facebook tracking pixel
חיפוש סגור

יורם אהרוני | אתלטיקה | 25/08/2012

מעשיות השליחים, חלק ז'

מעשיות השליחים
חלק ז'
מאת: יורם אהרוני
 "חיי המדף" של הספרינטרים בארה"ב של שנות השישים היו קצרים. האתלטיקה הייתה ספורט של חובבים וחלק גדול מהספרינטרים העדיפו, לאחר סיום לימודיהם באוניברסיטאות, לנסות כוחם בספורט מקצועני, במיוחד בפוטבול. חוקי החובבות מנעו מהעוסקים בספורט החובבי להמשיך ולהשתתף בתחרויות, אפילו בעונת הפגרה של הפוטבול. בוב הייס, מנצח ריצת 100 מ' בטוקיו 1964, עזב את האתלטיקה עוד בטרם מלאו לו 22 שנים ועבר לקריירה מפוארת בפוטבול מקצועני. ג'ים היינס, מנצח ריצת 100 מ' במקסיקו סיטי 1968 פרש גם הוא בגיל 22 מעיסוק באתלטיקה לטובת קריירה קצרה בפוטבול.
לקראת מינכן 1972 קם בארה"ב דור חדש של אצנים. במבחנים לקראת המשחקים האולימפיים שנערכו ביוג'ין, מדינת אורגון, הושגו תוצאות מעולות. שני הראשונים, אדי הארט וריי רובינסון השוו את השיא העולמי (9.9 ש'), רוברט טילור קבע 10.0 ש' וג'רלד טינקר 10.1 ש'. לא הייתה מדידה אוטומטית. במשחקי מינכן עלו שלושת נציגי ארה"ב בריצת 100 מ' בקלות לרבע הגמר אך אחרו להגיע למקצי רבע הגמר מאחר שברשותם היה לוח זמנים לא מעודכן. הארט ורובינסון שהיו צריכים לרוץ בשני המקצים הראשונים לא הספיקו להגיע למקצים שלהם וטיילור הגיע ברגע האחרון והספיק להשתתף במקצה השלישי (היו חמישה מקצי רבע גמר). בגמר דורג טיילור שני (10.24 ש') אחרי ולרי בורזוב מברה"מ (10.14 ש'). בורזוב ניצח גם בריצת 200 מ' (20.00 ש') לפני לארי בלק מארה"ב (20.19 ש'). בשליחים החליטו האמריקנים לוותר על שירותיו של רובינסון והרכיבו את בלק כרץ הפותח, בשל ניסיונו בריצה בקשת. 27 נבחרות השתתפו במוקדמות והן חולקו ל-4 מקצים מוקדמים מהם התקדמו ארבע הראשונות בכל מקצה לחצי הגמר. ארה"ב רשמה את הזמן הטוב ביותר בשלב זה – 38.96 ש'. בחצי הגמר השתפרו רצי ארה"ב ל- 38.54 בעוד במקצה השני ניצחה ברה"מ עם 39.00 ש'. ברביעיית ברה"מ המזנק היה ולדימיר קורנליוק שהגיע רביעי בגמר ריצת 100 מ' (10.36 ש'), את הקטע השני רץ ולדימיר לוביצקי (10.2, 20.83), הלטבי יוריס סילובס (10.33 ש') רץ את הקטע השלישי ובורזוב היה כמובן המסיים. בגמר, קשה היה לקבוע מי בהובלה אחרי ההחלפה הראשונה ונראה היה שהאמריקאים והסוביטים צמודים, אך שני הרצים הבאים של ארה"ב היו עדיפים בהרבה על אלה של ברה"מ ופתחו יתרון גדול. הארט קיבל את המקל הרבה לפני בורזוב והביא את ארה"ב ראשונה אל חוט המטרה בזמן ידני של 38.2 ש', שווה לשיא העולמי. הזמן האוטומטי היה 38.19, עדיף על ה-38.23 של ארה"ב במקסיקו סיטי 1968. בשנת 1975 הוחלט שיהיו שתי מערכות שיאים בספרינט, שיאים במדידה אוטומטית ושיאים במדידה ידנית. ה – 38.19 של ארה"ב במינכן 1972 היה השיא הראשון שהוכר במדידה אוטומטית. החל משנת 1977 שיאים במיאוצים מוכרים רק במדידה אוטומטית. ברה"מ קבעה 38.50 ש' ובארד זכו המארחים ממערב גרמניה – 38.79. המסיים של איטליה שדורגה שמינית ואחרונה בגמר (39.14 ש') היה פייטרו מנאה, לימים אלוף אולימפי ושיאן עולם בריצת 200 מ'. הוא השתתף במשחקים האולימפיים חמש פעמים (1972 – 1988).
