facebook tracking pixel
חיפוש סגור

יורם אהרוני | | 30/07/2012

הרהורי לונדון: מי קבע שיא?

בשעת אחד ממקצי המוקדמות בשחייה הלכתי רגע לכיור לרחוץ  כוס ובחצי אוזן שמעתי שנקבע שיא אולימפי. מי קבע את השיא? התשובה שקיבלתי: כנראה זה שניצח... בתולדות האתלטיקה יש כמה מקרים בהם מישהו קבע שיא אך לא היה ראשון בתחרות. להלן כמה תרחישים אפשריים:
1)       השיא לא נקבע בגמר. דוגמאות: א) דונאלד ליפינקוט מארה"ב קבע בריצת 100 מ' במוקדמות סטוקהולם 1912 שיא אולימפי – 10.6 שניות. בגמר הוא היה רק שלישי והמנצח רלף קרייג קבע רק 10.8 שנ'; 2) ברנדן פוסטר מבריטניה קבע במוקדמות ריצת 5000 מ' במונטריאול 1976 שיא אולימפי (13:20.34 ד') אבל בגמר סיים רק חמישי. המנצח, לאסה וירן מפינלנד קבע בגמר 13:24.76 ד'.
2)       במהלך התחרות השיא נשבר (או הושווה) על-ידי אתלטים שונים. דוגמאות: א) במשחקי מקסיקו סיטי 1968, בסיוע האוויר הדליל, קבע ג'וזפה ג'נטילה מאיטליה שיא עולמי כבר במוקדמות (17.10 מ'). בסיבוב הראשון של הגמר הוא שיפר את השיא ל-17.22 מ'. בסיבוב השלישי קבע הסובייטי ויקטור סאנייב 17.23 מ', בסיבוב החמישי הרחיק הברזילאי נלסון פרודנסיו את השיא ל-17.27 מ' ובסיבוב השישי והאחרון שבר סאנייב שוב את השיא כאשר נחת 17.39 מ' מקצה קרש הניתור. ב) באותם משחקים סיימו שלושת הראשונים בקפיצה במוט ( בוב סיגרן מארה"ב, קלאוס שיפרובסקי ממערב-גרמניה, וולפגנג נורדוויג ממזרח גרמניה) בתוצאה זהה – 5.40 מ', שהייתה טובה בהרבה מהשיא האולימפי הקודם – 5.10 מ' (11 קופצים. בתחרות עברו 5.15 ומעלה, בעשור הראשון של התחרויות במוט הגמיש מפיברגלס). סיגרן ושיפרובסקי עברו 5.40 מ' בניסיון שני בעוד נורדויג עשה זאת בניסיונו השלישי. סיגרן זכה בזהב מאחר שלפני 5.40 הייתה לו בתחרות רק פסילה אחת בעוד שלשיפרובסקי היו שתיים. ג) מקרה דומה היה גם במשחקי אטלנטה 1996 שם השלושה הראשונים  במוט שברו את השיא האולימפי  שהיה 5.90 כאשר קבעו 5.92 מ'.  ז'אן גלפיון מצרפת  ואיגור טרנדנקוב מרוסיה עברו 5.92 מ' בניסיון ראשון בעוד אנדרי טיבונציק מגרמניה עשה זאת בניסיון השני. גלפיון הוכרז כמנצח מאחר שלפני 5.92 פסל רק פעם אחת בעוד לטרנדנקוב כבר היו שתיים. ד) בגביע אירופה 1983 הוליכה לכל אורך התחרות הסובייטית תמרה ביקובה. השיא העולמי היה שייך למערב גרמנית אולריקה מאייפרת - 2.02 מ'. הגרמנייה השתתפה גם כן ורשמה מספר פסילות במהלך התחרות אך "שרדה" גם כאשר הורם הרף לגובה 2.03 מ'. ביקובה פסלה בניסיונה הראשונה ולתדהמת הקהל (כולל כותב שורות אלה...) עברה מאייפרת בניסיון ראשון וקבעה שיא עולמי חדש. ביקובה עברה בניסיון השני והשתיים נכשלו בניסיון לחלוף מעל 2.05 מ'. מאייפרת נקבעה כמנצחת וביקובה כשותפה לשיא אך דורגה רק שנייה בתחרות מאחר שהחוקה קובעת כי במקרה של תיקו ידורג גבוה יותר מי שיש לו פחות פסילות בגובה האחרון אותו הוא עבר.
3)       רוח מעל המותר. בתחרויות קפיצה לרוחק, קפיצה משולשת וקרב-רב קיימת אפשרות שהשיא של המנצח לא יוכר אם מהירות הרוח תהיה מעל המותר לאישור שיאים - 2.0 מטר בשנייה (בקרב-רב החוקה לגבי מהירות הרוח קצת אחרת וגם השתנתה בשנים האחרונות). מדידת הרוח היא אך ורק לצורך אישור שיאים ואין לה שום השפעה על מיקום בתחרות. כך יתכן כי המנצח קובע את ההישג הטוב ביותר בעזרת רוח מעל המותר אך אחד המתחרים האחרים קובע תוצאה טובה משיא העולם (או שיא אחר) ברוח חוקית לאישור שיאים.
