facebook tracking pixel
חיפוש סגור

שמחה אבוגוס | פסיכולוגיה של הספורט | 17/07/2016

האם שחקני הכרעה (קלאץ') מסוגלים "לנצח את המשחק"?

כתבו: ד"ר שמחה אבוגוס ופרופ' מיכאל בר-אלי    

האם שחקני הכרעה (קלאץ') מסוגלים "לנצח את המשחק"?               

שתי תופעות בולטות בספורט ריתקו במיוחד חוקרים באקדמיה בשלושה העשורים האחרונים: האחת, האמונה בקיומה של "יד חמה" בספורט – Hot Hand – בפרט בכדורסל [3,2,1], והשניה, האמונה כי ישנם שחקנים יוצאי-דופן המסוגלים לבצע את המהלך הנכון בזמן הנכון. שתי התופעות – תופעות קרובות למדי באופיין – מדגימות את העוצמה שבה אנשים משוכנעים בקיומה של התרחשות, גם כאשר הסטטיסטיקה מלמדת אחרת. 

מוניטין של שחקן הכרעה –  Clutch Player– משקף אמונה לפיה שחקנים מסוימים מסוגלים לשפר את ביצועיהם ברגעים מכריעים של המשחק. מחקרים בסוגיה זו החלו כבר בשנות ה-70 והתרכזו בעיקר בענף הבייסבול [4]. ככלל, בעבודות שנעשו עד כה לא נמצאה תמיכה אמפירית מוצקה לאמונה, והיא נחשבת בעיני חלק מהחוקרים בתחום (עוד) מיתוס [7,6,5]. 

מחקר מן הזמן האחרון, אשר בדק לראשונה את התוקף של האמונה בזירה חדשה – בקרב שחקני כדורסל, הצליח להפתיע את החוקרים [8,*]. החוקרים סברו תחילה שרמת הביצוע של שחקן הכרעה תשתפר ברגעים הקריטיים של המשחק מעבר לרמת הביצוע הבסיסית שלו, ובודאי תהיה גבוהה יותר בהשוואה לזו של שחקן קבוצה ממוצע.

במסגרת ראיונות עם בכירי המאמנים בענף הכדורסל בישראל, נאספו מאפיינים ומדדי ביצוע של שחקנים הנתפסים כ"שחקני הכרעה". המאמנים-המומחים שהשתתפו במחקר הסכימו על 16 שחקנים בליגת הכדורסל המקצוענית בארצות-הברית שלדעתם נחשבים שחקני קלאץ'. המדגם כלל בין היתר את השחקנים קובי בריינט, סטיב נאש, אלן איוורסון, טוני פרקר, דירק נוביצקי, וקווין גארנט. החוקרים התייחסו בניתוח הנתונים לרגעי ההכרעה – 5 הדקות האחרונות של הרבע הרביעי של משחקים מאוזנים המסתיימים בהפרש נקודות נמוך – עד 6 נקודות הפרש בין הקבוצות היריבות. לצורך בקרה, נערכה השוואה בין מדדי הביצוע של השחקנים ברגעי ההכרעה לבין מדדי הביצוע שנאספו ב-5 הדקות האחרונות של הרבע השני של אותו משחק. בנוסף לכך, נערכה השוואה בין מדדי הביצוע של כל שחקן הכרעה (פוטנציאלי) לבין המדד הממוצע של ביצועים מקבילים של שאר השחקנים מאותה קבוצה שנמצאו באותו פרק זמן על המגרש.

ממצאי המחקר מלמדים שרמת הביצוע של שחקן ההכרעה אכן גבוהה יותר בהשוואה לרמת הביצוע של שחקן קבוצה ממוצע, בממדים הכמותיים: ניסיונות קליעה, נקודות, סחיטת עבירות ואסיסטים. אולם, החוקרים הופתעו לגלות שלא נמצא פער משמעותי באחוזי הקליעה של השחקנים מן השדה – כלומר, במדד האיכותי. עוד מצאו החוקרים כי עבור שלושה מדדים כמותיים – ניסיונות קליעה, נקודות וסחיטת עבירות – שחקני ההכרעה הדגימו יכולת גבוהה יותר ברגעי ההכרעה, בעוד יכולתו של שחקן קבוצה ממוצע נשארה פחות או יותר יציבה לאורך המשחק.

