דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

אורי גולדבורט | היסטוריה של הספורט | 16/05/2013

האפוס של המיל, חלק יז'

מאת פרופ': אורי גולדבורט

סיימנו את הפרק הקודם בשנה מרשימה של קו ואובט, שבה הפגינו השניים עליונות מסחררת, אך לא נפגשו פנים אל פנים. סבסטיאן קו אף הפך ל"שיאן עולם משולש". ב-1980 לא היה מנוס מפגישה כפולה של השניים, שכן הם נבחרו לייצג את בריטניה במשחקים האולימפיים מוסקבה 1980, בריצות ל-800 ו-1500 מ' גם יחד. פכים קטנים: באליפות ארצו ב-1979 השתתף קו ב...400 מ', והגיע בזמן 46.87 ש', לאחר הסודני המצוין (מנצח הגביע העולמי) קאשיף חסן (45.82) בסוף 1979 עבר קו ניתוח תוספתן ובחורף התאמן ששה שבועות בספרד.

הגיעה עונת האולמות של 1980 – והיא לא אכזבה. בתומה, הסתבר כי עשרה איש כבר רצו  3:56 ד' ומטה, ב-16 הזדמנויות שונות, מתוכם שבעה עשו זאת בחורף 1980! בתחרות "סנקיסט" התקרב קוכלאן  לשיאו מן השנה הקודמת כדי 3 עשיריות:3:52.9 ד',  עשירית בלבד לפני סטיב סקוט. פילברט באיי רימז, לראשונה אחרי שנים, על כושרו הישן – 3:54.5 במקום שלישי ב"סנקיסט" ולאחר שבוע גבר ב- Jack in the Box  במפתיע על קוכלאן בזמן 3:55.5 מול 3:557.7, כשסקוט שוב עשירית בודדת מאחור. באליפות אירופה באולמות בזינדלפינגן, גרמניה המערבית, כמעט שבר תומאס ווסינגהאגא (3:37.6, שיא אירופי באולם) את " שיאו העולמי" של ווקר (3:37.4 ד'). האם עומדת יריבות באיי-ווקר להתחדש? ומה משמעות תהיה לה בנוכחות אובט וקו?

בחודש אפריל כבר התברר שאיום החרם של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר,  מעיב על המשחקים האולימפיים במוסקבה. הצטרפות גרמניה המערבית וקניה לחרם  פטרה את קו ואובט מכמה מיריביהם הרציניים בריצות 800 ו-1500 מ' גם יחד. ב-3 במאי הפיע ביוסטון, טקסס, סטיב אובט, ללא זקנו המסורתי אך עם היכולת הישנה – לשם שינוי ב-3000 מ'. הוא הוליך בביטחון וניצח (7:52.49) בצורה ברורה,  למרות מאמץ של סטיב סקוט לצמצם בסיום (7:52.93 ד'). ב-18 במאי, ב"משחקי החופש" בפילדלפיה, הקדים דון פייג' המשתפר (3:54.7) בריצת המיל את סידני מארי – הפוליטיקה תמנע משניהם להופיע המשחקים האולימפיים במוסקבה. רק באחד ביולי נשמע "רעם ראשון". באוסלו הפך אובט לראשונה לשיאן עולם כאשר קבע  בריצת המיל – 3:48.8 ד'. אובט רץ בעקבות מכתיב הקצב את ההקפה הראשונה ב-55.5, אך אחרי 600 מטר נותר למעשה לבד:  800 – 1:53.5, 1200 -  2:51.0 ו- 1500 3:32.7 (הזמן השישי בהיסטוריה, עשירית מהר מקו בריצת השיא שנה קודם לכן). מאחוריו נלחמו סטיב קראם וגרהאם ויליאמסון על המקום השלישי של בריטניה ב-1500 למוסקבה. קראם זכה בו עם שיא אישי – 3:53.8. קו, שאיבד את השיא במיל, קבע באותה תחרות שיא עולם חדש בריצת 1000 מ' – 2:13.40 ד'. ראוי לציין כי זמנו של אובט נמדד בתחרות זו במדידה ידנית. לא ברור אם 3:48.8 "ידני" אכן עדיף על 3:48.95 "אוטומטי". לאחר שבועיים, שוב באוסלו, תוקף אובט גם את שיאו של קו בריצת 1500 מ'. ביש המזל מן השנה הקודמת (3:32.11) איננו חוזר על עצמו. נהפוך הוא: זמן של 3:32.09, הוא האיטי ביותר המאפשר אישור כ-3:32.1 (לפי החוקה דאז) ואובט מוכרז כשותף לקו בשיא ב-1500 למרות שזמנו האוטומטי של קו  בריצת השיא בציריך 1979 היה 3:32.03... בעקבות אובט סיימו ווסינגהאגא (3:33.16) וסקוט (3:33.31). בניגוד לריצות שיא אחרות הייתה זו ריצה תחרותית מאד כאשר סקוט הוביל עד כ-200 מ' לסיום. אובט נופף  בידו כהרגלו לקהל בישורת האחרונה, לאחר שהבטיח את ניצחונו.