4)       השיא לא עומד בתנאי אחר לאישור שיא אך ההישג של המסיים במקום השני טוב מן השיא הקודם וגם עומד בתנאים. דוגמאות: א) במשחקים האולימפיים לוס אנג'לס 1932 ניצח  האירי בוב טיסדל מאירלנד בזמן 51.8 ש' שהיה טוב מן השיא הקודם שהיה 52.0 ש'. מאחר שהפיל את המשוכה האחרונה, לא אושר שיאו, בהתאם לחוקה שהייתה קיימת אז. השני בתחרות, גלן הרדין, קבע 52.0 ש' והוכרז כשותף לשיא העולמי וכבעל השיא האולימפי החדש!   למעשה היו זמניהם של שני הראשונים 51.7 ו-51.9 שנ' אך בתקופה ההיא עוגלו זמנים לחמישית השנייה. ב) בשנת 1992 בתחרות באולם במוסקבה קבעו שתי הראשונות זמן טוב יותר מהשיא העולמי בריצת 1000 מ' אך המארגנים שכחו ( או סיפרו ששכחו...)  להודיע למנצחת, אינה יבסייבה, להתייצב לבדיקת סמים. כאשר הם נזכרו בכך (זה תנאי לאישור שיא עולמי) הייתה באצטדיון רק זו שסיימה שנייה,  ליליאנה נורוטדינובה, וממנה נלקחה בדיקה.
5)       השיא נקבע במקצוע ריצה במהלך ריצה למרחק ארוך יותר שבסיומה קובע השיא אינו המנצח. המקרה המפורסם ביותר התרחש ב-13 באוקטובר 1954 בלונדון בתחרות לונדון נגד מוסקבה. במירוץ למרחק 5000 מ' נמדד גם הזמן ל-3 מיל (4828 מטר). עד אמצע שנות השבעים היה שיא עולמי רשמי במקצוע זה. בנקודת 3 מיל הוביל ולדימיר קוץ מברה"מ ונרשם לו שיא עולם חדש (13:27.0 ד') אך לקראת הסיום עבר אותו הבריטי כריס צ'אטאווי (שקבע שיא עולם ב-5000 מ' – 13:51.6 ד'). מקרה דומה אירע בארה"ב בשנת 1963 במירוץ המיל של קומפטון. קרי וויזיגר היה הראשון בנקודת 1500 המטרים וקבע שיא לאומי אך בישורת האחרונה חלפו על פניו ארבעה רצים ואחד מהם, ג'ים ביטי, אף שיפר את שיא ארה"ב בריצת מיל (1609 מ').
6)       שיא במקצוע אישי נקבע בתחרות קרב-רב ולא על-ידי המנצח בקרב. בתחרות קרב-5 (רוחק, כידון, 200 מ', דיסקוס,  1500 מ') שהתקיימה בפעם האחרונה במסגרת האולימפית במשחקי פאריס 1924 קבע רוברט לה-ג'נדר מארה"ב שיא עולמי בקפיצה לרוחק 7.76 מ' (7.765 מ' לפי מה שנרשם אז). הוא דורג רק שלישי בקרב.
7)       השיא נפסל אך המנצח לא נפסל וגם השני שיפר את השיא הקודם. מקרה מוזר כזה קרה במירוץ השליחות ארבע פעמים מאה מטרים במשחקים האולימפיים טוקיו 1964. נשות פולין ניצחו בגמר וקבעו זמן של 43.6 שנ', לפני ארה"ב 43.9 שנ'. שיא העולם עמד אז על 44.3 שנ'. שלוש שנים מאוחר יותר הונהגו "בדיקות נשיות" כרומוזומליות  ונמצא כי המבנה הכרומוזומלי של אחת מחברות רביעיית השליחות של פולין בטוקיו 1964, אווה קלובוקובסקה, שונה ממה שנחשב באותה שנה למערך כרומוזומלי  נורמלי לאישה. לפיכך הוחלט לפסול את השיא של הפולניות ונקבע כי זמנה של רביעיית נשי ארה"ב בטוקיו הוא השיא העולמי. יחד עם זאת לא הוחלט לשלול את הניצחון במירוץ השליחות מנשי פולין. יצוין עוד כי אם הייתה נבדקת קלובוקובסקה במשחקים האולימפיים מקסיקו סיטי 1968 היא לא הייתה נפסלת מאחר שאז המערך הכרומוזומלי שלה כבר לא נחשב "לא תקין". יותר מאוחר היא אף סיפקה הוכחה ניצחת לנשיותה בכך שילדה ילד.
