facebook tracking pixel
חיפוש סגור

אורי גולדבורט | היסטוריה של הספורט | 12/07/2012

סיפורי לונדון 1908

סיפורי לונדון 1908
מאת: פרופ' אורי גולדבורט
אחורה במנהרת הזמן
בחלקו הראשון של המאמר שהתפרסם אתמול, כתבנו על תחבורה, לחם ושעשועים נוסח הצנע הבריטי 1948. נחזיר עכשיו את גלגל ההיסטוריה 42 שנה נוספות לאחור. השנה היא 1906 ובאתונה מתקיימים 'משחקים אולימפיים מיוחדים' לציון עשור לחידוש המפעל ההיסטורי, אך אלה לא זכו להד רב. המלכה ויקטוריה הלכה לעולמה בשנה הראשונה של המאה ה-20, לאחר 64 שנות מלכות. רק לואי ה-14 הצרפתי הרבה למלוך ממנה (72 שנה). בנה "ברטי", אדוארד השביעי, בשנת מלכותו החמישית, שלט עם הפרלמנט שלו על הממלכה המאוחדת (שכללה עדיין את אירלנד השלמה), שנראתה כאימפריה מפוארת ויציבה, עתירת גזעים ודתות בכל צבעי העור וסגנונות המלבוש. עולם מופלא נראה היה מעבר לקשת שבענן. שנה קודם לכן, ב-1905, הייתה זאת למעשה רומא, לא לונדון, אשר זכתה בכבוד לייצג את ההתכנסות האולימפית בשנת 1908, אך בהתקרב המועד התברר שהתפרצות הר הגעש וזוף מסכלת סופית ביצוע מלא של ההכנות ובנובמבר 1906 הסכימה העיר לונדון להעביר אליה את המשחקים. עמדו עכשיו לרשות לונדון 18 חודשים בלבד. בכל זאת, אורגנו המשחקים בצורה מצוינת שהאפילה לחלוטין על אלו של 1896, 1900, 1904 ו"משחקים אולימפיים מיוחדים" באתונה 1906. אצטדיון מיוחד בשם "ווייט סיטי" (העיר הלבנה) הוקם במערב לונדון במטרה לשמש הן את התערוכה הצרפתית- בריטית של אותה שנה והן את המשחקים. תחרויות השחייה הועתקו לראשונה מהים הפתוח לבריכה.. 3000 איש ייצגו 21 ארצות. לראשונה נרשמו ונחשבו כולם נציגי מדינות, לא כנציגי עצמם, ולראשונה חולקו מדליות זהב, כסף וארד ואף דיפלומות של ציון לשבח לשאר הפינליסטים.
הריצה היותר ארוכה אז, הנקובה במטרים, התקיימה למרחק 1500 מטרים בסך הכול (אבל גם 3200 מטרים(!) מכשולים) וזיכתה את האתלט האמריקאי הנהדר מל שפארד באחת משלוש מדליות הזהב שלו (בנוסף לשיא עולמי ב-800 מטרים וניצחון ארה"ב ב"מירוץ השליחים המעורב") . במקום, או אם לדייק בטרם, הריצות המוכרות של ימינו, 5000 ו-10,000 מטרים, שהוספו לתוכנית האולימפית לפני 100 שנה בדיוק (סטוקהולם 1912) התקיימה ריצה למרחק 5 מייל (8045 מטרים)- כולל מקצים מוקדמים! הדו"ח האולימפי הרשמי של משחקי 1908 מספר על מאבק בגמר בין הרץ הדרום אפריקאי המהולל דאז, צ'רלס ארצ'ר הפרון, בן 30 יליד בריטניה, שהתיישב בדרום אפריקה לאחר מלחמת הבורים והוכתר כאלוף דרום אפריקה 5 שנים רצופות בריצת 4 מייל ובין הבריטים א.ר. ווייט וא. אוון. "שבע מאות יארד לסיום", מספר הדו"ח, פרץ ווייט וניצח בזמן 25:11 דקות ועוד חמישית השנייה. כך נמדדו זמני ריצות עוד שנים ארוכות- בחמישיות שנייה.
 