גם כאשר נטרלו החוקרים את השפעת פרק הזמן בו שהה השחקן על המגרש (שחקני הכרעה נמצאים בממוצע זמן רב יותר על המגרש בדקות האחרונות של המשחק), לא השתנתה המגמה של התוצאות שהתקבלו: הביצועים של שחקן ההכרעה טובים יותר בהשוואה לשחקן קבוצה ממוצע, והביצועים שלו בדקות הסיום של המשחק טובים מאלה שהוא מדגים ברבע השני של המשחק. בדיקה נוספת שנערכה עבור אחוזי הקליעה מקו העונשין נטרלה את ההשפעה האפשרית של שחקנים נוספים במגרש. הנתונים מלמדים כי אומנם אחוזי הקליעה מן העונשין של שחקן ההכרעה גבוהים יותר בהשוואה לאחוזי הקליעה של שחקן קבוצה ממוצע, אלא שהיכולת הבסיסית הזו של שחקן ההכרעה לא משתפרת דווקא ברגעי הלחץ בסוף המשחק.

קליעת עונשין

מהי המשמעות של הממצאים הללו?

ובכן, הממצאים מספקים תמיכה חלקית למוניטין שיש לשחקני ההכרעה. אומנם, רמת הביצוע של שחקן ההכרעה משתפרת במובן שהוא "עושה יותר" ברגעי ההכרעה, אולם איכות הביצוע שלו נשארת יציבה למדי לאורך המשחק. יתכן, אפוא, כי המקור לתפיסה אודות יכולותיו יוצאות-הדופן של שחקן ההכרעה נעוץ בהגברת המאמץ מצדו ברגעים המכריעים של המשחק, ובתמיכה שאמונה זו מקבלת מחברי הקבוצה והמאמן. שילוב הגורמים הזה מוביל לכך ששחקן ההכרעה מצליח לזרוק יותר, לצבור נקודות ולסחוט יותר עבירות. קרוב לודאי כי המוניטין מייצר מערך אמונות וציפיות המייצר מצדו התנהגויות שתומכות במוניטין ומביאות לשיווי משקל סדרתי.

כך, למשל, האמונה במוניטין ההכרעה משתקפת בהחלטות שמאמנים מקבלים לגבי שילוב של שחקני ההכרעה במשחק: קיימת נטייה מצד מאמנים לשמור את כוחותיו של שחקן ההכרעה, להושיבו על הספסל ברגעים פחות קריטיים של המשחק, ולהחזירו למגרש בדקות הסיום. דפוס דומה למדי של השפעה משתקף בפעולותיהם של השחקנים: ברגעי ההכרעה שחקנים נוטים למסור את הכדור לשחקן ההכרעה, אף ללא הנחייה מפורשת של המאמן. לעיתים אנו עדים לכך ששחקני הקבוצה אף מוכנים "לשלם" מחיר אישי – למשל, לבצע עבירות – וזאת כדי להבטיח את נוכחותו של שחקן ההכרעה במגרש. במקביל, שחקן ההכרעה, אשר מודע לתפקיד הנגזר ממוניטין ההכרעה שלו, ישתדל להימנע מביצוע עבירות בשלב מוקדם של המשחק, וזאת כדי לשפר את סיכוייו להיות פעיל על המגרש ברגעי ההכרעה של המשחק.

מוניטין ההכרעה משפיע גם על הטקטיקות של הקבוצה היריבה. לעיתים קרובות, שחקני הקבוצה היריבה מגלים נטייה להדק את ההגנה סביב שחקן ההכרעה, למנוע ממנו להחזיק בכדור, להוציאו משלוותו ולסחוט ממנו עבירות כבר בשלבים המוקדמים של המשחק. היריבים מוכנים לנקוט הן באמצעי הפרעה לגיטימיים והן בפעולות פחות לגיטימיות, כדי להוציא את שחקן ההכרעה מן המשחק.