ההתרחשות המעניינת בשליחים במינכן 1972 הייתה דווקא במירוץ השליחים הארוך, 400X4 מ', שם לא הציבה ארה"ב נבחרת מאחר שמתוך סגל של 6 רצים שרשמה למקצוע, שלושה לא עמדו לרשותה. הראשון והשני בגמר ה-400 מ', וינס מתיוס וויין קולט סולקו מן המשחקים מאחר שהפגינו התנהגות מזלזלת בטקס הענקת המדליות והרץ השלישי של ארה"ב בגמר, ג'ון סמית, מתח שריר, פרש מן הריצה ולא היה כשיר גם לשליחים. בהעדרה של ארה"ב זכתה בזהב קניה (צ'רלס עזתי, מוניורו ניאמאו, רוברט אואוקו, יוליוס סנג) עם הישג של 2:59.8 ד' לפני בריטניה (3:00.5) שהציבה הרכב של שני משוכנים (דיויד המרי ואלן פסקו), רץ 200 מ' - מרטין ריינולדס ורק אחד שהתמחה ב-400 מ' – דיויד ג'נקינס. עד כמה שזה נשמע מוזר השיא הלאומי של קניה בריצת 400 מ' (44.18 ש', סמסון קיטור, 1992) טוב מהשיא הלאומי של ג'מייקה במקצוע (44.40 ש', ג'רמיין גונזאלס, 2010).
במינכן 1972 נערך לראשונה במסגרת האולימפית מירוץ שליחות 400X4 מ' לנשים וניצחה בו מזרח גרמניה עם שיא עולם - 3:23.0 ד'. מזרח גרמניה נחשבה כמועמדת לניצחון גם במירוץ השליחות 100X4 מ' לנשים. 15 נבחרות חולקו לשני מקצים מוקדמים. בראשון ניצחה קובה (43.67) והשני היה מהיר בהרבה: מזרח גרמניה 42.88 ש', מערב גרמניה 42.97 ש' וארה"ב 43.07 ש' קבעו זמנים טובים יותר מקובה. החמישית במקצה, בולגריה, שלא עלתה לגמר, קבעה 43.95 ש', טוב מהשלישית במקצה הראשון.
המזנקת של מערב גרמניה הייתה קריסטין קראוזה (שיא אישי – 11.45 ש'). את הקטע השני רצה אינגריד מיקלר-בקר בת ה-30, אלופת הקרב-5 במקסיקו סיטי 1968 שהייתה בעלת קריירה אולימפית עשירה: ברומא 1960 היא קפצה לגובה, בטוקיו 1964 השתתפה בקפיצה לרוחק וקרב-5 (מקצוע שהנשים התחרו בו אז בפעם הראשונה), במקסיקו סיטי 1968 בנוסף לניצחונה בקרב-5 השתתפה גם בקפיצה לרוחק ובמינכן 1972 רצה 100 מ' וקפצה לרוחק. שיאה האישי ב-100 מ' היה 11.35 ש'. הטובה ברצות מערב גרמניה, אנגרט ריכטר (חמישית בגמר ה-100 מ'  - 11.38 ש'), רצה את הקטע השלישי והמסיימת הייתה היידה רוזנדהאל בעלת שיא אישי של 11.45 ש' שקודם לכן זכתה במשחקים בזהב בקפיצה לרוחק ובכסף בקרב-5. עבור מזרח גרמניה רצו: אולין קאופר (11.55 ש' ברבע גמר 100 מ'), כריסטינה הייניך (חמישית בגמר 200 מ' – 22.89 ש'), ברבל סטרופרט (שיא אישי – 11.1 ש') והמסיימת הייתה רנטה שטכר, האלופה ב-100 מ' (11.07) ו-200 מ' (22.40 ש'). בגמר הובילה קאופר את מזרח גרמניה למה שנראה כהובלה אך בקר ובמיוחד ריכטר העבירו את מערב גרמניה לראש. רוזנדהאל קיבלה את המקל מעט לפני שטכר ונראה היה שלא תצליח לשמור על היתרון אך מול הקהל הביתי ובעידודו הצליחה רוזנדהאל לשמור את נבחרתה בראש עד קו הסיום בזמן השווה לשיא העולם 42.8 ש' (42.81) לפני מזרח גרמניה (42.95 ש'), קובה (43.36 ש' ) וארה"ב (43.39 ש'). הזמן האוטומטי של מערב גרמניה היה עדיף על זה שקבעה ארה"ב במקסיקו סיטי 1968 (42.88 ש') אך בהתאם לחוקה של אז אושר רק כשווה לשיא.

מאמרים רלוונטים נוספים

הישגי ישראל בספורט הבין לאומי

27/10/2012

קרא עוד

עיצוב הגוף - מודעות לביצוע התרגילים

15/01/2012

קרא עוד

התפתחות הכושר הגופני של נערים בסינגפור

20/04/2014

קרא עוד

פעילות גופנית של ילדים בדנמרק

07/09/2018

קרא עוד

הפינה האולימפית, מוסקבה 1980, חלק ג'

01/07/2017

קרא עוד

הפינה האולימפית: רצח הספורטאים במינכן

28/06/2012

קרא עוד