דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

סיפורו של אלוף – אגז' גואדה

לדבריו של אגז', לפני ארבע שנים נתקל בפרסומת ללימודי חינוך גופני במכללה האקדמית בוינגייט והחליט להירשם: "בשלב מסוים החלטתי שלבנות על קריירה של אתלט, זה לא דבר בטוח. צריך משהו יותר יציב בחיים. מאחר וספורט זה מה שאני אוהב, אז נרשמתי ללימודים במכללה ולשמחתי אני מגלה הרבה עניין שם. למשל, פסיכולוגיה ואנטומיה שנותנות לי אפשרות להבין מה עובר על הגוף והראש שלי בזמן ריצה. הלימודים עזרו לי להתפתח כרץ".

אגז' גואדה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מייצג את המכללה באליפות אס"א באילת 2014.

אגז' מספר כי עד הק"מ ה – 40 הכל התקדם על פי התכנון: "התמדתי באותו קצב, כי לא רציתי להישרף במרתון הראשון שלי. נשארתי עם עצמי וידעתי שצריך להילחם ולתת כל מה שיש, שאין דרך חזרה". בשני הק"מ האחרונים, ראה את ההמונים בשולי הדרך, מעודדים ומוחאים כפיים, והחל להגביר מהירות. כאשר עשרה מטרים בלבד הפרידו בינו לבין קו הסיום, ראה על השעון הגדול 2:18:40. "שריר הירך האחורי ברגל ימין כבר תפוס לגמרי, נעול. זהו, הרגליים כבר לא זזות. קרסו. אולי בזכות מה שלמדתי במהלך התואר במכללה, התחלתי לעשות תנועות עם הידיים, כמו בשחייה, וככה התקדמתי. זה הרגיש כמו ריצה בתוך חלום". רק כאשר ראה שעצר את השעון על 2:18:51 שעות, והדביק את הקריטריון האולימפי בתשע שניות, הבין כי החלום הפך למציאות. מי שעד אז לא רץ 42.2 ק"מ, הפך ברוטרדם למרתוניסט אולימפי. בתוך כל ההתרגשות, אגז' נזכר איך אמא שלו לא רצתה שירוץ ודאגה לומר לו שזה קשה ושהיא מפחדת שיהיה רזה מדי. אולם בסוף היא הבינה, כשראתה שכל ההשקעה של בנה המוכשר השתלמה ולא היתה לחינם. "חשבתי על זה שהחלום שלה התגשם, לפחות עשיתי משהו אחד טוב. גרמתי לה לשמוח".

כך בגיל 26 וחצי, אגז' חברנו לספסל הלימודים, סוף סוף תפס את האוטובוס שכמעט חמק ממנו. בקיץ כבר יטוס לריו, כדי לזנק לריצת המרתון השנייה בחייו במשחקים האולימפיים. "לא עשיתי את זה על הדרך, עבדתי קשה מאוד בשביל זה", הוא מדגיש, "עכשיו צריך לחלום בגדול, לעשות שיא ולהיכנס למקום מכובד. אם אני כבר שם, אכוון את החץ הכי גבוה שאפשר". לצד שאיפותיו הגבוהות המלוות בביטחון, אי אפשר להתעלם מצניעותו הרבה וחיוכו הרחב, שבזכותם נכנס לליבם של חבריו הסטודנטים מהיום הראשון ללימודים, עוד הרבה לפני שהפך לדמות מוכרת ומדוברת בעקבות פריצתו המפתיעה. הוא מוסיף " אני יודע מאיפה באתי, ואמשיך לחיות את החיים הרגילים שהיו לי". למרות הקושי בלהיות אתלט בישראל, ובמיוחד לשלב זאת עם עבודה ולימודים, אגז' לא שוכח את הסיבה, שהובילה אותו לבחור בלימודי החינוך הגופני, והבטיח לעצמו שישלים את כל התחייבויותיו הלימודיות כמצופה ממנו כסטודנט במכללה. "לשמחתי אני מקבל תמיכה והבנה מהצוות וסגל המרצים. הם באים לקראתי במיוחד, כשאני נעדר עקב נסיעות לתחרויות ומחנות אימונים".

לסיום, אגז' משתף אותנו בשני הדברים הכי משמעותיים שלמד במרתון - מסוגלות ותעוזה. "המסר שחשוב לי להעביר הלאה הוא שאתה צריך להאמין בעצמך ולא לפחד, ללכת על כל הקופה ולהפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. הייתי כל כך רעב להצליח, ואולי זה צ'ופר על כל השנים שלא הצלחתי. סוף סוף זה התחבר, אחרי שאף אחד לא נתן לי סיכוי. תמיד רציתי שיקשיבו לי ויאמינו בי, האמנתי כי הקרובים אלי תמכו בי. הרבה אמרו שאני לא מסוגל, וכנראה שאני לא הראשון ולא האחרון שפורץ מאוחר. גם ילדים, שלא ספרו אותם ולא חשבו עליהם, צריכים להאמין ולא להרים ידיים".

אגז' גואדה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נאחל לאגז' חברינו בהצלחה במשחקים האולימפיים בריו 2016. נחזיק אצבעות ונעקוב מרחוק. מאמינים בך וסומכים עליך שתייצג את המדינה ואת המכללה בכבוד הראוי!