מערך האמונות והציפיות של המאמן, של שחקני הקבוצה, של שחקני הקבוצה היריבה, ושל שחקן ההכרעה עצמו מייצרים דינאמיקה של "כדור שלג" המביאה לשיווי משקל סדרתי. בשלב ראשון, המאמן והשחקנים מושפעים מן המוניטין שיש לשחקן לגבי יכולתו להכריע את המשחק. כתוצאה מכך, בשלב השני, המאמן והשחקנים תומכים בשימור המוניטין של שחקן ההכרעה באמצעות יצירת הזדמנויות עבורו לקבל את הכדור ולקלוע. פעולות אלה מגדילות את הסיכוי של שחקן ההכרעה לצבור ניסיונות קליעה, לסחוט עבירות, לקלוע נקודות, ולהכריע את המשחק. ההשפעה של שחקן ההכרעה ברגעי השיא של המשחק מחזקת את המוניטין שלו, וחוזר חלילה. "כדור השלג" הסדרתי הזה תומך, משמר ואף עשוי להעצים את מוניטין ההכרעה ואת השלכותיו.

האם שחקני הכרעה מצדיקים את סכומי העתק המשולמים להם?

ובכן, משחקי כדורסל מוכרעים בנקודות. אין מקום לצפות שדווקא ברגעי הלחץ במשחק שחקני ההכרעה יתנהגו באופן שונה מבני אדם רגילים. במצבי לחץ, באופן טיפוסי אנשים מפגינים ביצועים נמוכים יותר. אולם, המחקר הזה מלמד כי שחקני ההכרעה מסוגלים "לעשות יותר" (doing more) ברגעים הקריטיים של המשחק, ולאו דווקא לעשות "טוב יותר" (doing better). אומנם, יכולת הקליעה שלהם לסל איננה משתפרת (קשה לצפות שהיא תשתפר תוך כדי משחק), אולם הם מסוגלים בניגוד לחבריהם להבין ולנצל בצורה "חכמה" את מצבי המשחק, ולהשיג עבור קבוצותיהם יותר. במובן זה קיימת, אפוא, הצדקה מסוימת לכך שישולמו להם סכומים גבוהים יותר בהשוואה לאחרים, אם כי לא בטוח שברמת סכומי העתק המשולמים כיום למי שנהנה ממוניטין של "שחקן הכרעה".

מקורות:

[1] Gilovich, T., Vallone, R., & Tversky, A. (1985). The hot hand in basketball: On the misperception of random sequences. Cognitive Psychology, 17, 295-314.

[2] Bar-Eli, M., Avugos, S., & Raab, M. (2006). Twenty years of "Hot Hand" research: Review and critique. Psychology of Sport and Exercise, 7, 525-553.

[3] Avugos, S., Köppen, J., Czienskowski, U., Raab, M., & Bar-Eli, M. (2013). The "Hot Hand" reconsidered: A meta-analytic approach. Psychology of Sport and Exercise, 14, 21-27.

[4] Cramer, R. D. (1977). Do clutch hitters exist? Baseball Research Journal, 6, 74-79.

[5] Palmer, P. (1985). Do clutch pitchers exist? The National Pastime, 4, 5-6.

[6] Wood, R. (1989) Clutch ability: Myth or reality? By the Numbers, 1, 4-6.

[7] Conlon, T. (1990). Or does clutch ability exist? By the Numbers, 2, 8-9.

[8] Solomonov, Y., Avugos, S., & Bar-Eli, M. (2015). Do clutch players win the game? Testing the validity of the clutch player's reputation in basketball. Psychology of Sport and Exercise, 16, 130-138.

 

* חיבור זה מבוסס על עבודת מחקר לתואר שני במינהל עסקים של הסטודנט יוסי סולומונוב, אב"ג.

 

 

יש לך שאלה למומחים של המכללה האקדמית בוינגייט ? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.