8)       המנצח נפסל וכך גם שיאו. מקרה מפורסם הוא של ג'ים תורפ מארה"ב מנצח קרב-10 במשחקים האולימפיים 1912. תורפ שהיה ממוצא אינדיאני ניצח במשחקים אלה גם בתחרות קרב-5 אך בשנת 1913,  הגזענים האמריקאים לא יכלו לשאת הצלחתו של אינדיאני ומצאו כי שנים אחדות לפני משחקי סטוקהולם 1912 הוא שיחק בקבוצת בייסבול והשתכר כשני דולר למשחק ולא יותר מ – 35 דולר לשבוע בחופשת הקיץ,  מה שנגד את חוקי החובבות. לפי בקשת האמריקאים, נפסלו ניצחונותיו של תורפ במשחקי סטוקהולם 1912.  מאחר שהקרב-10 היה אז מקצוע חדש הרי שההישג של השני בתחרות היה אמור להיות שיא העולם אך יש לזכור כי פדרציית האתלטיקה הבין לאומית (IAAF) הייתה אז רק בשלבי הקמה והשיא הראשון בו הכירה רשמית במקצוע זה נקבע ב-1922. בשנת 1983, הוחלט לבטל את פסילתו של תורפ, ולאחר מותו נקבע כי הוא זכה במדליות הזהב בסטוקהולם, יחד עם אלה שסיימו במקום השני בתחרויות עצמן.... מקרה מפורסם נוסף היה במשחקים האולימפיים 1988 בסיאול. המנצח בריצת 100 מ', בן ג'ונסון קבע זמן של 9.79 שנ'. שיא העולם שלו היה 9.83 שנ' ונקבע שנה קודם לכן באליפות העולם באתלטיקה שהתקיימה ברומא. ג'ונסון נכשל בסיאול בבדיקת הסמים ומיד נשללה ממנו מדלית הזהב וזו הועברה לאתלט שסיים שני במירוץ, קרל לואיס מארה"ב. לאחר מכן נפתחה בקנדה חקירה ובמהלכה הודה ג'ונסון כי השתמש בסמים גם בשנת 1987 ולפיכך הוחלט לשלוש ממנו את מדליית הזהב באליפות העולם אותה שנה וגם לבטל את השיא שקבע שם. מאחר שלואיס קבע בסיאול זמן של 9.92 שנ', והשיא "לפני ג'ונסון" היה 9.93 שנ' הוחלט כי לואיס יהיה השיאן החדש.
9)       הראשון במקצה האחרון בקרב-רב קובע תוצאה טובה מהשיא העולמי אך לא מנצח בקרב. אלה לא בדיוק שיאים רשמיים אך אהובים מאד על חובבי טריוויה בקטגוריית "שיאים" שהחזיקו מעמד זמן קצר ביותר. בתחרות קרב-5 לנשים (100 מ' משוכות, גובה, ברזל, רוחק 200 מ') שהתקיימה במשחקי מינכן 1972 קבעו שתי הראשונות בקרב, מרי פיטרס מבריטניה והיידה רוזנדהאל ממערב גרמניה תוצאה טובה מהשיא העולמי. רוזנדהאל הייתה ראשונה במקצוע האחרון, ריצת 200 מ' עם 22.96 שנ' ופיטרס קבעה במקצוע זה 24.08 שנ'. לפיכך ניתן לטעון כי רוזנדהאל החזיקה בשיא העולמי בקרב-5 למשך 1.12 שניות. מקרה דומה קרה במשחקי מוסקבה 1980. אז החליפה ריצת 800 מ' את ריצת 200 מ' כמקצוע המסיים בקרב. שלושת הראשונות בתחרות קבעו תוצאה טובה מהשיא העולמי וסיימו את ריצת 800 מ' בסדר הפוך לדירוגן בקרב: אולגה קורגינה חצתה ראשונה את קו הסיום בזמן 2:03.6 ד', אחרי הגיעה אולגה רוקאוישניקובה ב – 2:04.8 (קורגינה הייתה "שיאנית" למשך 1.2 שניות...) ושלישית הגיעה נדיז'דה טקצ'נקו ב-2:05.2 ד' ולפיכך רוקאוישניקובה "החזיקה בשיא" 4 עשיריות השנייה בלבד...

מאמרים רלוונטים נוספים

מבחני כושר גופני לשחקני טניס

13/04/2014

קרא עוד

השתתפות במשחקי סוצ'י 2014

13/02/2014

השתתפות במשחקי סוצ'י 2014

קרא עוד

דימוי גוף של מדריכי כושר

19/12/2011

קרא עוד

הפינה האולימפית - מלבורן 1956, חלק א'

11/02/2017

קרא עוד

בדיקה1

31/05/2015

קרא עוד

אחוזונים במבחן ביפ

18/09/2017

קרא עוד