תהפוכות מוסקבה

הקרב הגדול בין צמד הבריטים במשחקי מוסקבה בא בעקבות הפסד טיפשי של קו בגמר ה-800 מ'. לאחר שרץ כמעט לכל אורך הדרך בשביל מספר 2, ביצע את הפריצה שלו באיחור פטאלי. אובט (1:45.4) כבר חתך את קו הסיום, בזמן שווה לזה שזיכה אותו במקום חמישי בלבד במונטריאול 1976. אובט הפך אלוף אולימפי אך הפעם לא היו במקום חואנטורנה, ווליוטר ואן-דאמא ודומיהם. קו הגיע ב-1:45.9 – זמן כה איטי עבורו עד כדי לעורר גיחוך. לריצה זו הייתה בוודאי השפעה על מה שהתרחש ב-1500 מ'.

במוקדמות היה קו שני אחרי האיטלקי פונטנלה (3:40.1 לשניהם) בעוד אובט "מסתבך" במקצה הרביעי, שממנו חפצו רבים לעלות כ"מפסיד מהיר" והקצב אילצו לרוץ ב-3:36.8 על מנת להקדים את יורגן שטראוב (3:37.0) והאוסטרי רוברט נמט (3:38.3), ובסך הכל רצו במקצה זה חמישה איש מתחת 3:40 ד', לעומת אף לא אחד במקצים האחרים. בחצי הגמר התהפך הגלגל: בריצה איטית עם סיום מהיר הספיקו לאובט 3:43.1 ד' להקדים את היוגוסלבי המבטיח זדראבקוביץ' (3:43.4), המזרח גרמני אנדראס בוסה (אשר כקו, אובט והצרפתי מאראז'ו נמנה עם אלה אשר הופיעו גם בגמר ה-800 מ') ואת סטיב קראם. הפעם היה גורלו של קו להיקלע למקצה מהיר יותר. הוא נאלץ לבצע עקיפה מסובכת קרוב לסיום על מנת להגיע ראשון ב-3:39.3 ד' (זמן זהה לשטראוב). עוד עלו מן המקצה:  מאראז'ו (3:39.6), פונטנלה (3:40.1) ולמרבית השמחה של אוהדי אתלטיקה רבים, היה "המפסיד המהיר" לא אחר מאשר יוזף פלאחי (3:40.4). תריסר שנים לאחר הופעתו המפתיעה בגמר ה-800 מ' במקסיקו-סיטי, שוב פלאחי בגמר אולימפי.

משנטל שטראוב את ההולכה בריצת הגמר, "ישוב" היה סבסטיאן קו על שכמו, נוסח מי שרוצה למנוע תקלה נוספת דוגמת ה-800. הקצב היה 61.6 ל-400 ו-2:04.9 ל-800 ולא היה קשה לנחש כי לשיאו האולימפי בן ה-12 של קיפצ'וגא קיינו מובטחים חיים ארוכים. כאן פתח שטראוב בהרצה רבתי: לאחר סיבוב ב-63.3, בא סיבוב מסחרר ב-54.2. זה "פתח" את מניפת הרצים וראשון הנושרים היה קראם, שעבורו כנראה, הייתה עלייתו לגמר מאורע מרגש יתר על המידה. פיגור של קו ב-0.4 ואובט ב-0.6 עדיין לא בישר מאומה. כאשר 200 מ' לסיום נראה כאילו אובט מנסה לשעוט קדימה, הקדים והזדרז קו, עבר לרוץ במקביל לשטראוב ו-100 אחרונים במהירות מסחררת של 12.1 ש' לא הותירו כל ספק. כשהתברר לאובט כי הוא מפסיד (לאחר 41 ריצות רצופות למרחקי 1500/מיל ללא הפסד) הוא הרפה והסתפק במדליית הארד. לאחר קו (3:38.4) , שטראוב (3:38.8)  ואובט (3:39.0)  הגיעו בוסא (3:40.2), פונטנלה (3:40.4) ופלאחי, שחגג את "יובלו" במקום שישי (3:40.7). ברור כי הרכב ריצת הגמר היה שונה לחלוטין בנוכחות רצים שנעדרו מסיבות שונות: בגלל החרם  של ארה"ב -   סטיב סקוט ודון פייג' (ארה"ב), תומאס ווסינגהאגא (גרמניה המערבית),  ג'והן ווקר (ניו זילנד לא שלחה נציגים לתחרויות האתלטיקה במוסקבה בשל החרם. היא יוצגה במשחקים רק בשני ענפים)  ווילסון ואיגווה (קניה). סידני מארי ממילא לא יכול היה להשתתף בשל הרחקת דרא"פ מהמשחקים. העדיפו  להתחרות במרחקים אחרים: אימון קוכלאן ב-5000 מ' (הגיע רביעי) ופילברט באיי בריצת המכשולים (הוביל בהפרש עצום אך הגיע שני). בהחלט יתכן כי בהרכב רצים אחר, הקצב בשלבים הראשונים של המירוץ היה מהיר יותר. 800 מ' האחרונים של קו (1:49.2) לא היו מהירים מאלו של ואסאלה במינכן 1972 (1:49.0, ראו חלק ח' של הסדרה) והרץ הבריטי המחונן לא נראה מתקשה במיוחד בהשגת הניצחון. עולה איפוא, כי אובט וקו התחלקו אמנם בתארים בריצות הבינוניות – אך כל איש נטל את התואר שניבאו לרעהו...

הסדרה פורסמה לראשונה ב"החינוך הגופני" בשנים 1975 - 1976 ולאחר מכן (בגרסה מעודכנת) ב"עולם הריצה" בשנים 1984 - 1986.


המאמר הקודם: האפוס של המיל, חלק טז'

המאמר הבא: האפוס של המיל, חלק יח'


יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.