאי לאישור שיא.

המשחקים הלאומיים של סין 1997

8 הזמנים הטובים לשנת 1997 נקבעו בריצה שהתקיימה בשנגחאי ב-19 באוקטובר במשחקים הלאומיים של סין. הראשונה בתחרות זו הייתה דונג ינגמיי שסיימה ב- 30:38.09. 5 רצות נוספות ירדו מ-31:00 דקות. שיאנית העולם ואנג ג'ונקסיה  לא הייתה בין המשתתפות. היא פרשה מפעילות אחרי משחקי אטלנטה 1996 כאשר הייתה בת 23.  במשחקים אלה נשבר פעמיים השיא ב-5000 מ' – דונג ינגמיי קבעה במוקדמות 14:31.27 (שברה את השיא של ריברו) וג'יאנג בו רשמה בגמר הישג של 14:28.09. לקראת משחקי סידני 2000 נתפסו מספר רצות סיניות בבדיקות סימום והמאמן השנוי במחלוקת מא יונרן הודח מתפקידו כמאמן לאומי. עם זאת היו גם בשנים מאוחרות יותר רצות מסין שהצטיינו בריצת 10,000 מ' אבל לא היו עוד ריצות דוגמת אלה שהתקיימו במשחקים הלאומיים של סין בשנים 1993 ו-1997.

10 הטובות בכל הזמנים בסוף שנת 1997:

---

מאמרים נוספים בסדרה:

 

מאמרים נוספים בסדרה:

תולדות ריצת 10,000 מ' לנשים, חלק א'

תולדות ריצת 10,000 מ' לנשים, חלק ב'

תולדות ריצת 10,000 מ' לנשים, חלק ד'

תולדות ריצת 10,000 מ' לנשים, חלק ה'

תולדות ריצת 10,000 מ' לנשים, חלק ו'

 

---

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.