דוראנדו פייטרי- גיבור לעד.
אך לא הריצה האולימפית ל-5 מייל תיזכר לנצח מלונדון 1908. דמותו הזעירה כמעט של איטלקי בן 22 , דוראנדו פייטרי, היא אשר נותרה למזכרת-עד בדברי הימים. פייטרי, בן 22, יליד קורג'ו שבמחוז רג'ו אמיליה באיטליה, קטן הקומה (159 ס"מ) עבד במפעל קונפקציה כשוליה. במקביל, כבר בגיל 20, ביסס את מעמדו כרץ מעולה בגיל 21 ואף הוביל בריצת המרתון במשחקים האולימפיים הבלתי רשמיים באתונה 1906, לפני שפרש עקב מצוקת מעיים. פייטרי הפך לשליט בלתי מעורער של הריצה הארוכה באיטליה. הוא עוד הספיק לרוץ 40 קילומטר, במבחן שנקבע לו באיטליה, בזמן יוצא מן הכלל של 2:38 שעות וזאת 17יום בלבד לפני המרתון האולימפי. 56 איש זינקו מקרבת ארמון ווינדזור למרתון האולימפי ב-24 ביולי. באורח מוזר מופיע "דוראנדו פ." פעמיים ברשימת המתחרים הרשומים לריצה בדו"ח הרשמי: פעם במקום ה-19 עם O ופעם שניה כתוב דוראנדו עם U...כבר כאן שובש גם סדר השמות ודוראנדו מופיע כשם משפחתו, אך למעשה היה זה שמו הפרטי. פייטרי החל בקצב זהיר ומי אם לא צ'רלס הפרון הוביל בראש ואף הלך והתרחק מהיריבים. כעבור 20 מייל (32.3 ק"מ) היה יתרונו 3:52 דקות! אבל 10 הק"מ האחרונים יכולים להיות קטלניים. הפרון הלך ונחלש, ולהתרגשותם העצומה של צופים, שגדשו את רחובות לונדון בקילומטרים המוליכים ל"ווייט סיטי" עבר פייטרי לראש ב-39 קילומטרים. שלושה הקילומטרים האחרונים היו הרקע לדרמה שתיחרת לעד בזיכרון האולימפי. שני קילומטר לסיום, כשהוא סובל מהתייבשות, החל המאמץ לתת אותותיו. בכניסה לאצטדיון, שהיקפו היה 536 מטרים, כאשר פייטרי מוביל ו-75 אלף צופים מתוכננים לקבל בתרועות את המנצח, פנה לכיוון הנהוג באתלטיקה, נגד כיוון השעון, אך ההפוך מהכיוון שתוכנן על מנת שהמלכה אלכסנדרה תיטיב לראות את המירוץ הוא הופנה לנתיב הנכון אבל נפל. שופטים וסדרנים (לטענת דו"ח המשחקים הרשמי גם רופאים) הרימוהו וסייעו בעדו להמשיך. ארבע פעמים נפל ובסיוע הצוות קם והמשיך. הוא חצה את קו הגמר ראשון, כאשר 350 המטרים האחרונים מצריכים כעשר דקות מזמנו הכולל של 2:54:46 ד'. בעוד הדרמה שוברת הלבבות מתרחשת בתוך האצטדיון, נכנס אליו גם ג'והן הייס מארה"ב וסיים 32 שניות אחריו , כמעט מבלי שיבחינו בו. כיוון שהחוקה אסרה, אוסרת עד היום, סיוע פיסי כלשהו, התקבל ערעור משלחת ארה"ב ופייטרי נפסל. המירוץ החל בארמון ווינדזור והסתיים מול מושב המלוכה בווייט סיטי. המרתק נמדד כ-26 מייל ו-385 יארד (42195 מטרים) ובמהלך השנים הוחלט שזה יהיה המרחק התקני לריצת המרתון...
זו הייתה רק תחילה של פרסום בינלאומי עבור "דוראנדו", כפי שכולם כינו אותו (שם משפחתו כמעט נשכח). הוא הפך ל"סלבריטי" במושגינו היום. המלכה אלכסנדרה, רעייתו של המלך אדוארד השביעי, העניקה לו גביע כסף, ואולי זהב- תלוי במקור... הדו"ח הרשמי של לונדון 1908 טען שזה התרחש במקום, לאחר שפייטרי "נע בין חיים למוות שעתיים וחצי" בתום הריצה והחייה את רוחו...ארתור קונאן דויל, ממציא דמותו של שרלוק הולמס, כתב את סיפור המירוץ עבור ה'דיילי מייל'. ארווינג ברלין הקדיש לו שיר בשם "דוראנדו". בינתיים פנו הן פייטרי והן הייס למקצוענות. בין נובמבר 1908 למרס 1909 השתתף האיטלקי בארה"ב בלא פחות מ-21 מירוצים, מתוכם זכה ב-17. בין אלו נמנו שתי התמודדויות עם הייס בריצת מרתון במדיסון סקוור גארדן בניו יורק! תוכלו לחשב ולספור את מספר הסיבובים שיש לעבור כדי לסיים מרתון באולם...פייטרי ניצח באחת מהן אך הקדים את הייס בשתיהן. במאי 1910 רץ מרתון אחרון בבואנוס איירס, בזמן נהדר בימים ההם , 2:38.48 וחמישית השנייה (מים לשתייה לרצי המרחקים לא ניתנו באותן שנים - אך חלקי שנייה בתוצאה הסופית דווקא נספרו). ב-1911 רץ את ריצתו התחרותית האחרונה, דווקא בשוודיה. במספר שנים של תחרויות הרוויח סכומי עתק והשקיע אותם במלונאות, אך כאן לא צלחה דרכו והגיע לפשיטת רגל. בגיל 56 בלבד, כשארצו משתפת פעולה עם גרמניה הנאצית במלחמת העולם, מת דוראנדו פייטרי מהתקף לב. שיחק מזלו של הייס, בן גילו, אשר השתתף בצוות האימון של אתלטי ארה"ב לסטוקהולם 1912, והצליח ככל הידוע לשמור על הסכומים הגבוהים אותם הרוויח בריצות המרתון לאחר לונדון. הייס האריך ימים 23 שנה אחר יריבו המושבע. פסל בגודל מלא של הייס, בן למשפחת מהגרים אירית, הוצב במחוז טיפרארי באירלנד, לצדם של שני אתלטים מפורסמים ילידי אירלנד, מק-גרא (אמריקאי) וטיסדול, אלופים אולימפיים אף הם.
מקרים דומים יותר ודומים פחות נרשמו במרתון, ברבות השנים אך איש לא הגיע לדרגת התהילה של האיטלקי קטן הקומה, שכבש את לב העולם של אז. מי האמין כי כעבור שש שנים קצרות, תחת אשליית שגשוג ושלום מתקדם, תשקע המאה העשרים ליוון מצולות של מלחמות עולם, דיקטטורות פשיסטיות וקומוניסטיות וחורבנן של ארצות ועמים. לונדון 1948 הייתה, אפוא, סמל לניסיון להציל משהו מבין החורבות ולסמל תחילת בניית עולם חדש.
מקור מומלץ:
Hampton, J. (2008). The Austerity Olympics. When the Games Came to London 1948. Aurum
זהו חלקו השני של המאמר שפורסם במגזין "עולם הריצה", גיליון 154, עמ' 6 – 8, יוני 2012

מאמרים רלוונטים נוספים

המלצות תזונתיות למניעת מחלות לב, חלק א'

04/10/2013

קרא עוד

הפינה האולימפית: שערוריית גמר הכדורסל

13/04/2012

קרא עוד

נטילת משככי כאבים במרתון וריכוז הנתרן בדם

12/12/2018

קרא עוד

מגמות בתחום אימוני הכושר לקראת שנת 2015

13/12/2014

קרא עוד

סיפורי לונדון 1948

12/11/2016

קרא עוד

תולדות ריצת 10,000 מטר לנשים, חלק ה'

30/12/2019

קרא עוד